כל אחד משלושת האבות הגיע לשלמות בעבודה מיוחדת על אחת משלוש המידות היסודיות, אברהם במידת החסד, יצחק בגבורה ויעקב – אמת, כפי שאומר הנביא מיכה שמידתו של יעקב אבינו היא האמת, "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ).
והנה דוקא על יעקב, שנכתר בכתר האמת, נגזר לחיות בצל לבן הארמי, ראש הרמאים, כדרשת חז"ל על הפסוק בתחילת פרשתנו "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא" (כט, יב) כדברי רש"י: "ומדרשו, אם לרמאות הוא בא, גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא, גם אני בן רבקה אחותו הכשרה". גם בפרשה הקודמת קראנו על התמודדותו עם עשו אחיו, באתגרים רבים הכרוכים במידת האמת, בקניית הבכורה, כמו גם בברכות יצחק אביו.
וצריכים אנו להבין מדוע דוקא מי שהזדמנו כל כך הרבה התמודדויות בענין זה, הוא נקרא 'איש האמת'.
איש האמת מול עשו
בתורה לא מצינו שיעקב הוגדר כ'איש אמת', אלא רק 'תם', ועל כך קראנו בתחילת הפרשה הקודמת "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" (כה, כז). עפ"י ביאור אונקלוס שכתב: "גבר שלים", בצירוף פירושו של רש"י: "אינו בקי בכל אלה, אלא כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם", מבינים אנו שיעקב הקפיד בכל מאודו לשמור על שלמות ואמת, לעומת עשו אחיו, שהיה איש שקר.
ניסיונותיו של יעקב היו בהתעסקות עם רמאות ושקרים במצבים שונים, והוסיפו לו עליה בשלמותו במידת האמת. כבר בשחר ילדותו, קנה יעקב את הבכורה מעשו אחיו, וכביאור הספורנו על המילים 'ויבז עשו את הבכורה' (כה, לד) "התבאר שלא נתאנה המוכר כי לא היה הממכר שוה אצלו כל כך". ולמרות זאת, לאחר שנים, בא עשו בטענות ואמר "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח" (כז, לו). וכן מצינו בניסיון נוסף מול עשו אחיו, שעליו אמר יצחק לעשו: "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ" (כז, לה), ומתרגם אונקלוס: 'עַל אָחוּךְ בְּחָכְמְתָא'.
אני אחיו ברמאות, מול לבן
לאחר שעבד יעקב שבע שנים כדי לשאת את רחל לאשה, רימה אותו לבן ונתן לו את לאה. יעקב הסכים לעבוד שבע שנים נוספות, וכפי שהעידה התורה "וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת" (כט, ל), וכביאור רש"י: "הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף האחרונות באמונה, ואף על פי שברמאות בא עליו". ליעקב היו סיבות טובות לשנות את יחסו ללבן, כמו גם את נאמנותו בעבודה. אך יעקב דבק בשיטתו, וכפי שביאר רבי חיים פרידלנדר בספרו 'שפתי חיים', עצם שהותו של יעקב בבית לבן בחברת רמאים במשך עשרים ושתים שנים לא השפיעו עליו, הוא עמד בניסיונות בשלימות, וגם כשהחליף לו לבן את משכורתו "עשרת מונים", התנהג עמו יעקב בשלמות.
על יושר יעקב, שלא לשנות מהאמת, ואפילו כחוט השערה, למדנו מתוכחתו ללבן על שחשד בו, שאמר לו: "כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ" (לא, לז), ועל כך אמרו חז"ל: "יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל" (עבודה זרה ג ע"א), וכפי שביאר רש"י שם: "אפילו סכין, אפילו מחט. והחתן הדר בבית חמיו עשרים שנה, כשיוצא אינו נוטל עמו כלי קטן ובני נח נצטוו על הגזל ויעקב קיים". וכל זאת למרות שלבן החליף את משכורתו "עשרת מונים" והיו לו היתרים רבים לקחת מרכוש לבן. חינוך זה הנחיל יעקב לבניו, שלא לקחת מאומה מרכוש שאינו שלהם, גם אם שייך לסבא שלהם. אמת אינה רק בדיבור, אלא במכלול חייו של 'איש אמת'. זו הנהגתו וחינוכו לילדיו. זו היתה הנהגת יעקב וחינוכו לילדיו.
