כאשר יוסף מתגלה במצרים, הוא אומר "אני יוסף אחיכם, אשר מכרתם אותי למצרים" (בראשית מה, ד). אולם, כפי שרשב"ם מעיר (בראשית ל"ז:כ"ח), האחים לא מכרו את יוסף באופן ישיר. בזמן שאכלו מרחק קטן מהבור עברו מדיינים ששמעו את יוסף בבור ואז בוצעה המכירה לכאורה לישמעאלים. למרות שייתכן שהאחים לא ידעו את פרטי המכירה, מעשיהם תרמו לה בצורה עקיפה.
"[עברו מדינים] בזמן ש[האחים] ישבו לאכול ארוחה מרחק מה מהבור, [הם] חיכו לישמעאלים שראו. לפני שהישמעאלים הגיעו, [ה]מדינים [האחרים] עברו, ראו [את יוסף] בבור, הוציאו אותו, ו[ה]מדינים מכרו [אותו] לישמעאלים. ואפשר לומר שהאחים לא ידעו… [עם זאת], ההשפעה העקיפה של מעשיהם סייעה במכירתו". (פירוש רשב"ם על בראשית ל"ז: כ"ח):
אם האחים למעשה לא מכרו את יוסף, מדוע הוא מאשים אותם במכירה? התשובה היא שאדישות האחים אפשרה את המכירה זאת למרות שהאחים לא נכחו במכירה עצמה. אדישות האחים הסתכמה באשמה מוסרית. חוסר הפעולה שלהם אפשר את סבלו של יוסף, מה שמדגים את הסכנות העמוקות יותר של אדישות פסיבית כלפי אי-צדק מאשר סיוע אקטיבי.
בדומה לכך, אנו לא יכולים לעמוד מנגד בזמן שהסכסוך בתוך עם ישראל נמשך. עם הזמן, אנו עלולים להתרגל למלחמה בישראל ולגדול אדישים למה שקורה אצלנו . עלינו להמשיך ולסייע, במידת יכולתנו, לאלה שבישראל ולהיות מעורבים באופן אקטיבי באמצעות סיוע, פוליטיקה, תפילות ולימוד תורה. האדישות של האחים הובילה לפגיעה ביוסף; תמיכה אקטיבית מתמשכת יכולה להקל על הסבל של ישראלים, משפחות במלחמה, יתומי מלחמה וכאלה הזקוקים לעזרה.
בחנוכה זו, מאות אלפי חיילים ישראלים נמצאים בקו החזית ונלחמים על הישרדותה של מדינת ישראל, בזמן שרבים בישראל חיים בפחד יומיומי מפני התקפות רקטות. בעונה זו המציינת ניסים מהעבר, הנס של המשך קיומה של ישראל בארצו תלוי על בלימה.
עלינו לסייע באופן אקטיבי לא להיות אדישים אלא להיות מעורבים באמצעות סיוע, מעורבות פוליטית, תפילה נלהבת, לימוד תורה, גאווה יהודית למרות אנטישמיות פושעת, ועל ידי כך שחגיגות החנוכה שלנו משקפות גבורה וסולידריות עם אלה החווים את המציאויות המורכבת במקומות בהם יש קרבות בארץ בישראל. אסור לנו לאפשר לעצמנו להיות אדישים ולהתעלם ממה שקורה. אם נהיה אדישים זה מסכן אותנו באפשרות של טרגדיה. עלינו להיזהר מלהתרגל למצב עד כדי שלא ישפיע עלינו.
ההיסטוריה הטרגית שלנו מדגימה את התוצאות הקשות של חוסר מעש פסיבי כלפי עוולות , החל ממכירתו של יוסף ועד השואה הנוראה . למרות הדיווחים ההולכים וגוברים על זוועות הנאצים, רוב העולם הגיב באדישות וחוסר מעש כלפי היהודים, מה שאיפשר למכונת המלחמה הנאצית להתחזק. הסירוב הבינלאומי להתערב או לקבל פליטים יהודים נותר ככתם של כישלון מוסרי עמיד של העולם כולו.
אני כותב זאת ב-7 דצמבר – יום השנה לפרל הרבור. בדומה לאופן שבו תאריך זה ייזכר לדיראון עולם ודרבן את ארצות הברית להצטרף למלחמת העולם השנייה, האדישות העולמית שהובילה לשואה ובמהלכה מהווה כתם בושה נצחי על המצפון המוסרי של האנושות.
בהינתן שכבר חווינו את עיניו האדישות של העולם כלפי מצוקתנו, זו חובתנו שלא להנציח אדישות כלפי אחינו. אנחנו יודעים היטב מה המחיר של עמידת העולם מנגד, ובמידה רבה, ההצהרות האחרונות של האו"ם וראשי האוניברסיטאות בארה"ב על הסכסוך מאפשרות התפשטות אנטישמיות חסרת רסן בעולם של היום.
בעת שאנו מפיקים לקחים מהפרשה השבועית לגבי מכירתו של יוסף ושוקלים את ההיסטוריה הקולקטיבית שלנו, בואו נתחייב בנחישות למעורבות אקטיבית ותמיכה עקבית באחינו. מהאירועים הטרגיים של השואה ועד לאתגרים המתמשכים שישראל מתמודדת איתם היום, התוצאות של אדישות חמורות מכדי להתעלם מהן. יחד, בואו נבטיח שמעשינו מגלמים את הציווי לעמוד מאוחדים נגד אלה המצהירים על מטרתם להשמיד אותנו. אנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות צופים אדישים או פסיביים כאשר פוגעים באחינו.
חנוכה שמח. הרב אליעזר שמחה ווייס
