הקפיד על שמירת עיניים מופלגת. כשהכניסו אליו נשים, הן היו ניצבות תמיד רק מהצד, מעולם לא מול פניו. כאשר הרב היה הולך ברחוב, ניתן היה לראות, שמעליו שמיכה, כדי שלא יראה מראות לא כשרים. תלמידיו מספרים כי חזה אסונות רבים, כגון: אסון התאומים ואסון הצונאמי. ניסים רבים מיוחסים לרב. נתבקש בישיבה של מעלה במוצאי שבת קודש כ"ט טבת ה'תשס"ו חי כ-104 שנים. ציונו בגבעת שאול בירושלים.
אביו: ר' זאב דיבה. אם: מרת תופאחה. בנו: ר' דוד. בתו: מרת חנה. רבותיו: ר' אפרים כהן ור' סלמאן אליהו. חברותא: המקובל ר' דרזי שמואל. נשותיו: מרת שרה בזיווג ראשון מרת דורית בזיווג שני.
מובא בספר "תולדות חכמי ירושלים" חלק א' סיפורים מופלאים על הרב: פעם ידיד מחו"ל ביקש מאחד העסקנים לבקש מהרב ברכה עבור אשתו שחלתה ל"ע במחלה האיומה. כאשר הגיע לרב, עוד לפני שפתח את פיו, כדי לומר בשביל מה הגיע, אמר לו הרב: "היא לא הולכת צנוע!". מיד התקשר לידידו ודיווח על השתלשלות האירועים. כששמע הידיד, הודה, כי אשתו לא מקפידה ללכת עם מטפחת בביתה. ומיד, תוך כדי השיחה היא נטלה את המטפחת ושמה על ראשה. כשחזר העסקן לרב, הביט בו הרב ואמר: "טוב, היא כבר קיבלה על עצמה צוהקב"ה יעזור". לאחר מספר חודשים בודדים המחלה חלפה כלא הייתה.
על ידיעתו המופלגת בש"ס ובפוסקים מספר הרב גליס: "פעם ביקשתי אותו, שילמד איתי 'מסכת סנהדרין' שלמדו אותה עת בישיבה בחברון, והוא הסכים. ואז התיישב הרב ליד השולחן, כשאני מחזיק את הגמרא והקראתי אותה. אחר כך ביקש הרב, שאקרא את רש"י. בתוך הדברים העזתי לבחון את הרב ודילגתי על שתי שורות ברש"י. לתדהמתי, הרב אמר: "דילגת על שתי שורות" ואז הבנתי, שגם בלימוד הנגלה הוא בקיא מופלא.
זמן קצר לאחר נישואיו השניים של הרב, ניגש אחד העסקנים וסיפר לו כי דיברו בחדשות על רעידת-אדמה האמורה לפקוד את אילת בשעות הקרובות. על אתר אמר הרב לו כי ילך וישכור ספינה. כשהיו בים, הרב התפלל זמן רב, ובהמשך הרב סימן בידיו מעין 'לך מכאן' ואמר: "העברתי את הרעידה לירדן", ובאמת תוך מספר שעות התרחשה רעידת אדמה בשטח הירדני.
הרב התייחס לכולם בהארת פנים. מספר הרב בן טוב: "לפני כ-30 שנים בהיותי חילוני סבלתי מבעיה רפואית קשה. הצעת הרופאים הייתה לגשת לניתוח, ואז מישהו סיפר לי על הרב כדורי. אמרתי לעצמי "מה יש להפסיד?", ניגשתי אל הרב. הרב לקח שלושה תפוחים וחרט עליהם שמות מלאכים ואמר לי לאכול. מאז הבעיות נעלמו כלא היו. מאז התקרבתי וחזרתי בתשובה והפכתי להיות אצלו בן בית".
בריאותו המופלאה של הרב לא נפגמה על אף התעניות הרבות שערך. מעבר לתעניות הקבועות שלו היה צם תעניות רבות שלא היה להם הסבר, ולרוב זה כשראה כי צרות רח"ל אמורות להתרחש. מדובר גם בצרות של הכלל וגם בצרות פרטיות, שהיה צם הרבה, מבלי שידעו על כך. את הצומות חשפו אנשי ביתו במקרים בהם היה יושב בבריתות, והיה מסרב לאכול, ואז היה נודע הדבר, הרב צם היום. כשהיה מגיע אליו מישהו לבשר שנושע בזכות ברכתו, לעתים היה פולט: "כן, צמתי גם עבורך". אבל בדרך-כלל האנשים, שלמענם הרב צם, לא היו יודעים על כך, אבל כשראה שלא מספיקה ברכתו, היה צם ואפילו צומות רבים.
פעם ביקש ר' יונה סוסנה מרבינו שיכתוב לו קמיע עבור אדם, שהיה זקוק לישועה. "זה לא פשוט לכתוב קמיע", אמר הרב, "צריך כוונות וייחודים". הצדיק השקיע שעות רבות, ישב ליד השולחן ועשה את כל הכוונות. אשתו, לא ידעה, מה הוא עושה, וקראה לו לאכול. מכיוון שכל הגיגיו של הרב היו בקמיע, לא הרגיש בשאלת אשתו. כשלא השיב, דאגה לבריאותו ניגשה אליו, נתנה מכה על השולחן באומרה: "האוכל מתקרר, מדוע אתה לא בא?". מעוצמת המכה בשולחן, הקסת עם הדיו רעדו, הדיו נשפך על הקמיע. אני לא ידעתי איפה 'לקבור את עצמי', והנה הרב צוחק ואומר: "היא יודעת מה שהיא עושה", ולא כעס על אשתו כלל וכלל, למרות שנאלץ להשקיע שעות רבות כדי להכין את הקמיע בשנית.
פרק מיוחד בחייו היה התמחותו הבלעדית בכתיבת קמיעות. לא בכדי התבטא המקובל רבינו מרדכי שרעבי זיע"א לתלמידיו: "כי בדור שלנו יש רק אחד יחיד ומיוחד שיש לו רשות מן השמים ובקי בכתיבת קמיעות. הוא רבי יצחק הכורך".
עשרות סוגי קמיעות היו לו לכל מיני סוגי בעיות, לזיווג הגון, לפקידת בנים זרע קודש של קיימא, לפרנסה, למחלות רבות ל"ע, לפחד, להשכנת שלום ועוד.
אחד ממקורבי רבינו מספר סיפור מעניין. הייתה לו חנות בשכונת "מאה שערים" ותמיד סבל מפקחי העיריה וכן מאנשי מס הכנסה. הם היו מטילים עליו קנסות רבים על לא עוול בכפו.
בצר לו פנה אל רבינו, רבינו שמע בקשב ובסבלנות את דבריו, והחל להרגיעו וביקש שיבוא למחרת. או אז הכין לו רבינו קמיע מיוחד ולמחרת נתן לו וביקש שיתן את זה במשקוף חנותו. וראה זה פלא, מיני אז סימא הקב"ה את עיניהם, ושוב לא היו נכנסים אותם פקחים לחנותו, והייתה לו הרווחה.
נכדו ר' ישראל הודף את השמועה כי הקמיעות שהרב צילם באחרית ימיו ולא כתב אותם או הקמיעות של הטס שחולקו בשעתו ע"י תנועת ש"ס, היו שטענו כי אין בהם ממש. על כך מספר הנכד סיפור מדהים, כי בהיותו מתגורר בארה"ב אשתו הייתה צריכה ללדת. כאשר הגיעה לבית החולים בדקו הרופאים ואמרו כי תצטרך ללדת בניתוח.
"מיד כששמעתי זאת התקשרתי לארץ לסבא וסיפרתי לו שהרופאים רוצים לנתח. הסבא אמר לי אל דאגה, אשלח לך קמיע בפקס ותשים זאת בכוס מים, ותיתן לה לשתות. וכך היה. הקמיע הגיע בצילום בפקס, שמתי זאת בכוס מים, וכשהרופאים לא היו בחדר נתתי לה לשתות. כשהם באו להכניסה לחדר ניתוח, אמרו כעת נעשה צילום ובדיקה אחרונה לפני הניתוח. לאחר הבדיקה הם אמרו: אנו רואים כי אין צורך בניתוח. הם היו מופתעים ולא ידעו מה השתנה. וכך בחסדי ה' אשתי ילדה לידה רגילה. הרי שגם הקמיעות שצולמו ראו בהם ישועות רבות. סיפורים לאין ספור יש באמתחתנו על הישועות הרבות שחוללו הקמיעות שכתב".
כשנשאל רבינו האם יש לכבודו קמיע נגד המחלה הקשה, רח"ל, שרבים סובלים מכך ומתו בקיצור שנים, השיב, כי חיפש ועמל זמן רב למצוא מזור ותרופה וקמיע בשביל המחלה הזאת, אך ככל שניסה לא עלתה בידו, כי זו גזירה מן השמים.
אך הוסיף ואמר שיש דבר אחר שעל ידו נוכל לעצור ולהתרפא מן המחלה הנוראה והגזרות הקשות, והוא סדר אמירת פיטום הקטורת כמובא בזוהר הקדוש בפרשת ויקהל, שיש לאומרו תדיר, ואילו היו יודעים האנשים את מעלת קריאת הקטורת, היו עושים זאת לעטרה לראשם, ומי שרגיל בו ינצל מכל מיני מחלות.
כאמור רבינו היה מומחה גדול בכתיבת הקמיעות. ופעם נשאל ע"י תלמידו הג"ר בניהו שמואלי שליט"א, האם בשביל לכתוב קמיעות צריך איזו השגה מיוחדת? השיב שבוודאי צריך, וכפי שכותב הרמ"ק שאם למשל כותב החכם קמיע, ובו הוא מבקש מן המלאכים שבעולם היצירה על אותו ענין, והחכם הכותב הנו רק בדרגה של עולם העשיה, לא יעזור הקמיע מאומה. ואכן רבינו היה בדרגות רמות ו הייתה לו נשמה גבוהה, ולכן היה בכוחו לפעול ישועות רבות על ידי הקמיעות.
בני משפחתו מספרים כי לרבינו הייתה מחברת שבה היה כותב את הסגולות והקמיעות, הכול היה כותב בסדר מופתי, כל קמיע מה מסוגל, לרפואה, להצלחה, שלום בית וכדומה. בסוף המחברת הנ"ל רשם "לוח הנסיונות", שבו היה כותב: עשיתי ניסיון בקמיע הזה לפלוני בן פלוני ונתתי לו קמיע זה ובעזרת האל יתברך עזר לו.
לרבינו היה קמיע ובו סגולה נפלאה בדוקה ומנוסה נגד מיתת עוברים ל"ע. הוא היה כותב על קלף את הפסוק: "והותירך ה' לטובה, בפרי בטנך ובפרי בהמתך ופרי אדמתך", שבראשי תיבות של פסוק זה יוצאים שמות הקודש, ועוד פסוקים שהיה משתמש בהם, והיה אומר לכרוך זאת באיזה עטיפה ולעשות חגורה ולקשור על בטנה ולא תפיל. ואכן נשים רבות שהיו מפילות, לאחר שהרב נתן להן את הקמיע הזה נושעו, וזכו לזרע קודש בר קיימא.
כמו כן רבינו היה מברך על חלה גדולה והיה אוכל ממנה והנותר היה נותן לזוגות שלא זכו לפרי בטן. והמוהל הרב משה כהן שליט"א, שהיה מקורב לרבינו מעיד כי בזכות סגולה זו זכו רבים להפקד לבנים, ורבינו שימש כסנדק.
סגולה נוספת לאנשים שהיו להם בנות ורצו להיפקד בבנים זכרים, היה אומר רבינו, שגם הבעל וגם האישה יאמרו בכל יום 26 פעם את הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב", וב"ה יזכו לישועה.
יום קדוש לעם ישראל