אמרתי פעם "א גוט יו"ט" למרא דאתרא דעירי מודיעין עלית הגר"מ קסלר שליט"א ושאלתיו אם בכך יצאתי ידי חובת קבלת פני רבו ברגל? הוא ענה על אתר "אם אתה רואה בכך חובה שצריך להיפטר ממנה אז אתה יכול לסמן שבוצע"…
הוא הדין בברכת האילנות, בהגיע חודש ניסן כל הבריאה מתחדשת ואומרת שירה, התודה להשי"ת פורצת מכל פרח ועלה ועל כך תיקנו חז"ל את הברכה שלא חיסר, עכשיו אפשר לבלוע את הברכה בדרך למכולת ולצאת ידי חובה וכך נהגתי שנים רבות עד שראיתי אצל כ"ק אדמו"ר מפרמישלאן מה זה ברכת האילנות.
בא' מימי חול המועד מתפללים תפילה ארוכה עם הלל בעיון ובנעימה של כל מילה (בשילוב מילים ביידיש מידי פעם), ואחר כך יוצאים כולם יחד למקום הברכה, אומרים פסוקי שבח והודיה וכל אחד ואחד מברך בקול וכולם עונים אמן ואז חוזרים בשירות ותשבחות ברוב עם ברחובה של עיר על ניסך שבכל יום.
אותו דבר גם במכירת חמץ, כאן זה לא מדור הלכתי ולא נדבר על החמץ והמכירה אלא על הרב, חשבנו פעם על המו"ץ שמארגן את מכירת החמץ וכל השנה עומד לרשותנו?
בפורים האחרון הייתי בירושלים בבית ישראל ועברתי ליד דלת ביתו של הגר"מ ברנסדרופר מו"ץ בבית ישראל ובנו של בעל הקנה בושם, היה שם שלט על הדלת בערך בנוסח הזה: "קבלת קהל בשעות זה וזה אך אם זה שאלה הלכתית ניתן לצלצל בטלפון או בפעמון בכל שעות היממה והרב ייצא אליכם מיד" נאלמתי דומיה והמשכתי לקרוא: "בשבת קודש ניתן לדפוק חזק בכל שעה עד שהרב יתעורר ויבוא לענות, יש כאן מתקן מיוחד להקשה על הדלת במיוחד לצורך כך" ואכן על הדלת יש "קלאפער" ענקי, (הציונים קוראים לזה "מקשן" מסכנים, אינם מכירים את המושג הזה שעליו בנוי הש"ס) לצעירים נסביר כי מדובר בכזה מתקן מתכת שמקישים בו על הדלת ואין אפשרות להישאר לישון…
מיירעדיג, אנחנו מתלוננים על האיראנים והחותים ושותפיהם שמעירים אותנו באמצע הלילה וכאן יושב יהודי ומבקש מראש שיעירו אותו כל לילה ללא הגבלת פעמים.
פתאום קלטתי שזה לא רק הגר"מ ברנסדורפר אלא בעצם כל רב ומורה הוראה, הוא מפקיר את עצמו ואת חייו למען הזולת.
כילד הייתה לי פעם שאלה בשבת קייצית אחה"צ ובשיא הטבעיות דפקתי אצל הגר"נ הייזלר שנפטר החודש, הרב היה קצת מופתע אך ענה באריכות על השאלה, אח"כ פגשני בנו וכעס עליי שהערתי את אביו ולא הבין מדוע הילד הזה חושב שהרבנים לא ישנים מידי פעם…
נתאר לעצמנו אחד מגיע לבית של מטפל/עו"ד/רו"ח או כל לא-יוצלח אחר שלא הצליח בכולל ושואל אותו שאלה במקצועו, איש המקצוע מברר פרטים לעומק ואז עונה בבהירות, ואז האיש אומר תודה והולך? לא נתאר לעצמנו כזה דבר כי אין סיטואציה כזו, אז למה הרב שלמד כל כך הרבה עונה לך בחינם?! זה שהרבנים הם בעלי מידות מעובדים ולא מבקשים סכום מסויים עבור כל שאלה לא פוטר אותנו מהכרת הטוב.
ועכשיו זה הזמן! במכירת חמץ יש מנהג לתת סכום כסף לרב, אפשר להיפטר מהחובה באמצעות מלמול משהו על "במקרה יש לי רק שטר של עשרים" אך אפשר לנצל את ההזדמנות כדי להודות לרב ולהכיר את פועלו במשך כל השנה למעננו, ולשבח את השי"ת שברא בריות טובות להנות בהן בני אדם.
