להשיב את היציאה השנייה למודיעין עילית – עכשיו! / דעה

יחד עם גשמי הברכה שהגיעו עלינו משמים אתמול הוצפו (תרתי משמע) הבעיות של התשתיות, אך עולה על כולנה זה בעיר שלי – מודיעין עילית שבאירוניה נקראת עיר העתיד החרדית, עיר עם מאה אלף תושבים שאיש לא יכול להיכנס או לצאת – זה משהו שאסור להשלים עמו.

כשבאתי לגור בעיר לפני שלושים שנה הייתה לה יציאה נוספת, דרך שנגישה ישירות למחסום מכבים היינו נוסעים בה פחות מעשרים דקות לרמות, בצוק העיתים של האינתיפאדה השנייה נחסם הכביש בתירוץ בטחוני, כעת הגיע הזמן להשיב לנו את הכביש הגזול.

איני מכחיש שייתכן ופתיחת הדרך תצריך הגברת הפיקוח הצבאי על המקום אך בתירוץ הזה אפשר בעצם לסגור את רוב היישובים ביו"ש ולחסל  את מפעל ההתיישבות, אין לי ספק שאילו הכביש היה משרת תושבים נוספים מלבד העיר החרדית כבר היו מוצאים את הדרך לטפל בזה ולפתוח אותו.

פיקוח נפש של ממש נגרם לא רק אתמול אלא כמעט כל יום כאשר הדרך מהעיר ואליה מתארכת בזמן רב מידי, כולל אמבולנסים שממהרים לבתי חולים וכבר היו דברים מעולם.

לדעתי הסיבה היחידה שבכלל מרחיבים את הכביש היא בגלל שהשר סמוטריץ' נלחץ משביתת הרעב שעשה בשעתו ראש המועצה האיזורית מטה בנימין שדאג לתושביו הממתינים זמן רב כל יום, אילו הכביש היה משרת רק את החרדים הוא לא היה מורחב כנראה לעולם.

הדברים נכתבים ממקום שהותי בארץ נכריה בלתי מפותחת לצורך מצווה, אך גם בארץ הזו לא ראיתי כשלון תשתיות כזה שבו עיר של למעלה ממאה אלף תושבים אין לה יותר מיציאה אחת, העובדה שזה המצב אצלנו היא חרפה, יש להפעיל את הכביש מיד כאן ועכשיו ויפה שעה אחת קודם.