פירות ההסתה / דעה

הפיגוע הנורא במנצ'סטר שהותיר שני יהודים נרצחים הי"ד הוא תוצאה ישירה של ההסתה של ראשי מדינות אירופה וכלי התקשורת המרכזיים בה כלפי ישראל ועל ידיהם הדם הקדוש הזה והלוואי שיסתיים כאן.

חלק מההסתה זה המשט הגדול שנערך בגיבוי מדיני של ונעצר אתמול בפעול מוצלחת במיוחד של כוחות הביטחון בס"ד, כאשר מדינות אירופאיות נורמטיביות (מטורקיה כבר התייאשנו מזמן, נאה לארדואן לעמוד בשורה אחת עם פוטין וקים ג'ונג און) מעניקות חסות למשט כזה תוך כדי אמירות חמורות כלפי ישראל – אין כמעט היתכנות שזה לא ייגמר ברצח יהודים באירופה.

בשבועות האחרונים מאז החלה התנועה האירופאית המדאיגה של הכרה במדינה פלסטינאית היה ברור שזה יביא לניסיונות פיגועים, ולאחר ניסיונות רבים היה ברור שחלק מהם יצליחו, וכך אכן קרה.

הדה-לגיטמציה שהם גורמים למדינת ישראל מתורגמת בראשים מטומטמים כקריאה נגד כל יהודי באשר הוא, אירופה האחרת (?) אינה יכולה להמשיך ולהתעלם תוך כדי גינויים של הפיגועים, גינוי זה טוב כשמדובר בדיבורים, לא כשמישהו רוצח מישהו אחר רק בגלל סכסוך בין שני עמים במרחק 3000 ק"מ משם, כאן דרוש ניעור וקבלת אחריות.

לצערנו אי אפשר להבטיח שזה הפיגוע האחרון, אפשר כמעט להבטיח בדרך הטבע את ההיפך, גם ככה יש אנטישמיות טבועה בדמם של צעירי אירופה וצריך רק ניצוץ קטן כזה של רוח הדברים ואת השאר כבר יבצעו הצעירים המשולהבים.

רק תזכורת קטנה לאירופאים שאינם קולטים מה קורה סביבם:

לפני מאה שנה בדיוק (1925) נבחר פאול פון הינדנבורג לנשיא מה שאנו מכירים היום כגרמניה, הוא היה מדינאי דגול ואהוד מאוד על בני עמו ובבסיסו לא היה איש רע ולא ראה שום פסול בהסכמתו למינויו של האשמדאי הידוע כקנצלר גרמניה.

גם אז, האזהרות אודות השקפותיו הקיצוניות של המטורף מוינה נפלו על אזניים אטומות, פון הינדנבורג העדיף את הנוחות האירופאית הרגעית על פני ראיית האמת נכוחה והאבחנה מיהו רע והחובה להילחם ברעים, פון הינדנבורג מת לאחר זמן קצר אך את המחיר של קוצר ראייתו שילם העולם כולו והעם היהודי בפרט באופן הנוראי ביותר שלא ניתן להעלות על הדעת.

גם היום מישהו צריך להתעורר שם בארמונות לונדון ומדריד ופריס, מישהו שיזכיר להם את ההיסטוריה ומה קורה כאשר מנהיגים חשובים באירופה מבינים לליבם של רוצחים ותוקפים – גם אם רק מילולית בינתיים – את הנהגת הקרבנות, להתעורר לפני שיהיה מאוחר מידי.