רבי יצחק ברבי שלמה בלאזר מפטרבורג נפטר י"א באב ה' תרס"ז מגדולי חכמי המוסר יליד העירה שניפשוק על יד ווילנה, למד תורה מתוך עוני, הצטיין בשקידה נפלאה שהשכיחה את רעבונו,
אחרי חתונתו התיישב בקובנה ולמד בישיבתו של רבי ישראל סלנטר, במכתבי רבי ישראל שנדפסו בספר אור ישראל מסביר לו רבו את שיטת המוסר ומתווה לו דרכו בחיים.
אחרי שיצא שמו לגאון הדור ולאיש המוסר נתבקש לשבת על כסא הרבנות בעיר הבירה פטרבורג, לפי פקודת רבו נאות לקבל את הרבנות בפטרבורג והוא בן עשרים וחמש שנה.
בקהילה מוזנחת זו מצא רבי יצחק כר נרחב לעבודתו הרבנית, אולם כאן נתגלה לעסקן ציבורי פורה, כאן פעל בחלונות הגבוהים של הממשלה הרוסית לטובת אחיו הפזורים ברחבי רוסיה.
בהיותו מחונן בכשרון ריאוטורי הופיע בבמות ציבוריות כנציג היהדות הרוסית נאומיו השאירו רושם כביר על שומעיהם, וגם אות כבוד מטעם הקיסר הרוסי הוענק לו.
אחרי שש עשרה שנות ישיבה בפטרבורג התפטר מתפקידו. אם כי נערץ ונקדש היה בקהילתו ואף רכוש רב רכש לו מקהילה עשירה זה העדיף מטעמים כמוסים לעזוב את רבנותו בפטרבורג.
תחנתו הראשונה היתה קובנה, בה רכש בית גדול והתפרנס משכר דירה, אשתו ניהלה בית מרזח דבר שהוסיף לו משהו לפרנסתנו. תקופה מסויימת שימש כמנהל הכולל בקובנה באותו פרק זמן עזר בייסוד הישיבה המפורסמת בסלובודקה.
אחרי שעזב את הנהלת הכולל בקובנה ייסד יחד עם רבי יוסף יוזיל הורביץ כוללים לאברכים בערים: נובהרדוק, ליובץ, לידא, זעטיל, ודווינסק,
אחרי פטירתו של רבי שמחה זיסל זיו מקלם הוזמן למלא את מקומו בבית המדרש שהוקם, רבי יצחק בילה שם את הימים הנוראים שיחותיו המוסריות משכו המונים מכל המקומות הסמוכים לקלם.
מצדקתו מסופר נפלאות החל מראש חודש אלול עד אחרי יום הכיפורים התבודד מחוץ לביתו ולא דיבר שום דבר חול כי אם עסק בתורה ויראת שמים, כשחלה בירושלים ונאלץ לנסוע לווינה להנתח בחודש אלול ביקש משלשה רבנים שיתירו לו את נדרו.
בשנת תרס"ד עלה ארצה והתיישב בחצר שטראוס בשכונת מוסררה אף כאן לא שקט מעבודתו הציבורית אישיותו המוסרית עשתה אותו למנהיג מוכר הוא הכניס את עצמו בכל מרצו ואונו לעבורה הציבורית.
ביתו הפך לבית ועד לחכמים בשיחותיו המוסריות השתתפו המונים נתמנה למנהל ראשי של כולל ווילנה וזאמוט וראש הועד של ישיבת "עץ חיים".
בירושלים לא היה בבריאות הגוף סבל מקוצר נשימה, הרופאים יעצוהו לשבת ביפו על יד הים אולם כאן הורע מצבו כשהרגיש כי כוחותיו הולכים ואוזלים דרש בחוזקה שיחזרוהו לירושלים.
לפני פטירתו התוודה וסידר את עניניו הפרטיים אחרי שברך את בניו נכנסו אליו גדולי הדור וכיבד אותם בישיבה. לקול שמע ישראל יצאה נשמתו הקדושה בטהרה מתוך הכרה מלאה ביום י"א בחודש אב.
אם כי ציוה שלא יספידוהו הלכו אחרי מיטתו עשרות אלפי איש בבכי תמרורים אחרי שרבי חיים ברלין נשא בהלוויתו קינה ובכי אולם לא הספד.
הובא לקבורה בהר הזיתים. מספריו נדפסו פרי יצחק שני חלקים בהלכה ובביאור סוגיות הש"ס בבלי וירושלמי, ואור ישראל על שיטת המוסר כן נתפרסמו ממנו מאמרים רבים בירחונים שונים.
מספרים על הגאון החסיד רבי יצחק בלזר, גאב"ד פטרבורג, שבא לאחת האסיפות של גדולי הרבנים שהתקיימה ברוסיה בעיר הבירה פטרבורג, שם הוזמן גם הגאון רבי יוסף דב סולובייצ'יק מבריסק, ונתכבד לפתוח את האסיפה בדברי תורה, פתח רבי יוסף דוב בקושיא עצומה באחת הסוגיות, ומיד התפתח ויכוח סוער בין הרבנים המשתתפים באסיפה, והתפלפלו ברוב חריפות ובבקיאות לתרץ את הקושיא, ורק הגאון רבי יצחק בלזר ישב ושתק. רבי יוסף דוב דחה את כל התירוצים, ותירץ בעצמו את קושיתו בעמקות נפלאה כיד ה' הטובה עליו. כולם נהנו מן התירוץ והמשיכו להתפלפל בו, ורבי יצחק אינו פותח פיו. תמה רבי יוסף דוב ואמר, זהו שאומרים עליו אדם גדול הוא? בבואו הביתה קרא את בנו רבי חיים וביקש ממנו להביא לו את הספר "פרי יצחק", שחיבר הגאון רבי יצחק בלזר, בחושבו לתהות על קנקנו, בפותחו את הספר, נזדמנה לפניו אותה קושיא שהקשה לפני הרבנים, ואחר העיון בהמשך הדברים, ראה שגם תירוצו העמוק נאמר שם. השתומם רבי יוסף דוב על ענותנותו של רבי יצחק בלזר. שהרי הוא ידע את הכל ובכל זאת היה כמחריש. כשנפגש רבי יוסף דוב עם רבי יצחק ביקש את סליחתו על שלא העריכו בלבו כראוי, ואחר כך סיפר לרבנים מגדולתו וענוותו של רבי יצחק בלזר. רבי יצחק ברוב ענוותו הרגיש שרבי יוסף דוב גדול בחכמה ובמנין ולא רצה לדבר בפניו. כמדת חכם ועניו.
סיפר המשגיח הגאון ר' נתן וכטפויגל, שאלו את רבי איצלה בלאזר איפה כתוב בגמרא שצריך ללמוד מוסר וענה שזה גמרא מפורשת (ברכות ה') לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, ביאר המשגיח למה אמרו ירגיז למה צריך לצעוק! ולכאורה היה עדיף לקחת מסילת ישרים בנחת ולומר כל מילה עם געשמאק ולפרש דבריו אך הגמרא אומרת ירגיז י -ר -ג -י -ז !מוסר בהתפעלות.
