בעולם המשפט האכזרי יש כמה יוצאי דופן, אחד מהם הוא השופט בדימוס משה דרורי – עד לאחרונה שופט בכיר בבית המשפט המחוזי בירושלים, הוא מוכר מאוד לכל סניגור וכולנו ייחלנו להגיע לדיון אצלו.
הוא לא היה מקל יותר מאחרים ובמקרים שהיה צריך הוא גם ידע להיות תקיף במיוחד אך הייתה לו אמפטיה כלפי העצורים, בתקופה שעסקתי בייצוג עצירים ייחלתי שהערר על המעצר יגיע אליו, הוא היה מדבר אל העציר כמו שמדברים לבן אדם (דבר נדיר לצערנו שכן כל אחד מאיתנו יכול להיות עציר בכל רגע נתון בלי שום עוול) ומנסה לפייס אותו מדוע הוא נאלץ להותירו במעצר למרות שייתכן שלא עשה כלום.
היו לו עוד שתי תכונות נדירות: ראשית, תמיד הייתה גמרא שוטנשטיין ענקית פתוחה לפניו ובהפסקות היה מעיין וחוטף כמה שורות (לא צריך להתרגש מזה כשלעצמו, שופטים אחרים תלמידי חכמים עשו לנו את הגדולות שבצרות) ועוד משהו: הוא לא היה חת מפני המשטרה או התביעה, עד שהיו מתבדחים עליו שקוראים לו דרורי כי הוא נותן דרור לאסירים…
גם היום כאשר הוא כבר פרש נותנים לו לנהל תיקים מורכבים במיוחד שנדרשת בהם מידת אומץ, בין היתר הוא מטפל בסכסוך חרדי מאוד ידוע (לא קידוש השם לשני הצדדים המפורסמים ואכמ"ל) ולכן כאשר הוא מונה ליו"ר וועדת חקירת הרוגלות היה ברור לכל יודעי דת ודין שהפעם האמת תצא לאור.
אך את ההמשך איש לא פילל, אתמול התפרסם ריאיון עימו לאחר שפרש מהוועדה ובו הוא מספר את האמת הנוראית על מה שהולך מאחורי הקלעים של עולם המשפט וכיצד נוהגים חוקרי המשטרה הבכירים ביותר ברגע שמנסים לבדוק אותם בעצמם, אזרח כי יעשה עשירית מכך יושלך לשנים רבות לכלא בעוון שיבוש הליכי חקירה.
לא יאומן כי יסופר ואמלמלא הכירותיו אישית הייתי מטיל ספק בסיפוריו, לפיכך הקדמתי את הרקע של האיש כדי שנבין שאכן מערכת האכיפה של מדינת ישראל הגיעה לשפל המדרגה, חודשיים בלבד לאחר פרשת הפצ"רית שחשבנו שאין יותר גרוע ממנה, מתברר שאחרי הנמוך מאוד יש עוד יותר נמוך.
אין לנו שום דרך להלחם בכך אלא רק שני דברים, הראשון זה לגזור ולשמור לפעם הבאה שידרשו מאיתנו לכבד את "שומרי הסף", והשני זה להתפלל שישיב שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה, אז ייקרא לנו קריה נאמנה.
לשונו המלא של הפסוק [ישעיה א כו] –
וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה