בעת ניסוך היין שבא כחלק מנסכי קרבן התמיד, היו הלויים משוררים בכל יום פרק תהילים (תמיד לג ע"ב, תוס' פסחים סד ע"א ד"ה קראו את הלל) וכדברי המשנה: "השיר שהיו הלוים אומרים במקדש ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו' בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עזנו הריעו לאלהי יעקב בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש וגו' בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים."
בתפילת שחרית בימות החול אנו נוהגים לומר את השיר של יום שהיו הלויים משוררים בבית המקדש, אך בתפילת המנחה כתבו הראשונים (טור או"ח סי' קלג, אורחות חיים מובא בב"י סי' קלג) שאין לומר שיר של יום, משום שמצוות השירה היא בבוקר ולא בערב, הרמ"א (או"ח סי' קלב סעי' ב) העתיק להלכה את שיטת הטור.
הקשה מהר"ם אלשיך (סי' קלח) שלכאורה שיטת הראשונים (טור ואורחות חיים) שאין מצווה לשורר על קרבן התמיד של בין הערביים עומדת בסתירה למשנה מפורשת במסכת ראש השנה (ל ע"ב) האומרת: שבראשונה היו מקבלים עדות החודש כל היום, אך מאחר שפעם אחת הגיעו עדים לאחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים וממילא הלווים שוררו בעת הקרבת הקרבן את השיר של ימות החול במקום שיר של ראש השנה, התקינו שיהיו מקבלים עדות החודש רק עד המנחה, וממילא עולה מדברי המשנה שהלווים היו שרים שיר של יום גם בעת הקרבת תמיד של בין הערביים, ולא רק בעת הקרבת תמיד של שחר כדברי הטור והאורחות חיים.
ותירץ המגן אברהם (או"ח סי' קלב סע"ק ד) ע"פ דברי ההגהות מיימוניות (פ"ג מהלכ' תפילה אות ה), כי בבוקר לא היתה כל מניעה לומר שיר של יום ולקיים את מצוות שירת הלווים שכן לאחר תמיד של שחר היה די זמן כדי לקיים את מצוות השירה (בעת ניסוך היין), אבל לאחר תפילת המנחה לא תמיד היתה שהות לשורר משום שנדרש היה להקטיר את הקטורת של בין הערביים, וכן להדליק את נרות המנורה, וממילא שלא תמיד היו הלויים משוררים שיר של יום לאחר קרבן התמיד, ולכן כתבו הראשונים (טור ואורחות חיים) כי בבוקר היתה חובה לשורר, אך בתפילת בין הערבים אין חובה לשורר שיר של יום, ומשום כך לא נוהגים לומר שיר של יום לאחר תפילת המנחה.
עוד ביאור המגן אברהם ע"פ דברי התוס' (ר"ה ל ע"ב ד"ה נתקלקלו הלווים בשיר) כי ככל שלא היתה שהות להקריב את נסכי קרבן התמיד של בין הערביים מיד לאחר הקרבתו, ניתן היה להקריבם גם בלילה, שכן ניתן להקריב נסכים גם בלילה (מנחות מד ע"ב), אך מאחר שבלילה אין אומרים שירה, אזי ניסוך היין היה נעשה ללא שהלויים שוררו שיר של יום, וממילא שגם משום כך שירת הלוויים בעת הקרבת קרבן התמיד (של בין הערביים) אינה חובה, ולכן כאמור אין נוהגים לשיטת הטור ופסק הרמ"א לומר שיר של יום בתפילת המנחה.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.
הבן איש חי כותב שעל פי הקבלה אין לומר במנחה