לכתך אחריי במדבר / דעה

קשה לבחור מהי תמונת השבוע, האם הילד בן 3 שהולך דרך השדות כדי להתחאלק אצל רבי שמעון או דווקא אבא שלו שמחזיק אותו על כתפיו והבקיטשע שלו מרוחה בבוץ (אוי כמה שצריך את הבעקיטשע הזה – בזכותו נצא מהגלות) וכן עוד תמונות רבות שיוצרות יחדיו פסיפס של מסירות נפש וכל אחד בוחר את הקרוב לליבו כהשראה.

בחרתי תמונה של ידיד נפשי רבי ישראל, הוא כבר עבר ב"ה את בן שישים לזקנה, לא צעיר ולא בריא והיה לו מאוד מאוד קשה ללכת פסיעה אחר פסיעה במשך שעות עד מירון.

אמנם קשה ללכת ולעמוד אבל לרקוד? את זה יש לו הרבה כח והוא ככה רוקד בחצר הציון עם מבט של אושר עד (אמיתי, לא כזה שמתפוגג בקופה) בעיניים.

בשבת קודש שלאחר מירון פגשתיו, מה לך פה ומי לך פה, תסביר לי איך ייתכן שרקדת כך יותר מאשר בחתונות ילדיך ועוד אחרי כזו הליכה?

הוא ענה לי בכנות: ההליכה הייתה מאוד מאוד קשה, היה שלב שכבר חשבתי להתייאש ואולי אפילו להזעיק עזרה רפואית, כל הדרך הייתה מלאה בוץ ושוטרים, קשיים וקוצים, מסלול מכשולים שלא מתאים ליהודי בגילי ובשלב מסוים אמרתי ריבונו של עולם אם אני לא מצליח בדקות הקרובות להיכנס למירון אני מתיישב ומזמין עזרה לחזור הביתה.

ואז קרה הנס ומצאתי פתאום את הפירצה המיוחלת בגדר, נכנסתי דרכה ומאותו הרגע לא חשתי כלום, לא את הגוף ולא משיגי הגוף, כל מה שהיה זה תחושה עילאית שלא מעלמא הדין, רצתי כמו נער את כל ההר הקשה עד לציון הקדוש נכנסתי לציון כי לא היו יחסית הרבה אנשים והרגשתי את רשב"י כפי שלא הרגשתי מעולם, לא למרות הקשיים אלא בגללם, אחר כך יצאתי לחצר ורקדתי ללא הפוגה כפי שראית בלי לשים לב אפילו שהסככה מלמעלה מטפטפת ישר עליי, כשכלו הכוחות פיזית החלטתי שזהו הגיע הזמן לנוח ופתאום שמתי לב שאיני מסוגל ללכת מכובד המשקל של הבגדים הספוגים…

בחרתי בסיפור הזה מתוך אלפים שהיו, לא בגלל שהוא יוצא דופן – כולם מדברים על הקושי (בחור אחד נתפס כמה פעמים נשלח לכרמיאל וחזר עד שהצליח) ועל ההתעלות שלאחר ההגעה, אלא משום שללמד על הכלל כולו יצא ולמען שנבין מהו האור הגדול שבשבילו הכל היה שווה, אי אפשר להסביר את זה לאחינו התועים שאינם מבינים איך עם קשה עורף מתגבר על פיקוד העורף, בדיוק כפי שהם לא מבינים שעלינו לא יעבדו שום סנקציות ואף לחץ לא יגרום חלילה להוי-אמינא לשמוע בקולם, הם לא מבינים ולא יבינו.

אך אנחנו יכולים להבין את זה, גם מי שלא נוהג לנסוע או שלא נסע השנה – כל אחד מאיתנו חווה לפעמים הארת רצון מאת הבורא ויודע שאין מאמץ שהוא יותר מידי בכדי להשיגו, זה אותו אור שזורח על פניהם של בחורי הישיבות בעת בואי לבקרם בכלא הצבאי כמנהגי, אתה רואה בחורים שלפי התספורת הם לא השפיצים של עולם התורה אך על פניהם זורח אור השמור ליהודים מוסרי נפש, והאור הזה ינצח כל חושך.