השיעור השבועי: פרשת שופטים • הרב נתנאל אביסרור

ערב שבת שלום ומבורך לכולם

פרשת שופטים

פרשתנו נקראת לעולם בחודש אלול אומר בעל התניא קדישא מרן כק רבינו הגדול והקדוש רבי שניאור זלמן זיעא בליקוטי תורה פרשת ראה דיבור המתחיל אני לדודי ודודי לי את המשל המפורסם שאז המלך מלכו של עולם נמצא בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם ואז כולם יכולים לגשת אליו ולבקש מה שרוצים

החידוש הוא שאפילו אדם שהוא במדרגת של שדה שעל עשיו נאמר איש ציד איש שדה גם אליו יוצא המלך מלכו של עולם ומחכה לו בחבלי עבותות של אהבה שישוב אליו כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו

כל ישראל קשורים חזק מאוד בעצם נשמתם בבורא יתברך והעברות והפגמים יוצרים קרעים לפעמים ושעושים תשובה מיראה ומאהבה הקרע הופך להיות קשר יותר חזק ממה שהיה

ואחכ בחודש תשרי המלך חוזר לארמונו כי חודש אלול הוא התשתית הבסיס והיסוד לשנה הבאה עלינו לטובה וחשבון נפש לשנה שהייתה לנו ואיך שאדם מכין עצמו בחודש זה כך יראה שנה הבאה שלו ויכול לתקן את כל השנה הזו שעברה עליו

כמו בנין גשמי שבונים צריך לבדוק קודם כל את היסודות שלו שיציבים וחזקים ואז זה יעמוד אותו דבר ברוחניות

שנזכה ששנה הבאה בסוכות תשפו כבר נעלה לרגל יחד כל ישראל בבית המקדש השלישי ויתקיים בנו שמחנו כימות עיניתנו והקב"ה ינקום דם עבדיו השפוך ונכתב ונחתם כולנו בספר החיים והשלום וגאולה פרטית וכללית בשובה ונחת אמן ואמן

מבואר בספרים ש'שעריך' רומז לגוף, שנקרא 'עיר קטנה' (נדרים לב), ו'בכל שעריך' רומז לשבע שערי הגוף (ב' עיניים, ב' אוזניים, ב' נחירים והפה), ובאמצעות 'שופטים ושוטרים' עושים מהגוף 'עיר אלוקינו' (תהילים מח). והרי זוהי עבודת חודש אלול – 'משפט' וחשבון צדק בנוגע לכל העניינים דמחשבה דיבור ומעשה שהיו ב'עיר קטנה' במשך כל השנה כולה.
זהו גם הקשר למה שנאמר בתחילת פרשת תצא "ובכתה . . ירח ימים", שקאי על חודש אלול, כידוע: ה'משפט' מעורר בכייה של תשובה.
(שיחת ר"ח אלול תשמ"ו. התוועדויות תשמ"ו כרך ד, עמ' 348).

שופטים ושוטרים תיתן לך (טז,יח)
שופטים, דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים, הרודין את העם אחר מצוותם, שמכין וכופתין במקל וברצועה (רש"י).
בראש ובראשונה יש 'לפסוק את הדין' – על האדם להתבונן בהשגה אלוקית השייכת לאחד מחסרונותיו, הן בצד השלילי (גודל החסרון) והן בצד החיובי (העילוי שיהיה לו עם תיקון החסרון). אולם אם אין התבוננות זו משפיעה על יצר הרע, צריכים 'להכותו במקל', כמאמר (ברכות ה) "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע".
(ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 247).

שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך (טז,יח)
"שעריך" – רומז לכוח הבינה שבנפש, כמאמר (ראש השנה לא) "חמישים שערי בינה נבראו בעולם". כשם ששער גשמי משמש הן לכניסה והן ליציאה, כן גם כוח הבינה: כניסה – השגת המוח חודרת אל הלב ומעוררת את המדות. יציאה – התעוררות המידות מביאה לזיכוך הגוף ובירור המידות הטבעיות.
"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" – כשם שיש חמישים שערים בקדושה כך יש חמישים שערי טומאה, ולכן יש צורך ב"שופטים ושוטרים", כלומר: להכיר כל דבר לאמיתותו ולדעת אם אין בו מעצת היצר ותחבולותיו.
(ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 247).

בכל שעריך (טז,יח)
בכל עיר ועיר (רש"י).
"עיר" – רומז לגוף, שנקרא "עיר קטנה" (נדרים לב).
כדי שיצר הטוב יצליח 'לכבוש' את ה'עיר' יש צורך ב"שופטים ושוטרים".
שופטים – בתחילה צריכים 'לפסוק את הדין', לעיין בשולחן-ערוך כדי לידע את המעשה אשר יעשה ואלה אשר לא תעשינה. שוטרים – אם היצר הרע מתנגד לשמירת המצוות יש 'להכותו במקל', בבחינת "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" (ברכות ה).
ושליטת היצר הטוב צריכה להיות "בכל שעריך", לא רק בכל הקשור לשמירת התורה, אלא גם בדברי הרשות, כמאמר (אבות פ"ב) "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".
(שיחת ש"פ שופטים תשכ"ט).

לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (יז,יא)
אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין (רש"י).
שכן פסק-דין של חכמי-ישראל הופך את ה'ימין' ל'שמאל' ואת ה'שמאל' ל'ימין'.
(לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 138).

שום תשים עליך מלך (יז,טו)
הכוונה הפנימית של מצווה זו היא להחדיר בעם ביטול וקבלת עול מלכות שמים. שכן המלך עצמו בטל בתכלית להקב"ה; הוא נקרא 'מלך' להיותו מרכבה למלכותא דרקיעא. וכאשר העם מתבטלים אליו יש בדבר משום התבטלות למלכות שמים.
(דרך מצוותיך עמ' קח).

שום תשים עליך מלך (יז,טו)
כשם שבזמן הבית נצטוו ישראל למנות להם מלך, כך בזמן הזה ישנו הציווי "עשה לך רב" (אבות פ"א), וכמאמר חז"ל (ראה גיטין סב) "מאן מלכי רבנן".
כל יהודי צריך שיהיה לו 'רב', שיקרא לפניו את הפרשיות שהיה המלך קורא בהקהל: "שמע" – ה'רב' יפעל בו קבלת עול מלכות שמים, "והיה אם שמוע" – הוא יסביר לו ש"ואספת דגנך" תלוי ב"שמוע תשמעו".
וציווי זה שייך במיוחד לזמננו, ערב ביאת משיח צדקנו, שיהיה הן רב (ילמד תורה את כל העם) הן מלך ("מלכא משיחא").
(לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 105).

ראשית דגנך (יח,ד)
עין יפה אחד מארבעים (רש"י).
"אחד מארבעים" – על-ידי התורה שניתנה לארבעים יום מגיעים ל'אחד', התאחדות גמורה ומוחלטת עם הקב"ה. וכפי שמצינו ברבי שמעון בן יוחאי, שהיתה "תורתו אומנתו" (שבת יא), שאמר "בחד קטירא אתקטרנא, ביה אחידנא כו'" (זוהר ח"ג רצב).
(אור התורה שמות עמ' א'שמו).

ראשית דגנך (יח,ד)
עין יפה אחד מארבעים (רש"י).
"אחד מארבעים" – רומז ליום-הכיפורים. שכן משה רבנו היה בהר ארבעים יום, מראש-חודש אלול עד יום הכיפורים. הרי שיום-הכיפורים הוא "אחד מארבעים", היום המיוחד בארבעים הימים האלה.
(אור התורה שמות עמ' א'שמו).

ראשית דגנך (יח,ד)
עין יפה אחד מארבעים, עין רעה אחד משישים, עין בינונית אחד מחמישים (רש"י).
עין יפה אחד מארבעים – אדם ששוקד בתורה שניתנה לארבעים יום זוכה להתקשר לחכמה עילאה.
עין רעה אחד משישים – מי שמברר את המידות הרעות של הנפש הבהמית מתקשר לשש המידות העליונות, כפי שכל אחת כלולה מעשר.
עין בינונית אחד מחמישים – מי שמתבונן בגדולת ה' מגיע לחמישים שערי בינה.
(אור התורה במדבר עמ' קנה).

ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תיתן לו (יח,ד)
דגן תירוש ויצהר, שהם מיני אוכל, מסמלים את הכוחות הפנימיים, השכל והמידות; ואילו ראשית הגז, שממנו עושים בגדים, מסמל את הכוחות המקיפים, כוח הרצון וכוח התענוג. את הראשית והמובחר של שני הסוגים יש להקדיש ל'כוהן' שבאדם, הנפש האלוקית.
(לקוטי שיחות ב, עמ' 326).

תמים תהיה (יח,יג)
יש לדאוג שהנפש תהיה תמימה ושלמה ולא 'מחוסרת איבר'. וכידוע, שכשם שיש תרי"ג חלקים בגוף, רמ"ח איברים ושס"ה גידים, כך בנפש יש תרי"ג 'איברים', ושלמותם של האיברים האלה תלויה בקיום תרי"ג מצוות התורה.
(לקוטי תורה נצבים עמ' מה).

תמים תהיה עם ה' אלקיך (יח,יג)
אמר הבעל שם טוב:
האות ת' היא האות הרחוקה ביותר מן האל"ף, הרומז להקב"ה, אלופו של עולם. האות ת' רבתי של תיבת "תמים" רומזת לכך שיש לקשר ולחבר גם את ענייני העולם "עם ה' אלקיך" – אהבה או יראה בענייני העולם צריכות להביא לאהבת ה' וליראתו.
למה הדבר דומה, לאדם שמגיע אליו שליח המלך, המודיעו שהמלך קורא לו. אם השליח מראה לו פנים שוחקות – אין טעם להשתעשע עמו אלא יש ללכת אל המלך, שהוא מקור האהבה; וכמו-כן אם השליח כועס עליו, אין לנסות לפייסו אלא יש ללכת ישר אל המלך לרצותו.
(כתר שם טוב).
* * *
עבודת הבורא צריכה להיות תמימה, היא חייבת להקיף את כל האדם.
ושני עניינים בזה: א) העבודה צריכה לחדור גם לפנימיות, שיהיה "תוכו כברו". ב) היא צריכה להיות גם מצד הנפש הבהמית, כמאמר (ברכות פ"ט) 'בשני יצריך'.
(אור התורה דברים עמ' א'רכו).

תמים תהיה עם ה' אלקיך (יח,יג)
"תמים תהיה" – תהיה תמים ושלם על-ידי שתתאחד עם כלל-ישראל מתוך אהבת-ישראל. שכן כל ישראל הם כגוף אחד גדול, וכשם שאיברי הגוף כלולים זה מזה (שלכן אפשר לרפא איבר אחד על-ידי רפואת איבר אחר) כמו-כן כל הנשמות כלולות זו מזו ומשלימות אחת את השנייה. הרי שאדם ששונא את חברו הוא 'בעל מום', שכן חסרה לו השלמות של נשמת חברו, ורק על-ידי אהבת-ישראל לכל ישראל ניתן להגיע לתמימות.
"עם ה' אלקיך" – רק אז תוכל להתחבר עם ה' בעת התפילה, שכן תפילה חשובה כקרבן, ובעל מום אסור להקריב קרבן.
לכן נהוג לומר קודם התפילה "הריני מקבל עלי מצוות-עשה של ואהבת לרעך כמוך".
(אור התורה דברים עמ' תתלט).

תכין לך הדרך (יט,ג)
מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים (רש"י).
המצב של העם היהודי בזמננו מחייב כל יהודי להתייצב ב'פרשת דרכים', שם נמצאים יהודים שאינם יודעים באיזה דרך ללכת, ולהפנותם לדרך התורה, שהיא מקלט רוחני מפני 'גואל הדם', השטן המחטיא והמקטרג. כמאמר רז"ל (מכות י) "דברי תורה קולטין".
(לקוטי שיחות ב עמ' 365).

על-פי שני עדים… יקום דבר (יט,טו)
"שני עדים" – היינו שתי התנועות של 'צמצום' ו'התפשטות'.
"דבר" – רומז לדבר ה' המחיה את הבריאה מאין ליש.
"על-פי שני עדים יקום דבר" – לשם קיום הבריאה, יש צורך בשתי התנועות, צמצום והתפשטות גם-יחד. שכן בלי התפשטות לא היה העולם נברא, ובלא צמצום לא היתה מתאפשרת מציאות של עולם מוגבל.
(אור התורה – דברים, עמ' תתקצז).
* * *
"דבר" – רומז לדיבור התפילה.
"שני עדים" – היינו אהבה ויראה.
"על-פי שני עדים יקום דבר" – רק על-ידי אהבה ויראה יש קיום לתפילה.
(אור-התורה – דברים, עמ' תתקצז).

הירא ורך הלבב (כ,ח)
רבי עקיבא אומר, כמשמעו… רבי יוסי הגלילי אומר, הירא מעבירות שבידו (רש"י).
מדוע אין רבי עקיבא מפרש את הכתוב כרבי יוסי הגלילי?
שכן העובדה שאדם ירא מללכת למלחמה בגלל העבירות שבידו, מוכיחה שהוא יודע שעשה דבר רע ושמגיע לו עונש על זה; ידיעה זו חייבת לגרום לו חרטה והרהור תשובה. רבי עקיבא סובר שהרהור תשובה גרידא הופך רשע גמור לצדיק גמור (גם כאשר התשובה טרם הביאה לשינוי בהנהגה בפועל), ואם-כן נתכפרו עוונותיו ושוב אין לו ממה לירא ללכת למלחמה.
(לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 128).

כי האדם עץ השדה (כ,יט)
וכי אדם עץ שדה הוא?! אלא… אם תלמיד-חכם הגון הוא – ממנו תאכל ואותו לא תכרות (למוד הימנו, רש"י); ואם לאו – אותו תשחית וכרת (סור מעליו, רש"י) (תענית ז)
בחסידות מבואר שהאותיות הן בחינת 'דומם' שבנפש; המידות – 'צומח' שבנפש; השכל – 'חי' שבנפש; ושורש כוח הדיבור – 'מדבר'. לאור זאת נשאלת השאלה:
"וכי אדם עץ שדה הוא" – וכי גדולתו וחשיבותו של האדם הוא בבחינת ה'צומח' שבו, היינו מידותיו, והלא ייחוד האדם הוא בהיותו 'מדבר', דהיינו בשכלו?!
והתשובה היא:
"אם תלמיד-חכם הגון הוא" – אמנם מעלת האדם היא שכלו, 'תלמיד-חכם', אבל השכל אינו מושלם אלא כאשר הוא משפיע על הלב ועל המעשה, "תלמיד-חכם הגון".
(ליקוטי-שיחות, כרך ד, עמ' 1115).
* * *
כשם שהעץ מחובר תמיד למקורו, לכוח הצומח שבאדמה, כך הבעל-עסק צריך להיות קשור תמיד למקור חיותו, לאותן השנים שבילה באוהלה של תורה, בטרם החל לעסוק בהוויות העולם.
(ליקוטי-שיחות, כרך כד, עמ' 116).
* * *
אדמו"ר הזקן אמר לאחד האברכים, שהיה למדן מופלג, ב'יחידות' הראשונה שלו:
"כי האדם עץ השדה". אילן שאינו עושה פירות הוא אילן סרק. אפשר להיות בקי בש"ס ולהיות אילן סרק ח"ו. מה התועלת בתורתך ועבודתך, אם לא הארת אור ביהודי אחר?
והרבי סיים: "דרחים רבנן", מי שעושה מיודע-תורה אוהב-ה' ומראה לו דרך בעבודת הבורא, "הוויין ליה בנין רבנן" (שבת כא).
(ליקוטי-דיבורים חלק א, עמ' קלב).

כי ימצא חלל . . נפל בשדה (כא,א)
כאשר יהודי "נופל בשדה", נופל ל'שדה' הרחוקה מתורה ומצוות, בחינת "עשיו איש שדה" – אחראים לכך תושבי העיר הקרובה, היינו יהודים שנמצאים ב'עיר', בסביבה של תורה ומצוות. לכן צריכים זקני העיר להכריז "ידינו לא שפכו את הדם הזה", "לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות" (פסוק ז וברש"י), היינו שסיפקו לו את ה'מזון' של התורה, שעליה נאמר (תהילים מ) "ותורתך בתוך מעי".
(לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 130).

והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה (כא,ד)
עריפת העגלה נועדה לבטל את הקטרוגים שהתעוררו על ישראל בגלל מעשהו של הרוצח. לפיכך נעשתה העריפה במדור הקליפות דווקא, מקום ש"לא יעבד בו ולא יזרע", כדי לתת יניקה לכוחות הטומאה ובכך לסתום את פיהם מלקטרג על ישראל.
לכן גם נערפה העגלה ולא נשחטה, כי יניקת החיצונים אינה אלא מבחינת 'אחוריים' דקדושה.
(דרך מצוותיך, עמ' קיא).
©לזכות ישראל בן רחל שלה
חיה קלרה בת רבקה
יוסף יצחק בן חיה קלרה
מנחם מענדל בן חיה קלרה
שמואל בן חיה קלרה