שותף פלוס שלושים | מי שפועל רק משיקולי כדאיות ולא משותפות, נכשל בחישובים

1.
מחיר הלהיטות: מי שמתכנן מראש להפר את מילתו, עלול לגלות שגם הצד השני יודע לעשות זאת

ואחרי מילות התנחומים והעידוד לאלו שנדהמו לגלות פתאום שנתניהו יודע לפעמים – איך לומר בעדינות – לא ממש לעמוד במילתו, נותר לתהות מתי התקבלה אצלו ההחלטה שלא לקיים את ההבטחה ולא להעביר את חוק מעמד לומדי התורה, האם זה קרה כבר בעבר או שזה התפתח עם הזמן.

לאורך החודשים האחרונים, במעקב מתמיד אחר מהלכיו של נתניהו, נכתב בין היתר מעל במה צנועה זו שראה"מ לא באמת רוצה את המשך השותפות עם המפלגות החרדיות. בעיני רוחו הוא רואה את הממשלה הבאה כממשלה אחרת מזו שראינו עד עכשיו. אבל גם לפי התיאוריה הזאת, היה ברור שכדי שזה יקרה הוא צריך לחלק ולהפריד בין הטרמינולוגיה של עד הקלפי, לטרמינולוגיה שתתחיל מרגע סגירת הקלפיות והלאה.

כדי להקים את ממשלת חלומותיו – קרי ממשלה בשותפות כלל המפלגות ולא ממשלת ימין על מלא – הוא צריך להציג קמפיין של גוש ימין מאוד יציב ומאוד חזק, שיביא אותו לניצחון חד משמעי בקלפי. רק אחר כך כשתהיה לו את האפשרות להגיד 'הנה אני יכול להקים בקלות ממשלה עם השותפות הטבעיות', יבינו ראשי מפלגות הגוש שכנגד שנגזר עליהם עוד ארבע שנים של שממון אופוזיציוני ואז הם יהיו יותר פתוחים לשמוע על כניסה לממשלה הנוכחית, תמורת הסכמות בנושאי גיוס ובנושאים שהם יוכלו להסביר לקהל שלהם שהם מקיימים את מה שהבטיחו.

ודווקא משום כך, מאוד קשה להבין מה נתניהו עושה כרגע, למה הוא טורח כמעט בכוונת מכוון להצהיר כבר עכשיו על פירוק הגוש. למה דווקא עכשיו הוא מוכיח במעשים שכבר פחות מעניין אותו בלוק הימין, הרי גם את ממשלת החלומות שלו הוא לא יוכל להקים אם הוא לא יגיע למוצאי הקלפי עם הגוש הזה ביד.

התשובה ההגיונית ביותר היא, שמי שפועל אך ורק מתוך שיקולי כדאיות ולא מתוך שותפות אמיתית, יכול לפעמים להיכשל גם בחישובים. הרי החישוב של נתניהו נראה לכאורה פשוט מאוד: הוא רוצה להציג מצד אחד שהוא לא נכנע למפלגות החרדיות ובכך להרגיע את המרד בתוך הליכוד, כאשר מבחינתו אחרי הבחירות המפלגות החרדיות כבר יבואו בכל מקרה לממשלה שלו. בינתיים מפלגות האופוזיציה יקשיחו עוד יותר את המסרים נגד החרדים ונגד חוק דיחוי, וכך ירחיקו את האפשרות של חיבור עתידי בינם לבין המפלגות החרדיות.

כך הוא שומר לעצמו את כל האופציות פתוחות. בראיה שלו, במוצאי הבחירות הוא יצטרך רק לבחור האם להקים ממשלה עם המפלגות שהיו בעבר בבלוק הימין, או שהוא יוכל להגיד לבנט, לפיד ולאייזנקוט: אני יכול להקים את הממשלה בלעדיכם, לכן בוא אתם תקדימו אותם ונקים יחד ממשלה בלעדיהם.

ומדוע מדובר בטעות? כי בסופו של דבר, אדם מדבר מהרהורי ליבו. מי שאומר לעצמו אני אעשה רק מה שמשתלם לי ואני אנצל את המפלגות החרדיות ואת חוסר הברירה כביכול שלהן, זה אומר שגם הוא עצמו יעשה בסוף רק מה שישתלם לו, בלי שום קשר למה שהבטיח קודם.

זה נכון לגבי נתניהו, שכבר לכולנו ברור שאם תהיה לו אפשרות אחרי הבחירות להקים ממשלה אחרת הרי שהוא יקים אותה, אבל זה נכון גם לגבי בנט ולפיד. גם הם טוענים עכשיו בקמפיין שלהם שכל המהלך הזה מתואם בין נתניהו והמפלגות החרדיות, והם חוזרים על ההבטחה שרק הם יחייבו גיוס שווה לכולם בלי שום חוק. אבל ברגע האמת, אם תיווצר סיטואציה במוצאי הבחירות שהם יבינו שתמורת חוק כזה או אחר ללומדי התורה יכולה להיות להם ממשלה בלי נתניהו, גם הם לא יעמדו במילים שהם אומרים עכשיו, וברור שהם יתנו למפלגות החרדיות עולם ומלואו רק כדי שיכנסו איתם לממשלה.

לכן מה שנתניהו עושה עכשיו זו טעות מהבחינה הזאת שהוא פשוט חשף את כוונותיו מוקדם מדי. במקום לחבק את המפלגות החרדיות ואז לבגוד בהן רק במוצאי הבחירות, הוא נחפז מבלי משים ועשה זאת מוקדם מדי, וכך גילה בטעות את כוונותיו האמיתיות, את התכניות של אחרי הקלפי.

גם שחקן טוב ומומחה כמו נתניהו, שהיה ועודנו השחקן הפוליטי הטוב ביותר שקיים היום בשוק, גם הוא עלול ליפול במלכודת הלהיטות ולא לשים לב שהוא חושף מוקדם מדי את כוונותיו. ולכן חשוב לזכור ולהזכיר דווקא היום, יותר מתמיד: חלום הבלהות של נתניהו זו עוד ממשלה זהה לזו שיש היום. נתניהו מביט קדימה, את הקדנציה הבאה שלו הוא מדמיין אחרת לגמרי.

הוא יודע היטב שטראמפ אמור לסיים את תפקידו בתוך שנתיים, הוא לא יודע מה יהיה אחר כך בבית הלבן, חוסר ההתאמה בין ההצהרות שלו על ניצחונות המלחמה לבין המציאות הולכים ומתבררים לציבור, וזה מרחיק ממנו את החלום להצטייר כ"מגן ישראל".

בשלב הזה, החלום שלו הוא להגיע לעוד קדנציה שבה הוא יקדם את הסכמי אברהם, שבה הוא יביא שלום עם סעודיה, שבה הוא יהיה מקובל על רוב הציבור במדינת ישראל, שבה הוא יחסל את המשפטים המופרכים נגדו, ואז יגיע למטרה העיקרית מבחינתו: לרדת מהבמה הפוליטית רק ברגע שהוא יחליט ובצורה שהוא שולט בה, הוא מכוון אותה והוא כותב אותה. נתניהו לא יירד מהבמה הפוליטית בגלל שום אילוץ שבעולם, רק אם עכשיו הוא יקבל חנינה ללא תנאים וכולם יסכימו שהוא חף מפשע, רק אז הוא מסוגל לקום ולפרוש ולהגיד סיימתי. היום שבו בית המשפט יזכה אותו יכול להיות גם היום שבו הוא יכריז על סיום דרכו הפוליטית.

ועכשיו כשהוא מבין שהשעון הביולוגי כבר לא פועל לטובתו, הוא מתחיל לתכנן את הירידה מהבמה באופן שהוא יכתוב והוא יביים. ולכן הוא ממש לא רוצה ממשלת ימין על מלא כמו שיש לו היום, ממשלה כזו מגבילה אותו מאוד ומחייבת אותו מאוד, ראוי להזכיר שוב ושוב כמה זמן לקח לו להקים את הממשלה הטבעית הזאת לפני ארבע שנים.

הוא רוצה ממשלה שבה אין לו את רעשי הרקע של ההפגנות נגדו ואת ההתקפות המתוקשרות נגדו, הוא מביט קדימה בעיניים של היסטוריון בן היסטוריון, הוא רוצה אהדה, הוא רוצה קונצנזוס, הוא רוצה לרדת מהבמה ההיסטורית כשהוא מלווה במחיאות כפיים.

מתוך הלהיטות הזאת, מסתבר שגם כוחו כפוליטיקאי מוכשר – מוגבל. בסופו של דבר מתוקף היותו בשר ודם, אין שום הסבר הגיוני למהלך שהוא עשה השבוע כשהכריז שאין בכוונתו לחוקק חוק גיוס. יש בזה רק היגיון קצר רואי או קצר מועד. מתוך הלהיטות שלו להקים אחרי הבחירות ממשלה אחרת, הוא לא שם לב שהוא הקדים את המאוחר וזה כבר עלול לפעול לרעתו.

מי שמתכוון לשבור את המילה שלו אחרי הבחירות, עלול לגלות להפתעתו שגם הצד השני יודע להפר הבטחות, בפרט כשמדובר בבנט ולפיד שכבר צברו רזומה עשיר מאוד ומקצועי מאוד בתחום ההפכפכות והפרת המילה של עצמם. נתניהו עצמו לפחות יודע לעטוף את הבוגדנות שלו בהילה ממלכתית יוקרתית של מנהיג, אבל בנט ולפיד הם סתם ככה חסרי אמינות וחסרי טעם טוב.

נתניהו שוכח שבעוד שהוא המשיך להתל בכולם, היו אלו דווקא נציגי הציבור של יהדות התורה ששמרו לו אמונים ועמדו בכל מילה עליה התחייבו לו בהקמת הממשלה, והוא השיב להם בהתחמקות מפוארת מההבטחה המרכזית שלו. השבוע הוא הופתע לגלות את המחיר שהוא עלול לשלם על כך, אבל הוא יכול להיות יותר מופתע אחרי הבחירות, כשהוא יגלה שגם בנט, לפיד, איזנקוט ואפילו ליברמן, מסוגלים להפר את ההבטחות של עצמם ולא ממש לעמוד מאחורי ההסתה שהם מנהלים כרגע נגד הציבור החרדי.

למרות כל הספקולציות ואחרי כל התאוריות, נראה שהגוש כבר איננו. אולי קצת מוקדם מידי להספיד אותו, אולי הוא עוד ישוב להתקיים, זה תלוי רק באיש אחד וברצון שלו. אבל בסיומו של שבוע כזה כדאי לזכור: כל מי שראה בנתניהו 'מנהיג נערץ' ו'שותף טבעי', וחש כעס כשגם ב"יתד השבוע" נמתחה עליו ביקורת פוליטית עניינית כשהיה צורך בכך, צריך עכשיו לשאול את עצמו מיהו אותו 'מנהיג נערץ'.

יתכן בהחלט שגם בממשלה הבאה יתחדש החיבור בין הליכוד למפלגות החרדיות, אבל השבוע קיבלנו שיעור חשוב. קיבלנו תזכורת שנתניהו הוא בשר ודם, שאפשר לשבח אותו כשהוא עושה דברים טובים אבל חובה גם לבקר אותו כשהוא כושל ומועד, ולו רק כדי להזכיר לעצמנו שהוא יכול להיות שותף, אבל שותף פוליטי בלבד. נתניהו הזכיר השבוע גם למי שלא רצה להפנים זאת, שהוא לא מנהיג של "לכתחילה", הוא מקסימום האיש שאיתו אפשר להגיע להסכמים הפוליטיים הכי פחות גרועים במסגרת האפשרויות הקיימות, אם וכאשר זה ישתלם לשני הצדדים.

2.
ימין לא מקרבת: החיבור האוטומטי בין תקשורת הימין לצעירים החרדים, היא טעות בחישוב הפוליטי

ואם בשותפים של לכתחילה עסקינן, הרי שברור שאחד השיקולים שנתניהו לקח בחשבון לפני שהוא יצא למהלך כזה, הוא התאוריה שהיום רוב הרחוב החרדי כביכול הפך לימני מובהק ולכן הוא לא צריך לטרוח יותר מידי.

בראייה של נתניהו, התקשורת מכנה את רוב הדור החרדי הצעיר 'ביביסטים', התקשורת הכללית מצביעה על מגמה כביכול לפיה בן גביר גורף הרבה מ'מאוכזבי המפלגות החרדיות', ולכן הוא יכול להמשיך ולעשות כרצונו כי בסופו של דבר הרחוב החרדי ירצה ממשלת ימין.

גם במובן הזה נתניהו טועה. בני הישיבות הקדושות ואברכי הכוללים הם אוכלוסיה חכמה מאוד מאוד, הם מבינים טוב מאוד מי בעדם ומי נגדם. בקדנציה האחרונה של ממשלת ימין על מלא, דווקא אז הפכו בני הישיבות והכוללים למגזר הנרדף והמושפל ביותר שיש במדינת ישראל, תחת גזרות דרקוניות, סנקציות ורדיפה אישית נגדם על עצם זה שהם מעזים ללמוד תורה.

התקשורת הימנית המובהקת, כמו גם מפלגות מסוג בן גביר, מראות פנים שוחקות לצעירים החרדים ומחבקים אותם כביכול, אנשי תקשורת ידועים מהימין הקיצוני המובהק הפכו לצערנו לאורחים רצויים בכלי תקשורת מסוימים ובאירועי קצה ברחוב החרדי, וזה יוצר את האשליה של חיבור ללא תנאים בין הצעירים החרדים לבין הימין הישראלי, כברית אחת מול השמאל.

אבל מדובר באשליה בלבד. רק מי שמכיר את עולם הישיבות לעומק, רק מי שחי בקרב בני הישיבות והכוללים שיחי', מבין את הרוח הנושבת שם, מבין היטב שמדובר באוכלוסיה חכמה מאוד, הדור החרדי הצעיר הוא דור פיקח והוא מבין טוב מאוד מי הפך אותו לנרדף ומי רק עושה פופוליזם זול על הגב שלו, כשבאותה נשימה של החיבוק הוא גם קורא לו להתגייס.

גם בנקודה הזאת נתניהו טועה טעות חמורה. ציבור בני הישיבות יצביע קודם כל כהוראת עיני העדה שליט"א, אבל גם בתחושה הכללית הרווחת, החיבור הזה עם הימין הוא רק אשליה. בבוא הזמן, כל הצבעה עליה יורו גדולי ישראל, בני הישיבות יבצעו אותה באותה חדווה ובאותו חשק, גם אם זה לא יהיה עבור מפלגת ימין מובהקת.

הרושם שנוצר הוא שיש חיבור יפה בין תקשורת הימין לבין הדור החרדי הצעיר, אבל בפועל מדובר באשליה. בחור חרדי מבין טוב מאוד מי הביא אותו למצב הזה, כל בחור וכל אברך זוכרים היטב מי הפך אותם לאוכלוסיה הבזויה, הנרדפת והמושפלת ביותר במדינה, במשמרת של מי הגיעו הצעירים הללו למצב הקשה ביותר שהיו בו מאז קום המדינה, ולכן כל קביעה לפיה אפשר לזהות אותם אוטומטית עם הימין הישראלי, היא טעות בחישוב.

3.
לא פתרון, שקיפות: המצב באיראן ובעזה מחייב שינוי גישה בכל הקשור לשיח עם הציבור

בעודנו עוסקים בפוליטיקה תחת האיום האיראני וההיסוס האמריקני, פורסם השבוע תחקיר בחדשות 13 לפיו מערכת הביטחון מזהה מגמה מדאיגה מאוד ברצועת עזה. בתחקיר נאמר כי מסמך שמוגדר "סודי ביותר" הועבר לדרג המדיני ובו מסקנות מאוד ברורות ונחרצות לגבי התעצמות מחודשת של חמאס בעזה.

המסמך מתאר אינדיקציות ראשוניות לפיהן חמאס אוסף מידע על כוחות צה"ל ברצועת עזה, חמאס מגייס מחבלים, חמאס מייצר מאות מטעני חבלה, פצמ"רים ורקטות נ"ט בכל חודש והוא מקיים אימונים תיאורטיים ומעשיים למרות נוכחות צה"ל.

האזהרה שהועברה לדרג המדיני היא שמאז הפסקת האש התקיימו עשרות או מאות אימונים של חמאס, כאשר ארגון הטרור מתחזק ומשפר את התשתיות הקיימות, וגם אם הוא לא חופר כרגע מנהרות חדשות הוא עדיין מגיע מוכן ועם יכולות משופרות לסיבוב הלחימה הבא.

הפרסום לא הוכחש על ידי אף גורם רשמי, גם לפי החיילים בשטח וגם לפי מומחי ביטחון, ארגון הטרור לא הלך לשום מקום. כל זה קורה בזמן שגם איראן נמצאת בסימן שאלה גדול, טראמפ עצמו משקיע יותר זמן בכתיבת הודעות ברשתות החברתיות מאשר בקבלת החלטות, והשבוע כבר פורסם בארה"ב שאיראן קרובה מאוד לנשק גרעיני וכי לפחות 70 אחוז מיכולות השיגור שלה עדיין קיימות.

ברור לכולם שאין פתרון קסם למצב, אף אחד מאיתנו לא מתיימר לחלק עצות למערכת הביטחון או להביע דעה איך לפתור את הבעיה, אבל מה שכן מטריד זו הגישה של מערכות השלטון בכל הקשור להסברה ולשיח עם הציבור.

אותם אנשים שדיברו על ניצחון מוחלט, אותם אנשים שהדהדו את נאומי הרהב של נתניהו לאורך השנה האחרונה ונתנו לכולנו את התחושה במילים מפורשות שהאיום הקיומי הושמד, שהמזרח התיכון כבר לא מסוכן כמו שהיה ואויבנו חטפו מכה קשה, האנשים שלבשו כובעים שעליהם המילים ניצחון מוחלט, הם אותם אנשים שרק לפני שנים ספורות בירכו ברכה לבטלה בשם מלכות כשהיו בטוחים ש"ריבונות על כל השטחים ביום ראשון הקרוב".

איננו מתיימרים לפתור את המצב הביטחוני הסבוך, אבל אנחנו כן יכולים לבקש ואפילו לדרוש: תפסיקו לעבוד עלינו, תפסיקו לזרות לנו חול בעיניים. עם ישראל לא טיפש, הוא לא דורש פתרונות קסם, הוא בסך הכל מבקש קצת אמינות, קצת כבוד לאינטליגנציה שלו. נכון שהמצב מורכב, אבל הציבור רוצה לשמוע את האמת, ולא סיסמאות נבובות שאין מאחוריהן כלום, לא ברכות לבטלה על חלומות שאינם ברי יישום.

המצב הביטחוני במדינת ישראל לא ייפתר בקרוב, המציאות המורכבת מזכירה לנו שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, ולכן מוטב שגם מחוללי סיסמאות הרהב יפנימו את זה במעט ענווה.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן, לתגובות: [email protected]