מידי לילה, כאשר היה מגיד המישרים, הרה"ק רבי יצחק מדרהאביטש קורא קריאת שמע, כאשר היה מגיע אל הפסוק "בידך אפקיד רוחי" – מיד היה נרדם.
בלילות המועטים בהם לא נרדם מיידית, היה יודע כי חטא, לפי ערכו, באותו היום – והיה מפשפש במעשיו, חוזר בתשובה, ומצליח לתפוס תנומה על מנת שיהיה לו כוח להמשיך בעבודת ה' ביום שלמחרת.
ויהי היום, והוא לא מצליח להירדם. כאשר הרהר במה חטא באותו היום, נזכר כי שמע מספר ליצנים לועגים על הבעל שם טוב הקדוש, מדברים עליו לשון הרע ומבזים אותו, והוא לא מיחה בידם. מיד עמד ממיטתו, שכר עגלון ויצא לדרך להגיע למעז'יבוז'.
דרך ארוכה נסעו, עד שהגיעו לבית מדרשו של הבעל שם טוב הקדוש, שלא ראה מעולם את רבי יצחק, ודרכיהם לא נפגשו עד אז. כאשר נכנס לבית הכנסת, נעמד להתפלל בקרן זווית. למרות זאת, כאשר הוציאו את ספר התורה לקריאת התורה, כובד על ידי הבעש"ט הקדוש בעליה לתורה – כאשר הוא יודע את שמו ושם אביו.
אחרי התפילה, ניגש אל רבי יצחק, קיבל אותו בסבר פנים יפות, ואמר לו: "מורי ורבי התלוצץ על הבעש"ט ונסע דרך כזה, הבעש"ט מוחל לו בלב שלם". ובעקבות מקרה זה החליט להישאר אצל הבעש"ט, ובנו של רבי יצחק, הוא רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, המגיד מזלוטשוב הנודע.
באופן כללי, היחס של הבעל שם טוב הקדוש לאמירת לשון הרע, לא הייתה כה סלחנית. תלמידו וממשיך דרכו, המגיד ממעזריטש זיע"א, שהשבוע בי"ט כסלו ציינו בעולם החסידות את יום ההילולא שלו, הסביר בשמו של רבו את הבעייתיות הגדולה בסיפור לשון הרע.
אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס, אומרת התורה בפרשת משפטים. אומר המגיד בשם הבעש"ט: לכל יהודי יש מעלה מיוחדת שהוא מקבל מן השמיים, והשטן עומד ומקטרג נגדו שלא יצליח לפעול את פעולותיו הנדרשות ממנו בעבודת ה'.
כאשר יהודי מדבר לשון הרע, הוא מצטרף אל הרשע להיות עד, ומכיון ויש שני עדים – ועל פי שניים עדים יקום דבר, הרי "חמס" – חומסים מהיהודי את המעלות שלו, בגלל לשון הרע שדיבר.
***
בפרשת השבוע, פרשת וישב, מספרת לנו התורה הקדושה על התנהלותו של יוסף הצדיק. "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם", ומפרש רש"י: "כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות".
על המילה דיבה כותב רש"י בפירושו: "כל לשון דבה פרלידי"ץ בלע"ז [רכילות] כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר".
החפץ חיים, בהקדמה להלכות לשון הרע ורכילות, כותב כאן דבר מבהיל: עיקר הסיבה שירדו בני ישראל למצרים, היה בגלל לשון הרע. שכן, יוסף נמכר לעבד בגלל שהביא את דיבת אחיו אל יעקב אבינו, ומשם ירד למצרים – ובני ישראל אחריו.
אומר החפץ חיים כי למרות שהמפרשים לומדים ומסבירים כי היו לו ליוסף הצדיק היתרים לדבר לשון הרע ולהביא את הדברים שחשב כי הם עושים לרעה אל אביהם, למרות זאת – אלו לא הועילו לו, ולשון הרע שדיבר גררו את התוצאות שהביאו אחריהם.
איך קורה שצדיק כמו יוסף נכשל בחטא של לשון הרע?
***
הרה"ק רבי חיים מטשרנוביץ, שואל בספרו המוכר 'באר מים חיים', מדוע התורה מספרת לנו על החטאים של יוסף הצדיק? במבט פשוט נראה כי הוא נכשל, אך מדוע התורה רושמת זאת לדורות? התורה הרי מאריכה במילים כדי שלא להוציא מילה מגונה על חיה שאינה טהורה, מדוע היא מספרת לנו בגנותו של יוסף הצדיק?
הוא לומד מכאן לימוד חשוב לדורות. כיצד הגיע יוסף הצדיק למצב שהוא דובר לשון הרע, מביא את דיבת אחיו אל אביהם? כי הוא התחיל בקטן. 'ויהי נער', עושה מעשה נערות, כדי שיהיה נראה יפה.
חז"ל מלמדים אותנו כי זוהי דרכו של יצר הרע. היום אומר לאדם לעשות כך, ולמחר עשה כך – עד שאומר לו ללכת לעבוד עבודה זרה, והאדם שומע לו.
אומר ה'באר מים חיים' כי ה'כך' הראשון של היצר הרע, אינו לעבור עבירה ח"ו, כי אז האדם יודע בשכלו כיצד להתגבר על היצר הרע ולא למרות את פי ה'. לכן, הוא מגיע עם הצעה לאדם להתחיל להתעסק בדברים המותרים. הרי אין איסור הלכתי להתייפות. אבל כאשר שקועים בתאוות העולם, יכול היצר הרע להביא את האדם לעבור עבירה – ועד לעבירות חמורות.
לכן, מספרת לנו התורה על הכישלון של יוסף הצדיק, (חטא לכאורה, שכן רבים מהמפרשים, ורבים מגדולי החסידות בדרכם, מסבירים בארוכה מדוע לא חטא יוסף ולא עבר על איסור לשון הרע, אך לפי פשוטו של מקרא התורה מספרת לנו על כישלונו של אותו צדיק), כדי ללמד אותנו כיצד עלינו להיזהר עוד לפני שמגיעים לשלב העבירות, עוד בשלב של ההתעסקות בדברים המותרים, כדי שלא להיגרר משם ח"ו על ידי היצר הרע.
***
נסיים עם אזהרתו של האדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע, שהשבוע ציינו בעולם החסידות את חג הגאולה שלו בי"ט כסלו, הכותב בספר התניא כיצד יש להיזהר מלשון הרע על יהודים אחרים – גם במחשבה.
"ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם. כתיב: ולא תעלה על לב לעולם – ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת עבודה זרה ממש. כי גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המחשבה על הדבור הן לטוב והן למוטב".
אומר הבעל שם טוב הקדוש: כששומעים דבר לא טוב על אחד מישראל, גם אם אין מכירים אותו, צריך להצטער צער רב, כי אחד מהם הוא בודאי לא טוב: אם אמת הדבר שמספרים על פלוני, הלא הוא לא טוב, ואם אינו אמת הלא המספר נמצא במצב לא טוב.
נלמד אם כן מהוראת התורה הקדושה בפרשתנו, הן כיצד ועד כמה עלינו להיזהר מלשון הרע – וכיצד האדם צריך לשקול את מעשיו, גם כאשר לא מדובר בחטאים, על מנת לוודאות כי לא מדובר בעצת היצר, לגרור אותו עד לשאול תחתית חלילה.
והדרך להגיע לזה, כמו שכותב הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטעבסק בספרו 'פרי הארץ' בפרשתינו, על ידי התבוננות באהבת ה' וביראת ה', בעיקר בשעת התפילה – וכך זוכים להינצל מן החטא ויכול האדם למנוע עצמו מלשמוע בעצת היצר.
