ערב שבת חזון, טעות לחשוב שהאבילות שלנו על חורבן הבית היא כהשתתפות בצער שאירע לאבותינו, מטרת האבילות היא שנדע שמעשינו הם ממש כמעשי אבותינו, שבגלל מעשיהם הרעים נחרב הבית, וכתוב בירושלמי מסכת פאה, ש'כל דור שלא בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו', שכביכול הקב"ה ממשכן אותו (לוקח אותו כמשכון) ולא בונה אותו כדי לא לפגוע בנו, 'מזמור לאסף', 'קינה לאסף' מיבעיא ליה, אלא שכילה חמתו בעצים ובאבנים ולא בבני אדם, כך בדורנו לא נבנה הבית כמשכון כדי לא לפגוע בנו, מתבאר בדברי הירושלמי שזה ממש חורבן הבית מחדש מידי שנה בשנה, וזו בדיוק מטרת האבילות להתבונן מה גרמו מעשיהם הרעים של אבותינו, וכן אותו דבר הם מעשינו, ועד שלא נתקנם לא תבוא הגאולה, זוהי מטרת האבילות על חורבן הבית, אבל באבילות פרטית של אדם על קרוביו זה ההיפך הגמור, אסור להתאבל יותר משנה, יש ענין לשכוח את האבילות, משא"כ האבילות על בית המקדש אנחנו מצווים לזוכרה ועושים את כל הפעולות כדי שלא תישכח, וזה מצריך הרבה התבוננות במה שנחסרנו מאז שחרב הבית, וגודל הזכיה שנזכה בבנין הבית. הסיבה העיקרית לכך שלא מרגישים את חיסרון הגאולה, ולא משתוקקים לביאת המשיח ולגאולה השלימה, זה משום מה שזועק הנביא בהפטרה, 'כי שתיים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקור מים חיים', ובנוסף 'לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים', עיקר הבעיה אלו אותם בורות נשברים שכל אחד חוצב לעצמו, כסף, שררה, עוצמה כלכלית, מעמד חברתי, בנייני ודירות פאר, כל אלה הם הע"ז של ימינו הם הגורמים הגדולים לאדם לשכוח מהקב"ה.
תפריט
