התעלומה: מדוע חייו של יצחק אבינו היו כה משעממים – ודווקא הוא שרד?

מבין שלושת האבות, יצחק אבינו הוא זה שבקושי מדובר עליו. התורה מספרת כיצד הוא נולד רק כדי לתאר את הנס שאירע לאברהם ושרה, אנחנו יודעים שהוא נעקד על גבי המזבח – אבל זה בכלל אחד מעשרת הניסיונות של אברהם אבינו, וכל הסיפור של השידוך איתו מתרחש בלעדיו.

בפרשת השבוע אנו קוראים מעט על יצחק אבינו, וזה כל מה שמספרים לנו עליו: לא היו לו ילדים, והוא החל להתפלל כעבור עשור מאז רבקה יכולה הייתה ללדת – כי כך עשה אביו.

היה רעב בארץ – כמו שהיה אצל אביו. הוא רצה לרדת למצרים – כי כך עשה אביו אך הקב"ה מנע זאת ממנו.

הוא יושב אצל אבימלך – וכמו אביו אמר על אשתו: "אחותי היא". הוא פותח את הבארות – אותם חפר אביו, ונסתמו על ידי הפלישתים. לבארות אגב, בהם הוא מוצא מים חיים, הוא קורא בשמות שקרא להם אביו.

אנו לומדים אפילו שאברהם אבינו נפטר 5 שנים לפני זמנו, כדי שלא יראה את עשיו יוצא לתרבות רעה, מהעובדה שהוא נפטר 5 שנים לפני מספר השנים שחי יצחק אבינו.

ילד של אבא.

כתב בתחילת הפרשה, "אלה תולדות יצחק בן אברהם – אברהם הוליד את יצחק". יצחק אבינו מיוחס על שם אביו, אברהם אבינו. סיפור חייו כפי שהוא מובא בתורה, בהשוואה לאירועים הסוערים שחלפו על אברהם אבינו ועל יעקב אבינו, נראים מעט משעממים. חסרי עניין.

וזה, זה בדיוק הגדולה של יצחק אבינו.

***

רבים ממפרשי התורה ובספרי החסידות מתייחסים לכמויות בעלי התשובה שהביא אברהם אבינו לעולם. "את הנפש אשר עשו בחרן" – מסביר רש"י כי אברהם היה מגייר את הגברים, ושרה מגיירת את הנשים.

כל אדם שנכנס לאכול באוהל של אברהם אבינו אולץ להכיר בעובדה שיש מנהיג לבירה. מי שלא בירך את ה', נאלץ, כך מספרים חז"ל, לשלם טבין ותקילין.

לאן נעלמו כולם אחרי מותו של אברהם אבינו? איך המשיך העם היהודי רק מיצחק, ולא מכל אותם גרים? ההסבר הוא, כי אחרי הסתלקותו של אברהם אבינו, עזבו את העם היהודי. רק יצחק, זה שחי לכאורה חיים ללא סערות ולא נתפס לצורך בהתחדשות מתמדת – הוא זה שיכול היה להמשיך את שושלת הדורות, ולהיות אבי העם היהודי.

בספר זוהר חדש, נכתב כי אברהם אבינו חפר את הבארות, כי הוא לימד את כל בני העולם שיעבדו את הקב"ה. בכך, הוא יצר מקור מים חיים לעולם. אך כאשר נפטר, והפלישתים סתמו את הבארות, שוב לא ידעו את ה'.

בלשון הזוהר חדש: "כֵיוָן דְּמִילְּאוּ פְּלִשְׁתִּים עַפְרָא, רָזָא דְּאַהַדְּרוּ בְּנֵי עָלְמָא לַעֲבוֹדָה זָרָה, הֲוָה עָלְמָא שָׁמֵם, דְּלֵית דְּיָדַע לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כֵּיוָן דְאָתָא יִצְחָק, מַה כְּתִיב, וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו. מַאי וַיָּשָׁב, אֶלָּא דַּאֲתֵיב עָלְמָא לְתִיקּוּנֵיהּ, וְאוֹלֵיף לוֹן לִבְנֵי עָלְמָא דְּיֵדְעוּן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא".

מה הקשר בין בארות המים לבין הידע של בני האדם כי יש הקב"ה בעולם? וכיצד הצליח יצחק אבינו לשמר את העם היהודי לדורות, בניגוד לרוב המוחלט של הגרים שהביאו אברהם ושרה, שהיוו רק הצלחה זמנית?

***

התשובה, כפי שהיא מבוארת בספרי החסידות, מחולקת לשתי חלקים. ראשית, העבודה של האדם כלפי עצמו. שנית, העבודה של האדם בחינוך הזולת. כאשר אדם יודע שהוא נמדד דווקא בהתמדה וברגעים הפשוטים, כאשר הוא ממשיך לעבוד את ה', ללכת בדרך אביו, גם כאשר חייו שלו עצמו משעממים.

***

הבעל שם טוב הקדוש, כך מובא בספר הקדוש 'מאור עיניים' של הרה"ק מטשרנוביל, הסביר את עניין חפירת הבארות, כך: אין מים אלא תורה, ואברהם ויצחק ביקשו לגלות את אור התורה גם ביסוד הנמוך ביותר מארבעת היסודות – יסוד העפר.

"ואחר הסתלקות אברהם נסתמו ההתגלות ההם, על ידי יסוד העפר, ששב לכסות על בחינת המים, והסתימה היתה על ידי פלישתים שהם הקליפות שחזרו וגברו, ויצחק שב וחפרן כמו שכתוב וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו וגו'".

אך מדוע החפירה של אברהם לא נשארה לדורות, ואילו את החפירה של יצחק לא סתמו חזרה? משום כח ההתמדה של יצחק, דווקא בזמן החיים השגרתיים.

כאשר מביא בעל התניא הוכחה לאהבה המוסתרת שבלב (ואהבה זו קיבלנו מהאבות הקדושים, מעבודתם ועשייתם), הוא מציין כראיה את העובדה שגם אנשים קלים מוסרים את נפשם על קדושת השם.

כולנו מכירים את אלו שזועקים 'שמע ישראל' כאשר יש הם נתקלים בצרה, או מודים לקב"ה כאשר יש להם שמחה. זה אכן מהווה הוכחה לאמונתם בבורא עולמים, אך כדי שהדבר יחזיק מעמד – יש צורך להמשיך בכך גם בימי השגרה.

כולנו התחזקנו בימים הנוראים, בחודש אלול, סוכות ושמחת תורה. אבל כדי שהדבר באמת ישנה אותנו, ישנה את החיים שלנו, אנחנו צריכים להמשיך לצעוד לעבר הכיוון הנכון גם בחודש חשוון השגרתי והמשעמם, גם בחודש כסליו המואר מניסים אליו אנו נכנסים, ובכל ימות השנה.

וכדי להצליח, יש צורך להתמיד. אם נתבונן בפסוקים, נראה כי יצחק לא התייאש כאשר רועי גרר שוב ושוב גוזלים מעבדיו את הבארות. הוא ממשיך לחפור, עד שבסופו של דבר, אלו שסתמו את הבארות של אברהם אבינו, הקליפות שהסתירו על הגילוי האלוקי בימינו, נאלצו להגיע ליצחק ולהסכים איתו על הבארות.

***

ויש גם את עניין החינוך. יצחק אבינו, לא נלחם במי שגונב ממנו הבארות. דווקא יצחק, פחד יצחק, מידת הגבורה – דווקא הוא בוחר שלא להתעמת עם מי שמגיע למנוע ממנו לגלות את האור, אלא הוא עובר לגלות אלוקות במיקום אחר עד שהאור דוחה את החושך.

גם ביחס אל עשיו, יצחק אבינו לא נוקט במידת הגבורה כפי שהיינו יכולים לצפות ממי, שבניגוד לאביו אברהם שהיה במידת החסד, החזיק במידת הגבורה. הוא מקרב את עשיו, ואפילו מעוניין להעניק לו את הברכות. לאותו בן הרשע, זה שהורג אנשים ביום שאברהם אבינו נפטר, מבזה את הבכורה, צייד המתחתן לנשים העובדות עבודה זרה ומסמאות את עיני יצחק – האוהב אותו.

האור החיים הקדוש אומר דבר מדהים בפרשה שלנו. אילו היה יצחק אבינו נותן את הברכות לעשיו, ולא ליעקב כפי שפעלה בעורמה רבקה אימנו, הוא היה חוזר בתשובה!

"וטעם יצחק שהיה חפץ לברך עשו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב ויטיב דרכיו כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע והיה משתדל עמו להטיב, ואפשר שהיה מועיל, ותמצא שאמרו ז"ל כי נענש יעקב שמנע דינה מעשו שאפשר שהיתה מחזירתו למוטב, הרי שאפשר לו לחזור למוטב".

***

יצחק עצמו, מצליח להישאר יהודי ונאמן לדרך, זוכה להיות זה שממשיך להיות אחד מהאבות, בגלל ההתמדה שלו גם בשגרה המשעממת. כח ההתמדה. והוא זוכה להיות זה שמעביר את השושלת הלאה, בגלל ההבנה כי חושך דוחים באור ולא במקלות, והאהבה בסוף מנצחת.

השיעור השבוע לע"נ זקני הרב זלמן לייב בן הרב שלמה צדוק, לרגל היארצייט שיחול בשבת הקרובה

למאמרים נוספים של שלומי זייבלד לחצו כאן