המשנה במסכת ידיים (פ"א מ"א) אומרת כי ניתן להוסיף על מים שניים של נטילת ידיים, אך אין להוסיף על מים ראשונים.
ומבאר הרא"ש כי טהרת הידיים לצורך סעודה נעשית באופן שהמים ניתנים על גבי היד פעמיים (ככל שלא ניתנו מים בשיעור רביעית בבת אחת), נתינת המים הראשונה מטהרת את היד, ונתינת המים השנייה משלימה ומטהרת את המים שמצויים על גבי היד מהשפיכה הראשונה.
על כך אומרת המשנה כי ככל שהמים לא הגיעו אל כל חלקי היד שיש לטהרם (ונחלקו הראשונים מהו השטח שיש לטהר, לשי' הרא"ש עד קשרי האצבעות ולשי' הרי"ף עד פרק כף היד, וכנפסק להלכה בשו"ע או"ח סי' קסא סעי' ד שראוי לנהוג כשי' הרי"ף ואכמ"ל), אזי יש להבחין בין נטילה ראשונה לבין נטילה שנייה:
בנטילה ראשונה לא ניתן להוסיף על המים שכבר ניתנו על היד, אלא צריך ליטול את הידיים פעם נוספת באופן שהמים יגיעו אל כל חלקי היד הנדרשים בנטילה, שכן אין דרך נטילה לחצאין, ואילו בנטילה השנייה (שמשלימה את הטהרה), ניתן לשפוך פעם נוספת ולהשלים את נתינת המים על חלקי היד שהמים כאמור לא הגיעו אליהם ולא נדרשת נתינת מים חדשה על כל היד בבת אחת.
הרמב"ם (הלכ' מקוואות פרק יא הלכ' ז), סובר כי אומנם לא ניתן ליטול ידיים לחצאין באופן של ניתנת מים על חלק מהיד ולאחר מכן להשלים את נטילת היד בנתינת מים נוספת (כדברי המשנה במסכ' ידיים), אלא יש לתת מים על כל היד בפעם אחת ובנתינה אחת (כי זו דרך הנטילה), אך במקרה שנותרו מים על חלק מהיד בשיעור של טופח על מנת להטפיח (רטיבות שהנוגע בה יכול להמשיך ולהרטיב דבר אחר), אזי ניתן להוסיף ולתת מים על גבי חלק היד שנותר יבש, שכן לענין נטילת ידיים טופח על מנת להטיח נחשב כחיבור וממילא המים שבנתינה הראשונה והחלקית מצטרפים למים בנתינה הנוספת.
וכתב הבית יוסף (או"ח סי' קסב) כי, מאחר שהראשונים נחלקו האם מותר להוסיף ולתת מים על חלק היד היבש ככל שבחלקה האחר של יד יש מים בשיעור של טופח על מנת להטפיח (רא"ש ור"ש אוסרים והרמב"ם מתיר) הרי שמדין ספק דרבנן (נטילת ידיים דרבנן) ניתן להקל ולהשלים את הנטילה בחלק היד היבש, וכן פסק הבית יוסף בשולחן ערוך (או"ח סי' קסב סעי' ג) "נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מידו הרי יחדו טמאה כמו שהיתה, דאין נטילה לחצאין. ואם עדיין יש על מקצת היד שנטל בתחילה טופח על מנת להטפיח, הרי זו טהורה, במה דברים אמורים במים ראשונים, אבל בשניים, נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתן."
ובמגן אברהם הוכיח מדברי הגמרא במסכת גיטין (טו ע"ב) כי הוספת המים ככל שחלק מהיד רטוב בשיעור של טופח על מנת להטפיח הינה כשרה רק בדיעבד, אך לכתחילה אין לנהוג כן, שהרי הגמרא במסכ' גיטין (טו ע"ב) הסתפקה האם נטילה לחצאין כשרה אך הגמרא לא הביאה ראייה מדברי המשנה במסכ' ידיים שהובאה לעיל האומרת שאין נטילה לחצאין במים ראשונים, ומכך מוכיח המגן אברהם כי הגמרא הסתפקה האם בדיעבד הנטילה כשרה (ונותרה בספק – שלשיטת הרמב"ם וכנפסק בשו"ע הנטילה כשרה, ולשיטת הרא"ש והר"ש הנטילה פסולה), אך המשנה במסכ' ידיים עוסקת בדין דלכתחילה (שאין להוסיף מים על חלק היד היבש אף אם החלק האחר רטוב בשיעור של טופח על מנת להטפיח).
כדברי המגן אברהם כתב בפסקי תשובות (סי' קסב אות ז) כי לכתחילה אין להוסיף וליטול את חלק היד שנותר יבש: "נטל מקצת היד והפסיק הקילוח, אך לא נשתהה ולא נתייבש המקצת שנטל באופן שאין בו טופח על מנת להטפיח, מדינא דשו"ע (עפ"י הרמב"ם) יכול להמשיך וליטול את החלק שלא נטל, ומצטרף עם החלק שכבר נטל ועלתה לו נטילה, אבל לשיטת הר"ש והרא"ש (ידים פ"א מ"מ) והטור ועוד פוסקים צריך ליטול שוב כל ידו ללא הפסקה כלל בזרימת המים על ידו, וכן יש לנהוג לכתחילה (דהיינו כשיש תחת ידו עוד מים וא"צ לחזר אחריהם), אך בזה אין צריך לנגב ידיו לפני שנוטל שוב."
לסיכום:
נטל ידיו וגילה שחלק מהיד נותר יבש, לכתחילה יש ליטול פעם נוספת, אך בדיעבד גם אם הוסיף ונתן מים על החלק היבש (ככל שחלק היד האחר רטוב בשיעור של טופח על מנת להטפיח) הנטילה כשרה.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.
