גל קור עובר על מיליוני אחינו המתגוררים באמריקה, החדשות המגיעות משם מדברות על סערות קיצוניות וחסרות תקדים, ילד חרדי נהרג בארגנטינה מנפילת עץ בסערה ואלפי יהודים תקועים במקומות שנסעו לעבודה ולא יכולים לחזור הביתה כבר מספר ימים, אחי מספר לי אתמול בטלפון על רבבות מאחינו החרדים התקועים בבתיהם ומאות אלפים של תלמידים חרדים שאינם מגיעים למוסדות החינוך.
החדשות הללו נותנות לנו פרופורציות אמיתיות על הזכות שלנו לחיות בארץ הקודש, אשר מלבד היותה קדושה היא גם ממוזגת במיוחד ונוחה לחיים טובים ורגועים, רק מי שנאלץ לקרטע עם הרכב הרגיל על כביש בין עירוני מושלג ומזוגג בין מונסי לבורו פארק (קרה לי כמה פעמים) יכול להעריך את המתנה הנפלאה שלנו, צריך לצאת פעם אחת למעריב במינוס 15 (סטנדרט במונורו) כדי להבין שאין מה לחפש שם בנכר.
אנשים משלמים הון כדי לטוס לשווייץ, אין לי מספיק תקציב כדי להיות שם בקיץ אך בחורף הייתי מספר פעמים בשליחות קודש והחיים שם פשוט גהינום של קרח כאשר כל תפילה בפרט בשבת קודש כרוכה בגלגולי שלג כפשוטו, שלא לדבר על ניהול שוטף של חיים.
אותו כנ"ל בלונדון ופריז וכמעט בכל מקום שיהודים גרים שם, החיים קשים וזה מקשה על קיום המצוות שלא לדבר על מצוות סוכה למשל שכמעט לא מקיימים וכל שכן מצוות ישוב ארץ ישראל שאין להם.
ואז אתה נזכר בחורף שלנו שנראה פתאום כמו קיץ (אגב בקיץ אי אפשר לסבול את בורו פארק) חמים ונעים, ומבין כי הקב"ה נתן לנו את הארץ הנעימה בעולם.
לפני מספר חודשים הייתי בגאורגיה, המדריך הסביר לנו שהמדינה הזו ייחודית בכך שלמרות קוטנה יש בה גם איזורים של שלג תמידי וגם מקומות של שלג בלבד, הערתי לו על כך שבארץ ממנה באתי יש גם חרמון ונגב ים ומדבר ומזג אויר טוב בהרבה מגאורגיה, הוא הגיב ספוטנטנית "אתם עם של התנ"ך שגרים בארץ הקדושה, ברור שאצלכם הכי טוב, הרי כתוב בתנ"ך ארץ של חלב ודבש" לפעמים אתה צריך לשמוע מישהו זר כדי להעריך כראוי את המתנה.
