- מקור הדין
הגמרא במסכת שבת (קה ע"ב) אומרת כי "המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעינך כעובד עבודה זרה שכך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד"
ומבואר בראשונים (ריטב"א ד"ה לא) כי, מטעם איסור בל תשחית אסור לקרוע ולהשחית בגדים ושאר ההתנהגויות המתוארות בגמרא (שבירת כלים ופיזור מעות וכדו').
איסור בל תשחית נלמד מהפסוק בפרשת שופטים "כי תצור אל עיר… לא תשחית עצה… ואותו לא תכרות…" (דברים כ יט) ומבואר בראשונים (חינוך מצווה תקכט) כי "תחת לאו זה יכנס הלאו שלא לעשות שום הפסד כגון לשרוף או לקרוע בגד או לשבר כלי לבטלה ובכל עניינים אלו ובכל כיוצא בם שיהיה בהם השחתה"
כשיטת החינוך פסק הרמב"ם (הלכ' מלכים פרק ד הלכה י) "כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין … ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית" אלא שנחלקו הראשונים האם השחתת שאר דברים שאינם עץ מאכל אסורה מדאורייתא או מדרבנן (עי' שדה חמד מערכה ב' סי' מז).
עוד מובא בגמרא במסכת תענית (כ ע"ב) כי מלבד איסור ההשחתה (ובכלל זאת השחתת אוכל) יש גם איסור לנהוג באוכל בדרך של ביזיון ולכן אסור לתת לבהמה אוכל אשר ראוי לאכילת אדם ומבואר בראשונים (רש"י ד"ה אין מאכילין) כי טעם האיסור הוא "משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם, אי נמי משום דחסה תורה על ממונן של ישראל"
לאור האמור עולה כי השחתת דברי מאכל אסורה גם משום בל תשחית וגם משום איסור ביזוי אוכלין (עי' עוד במסכת סופרים פ"ג הי"ד לעניין איסור ביזוי אוכלין)
ב. שימוש באוכלין לצורך שמחה
מובא בגמרא במסכת ברכות (נ ע"ב) כי לצורך שמחת חתן וכלה מותר לשפוך בפניהם יין הנמשך בכלים וצינורות משום שיש בכך שמחה וסימן טוב (רש"י ד"ה ממשיכין; ר"י לז ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה ממשיכין) ומבואר בפוסקים (לבוש סי' קעא סעי' ד) כי בנתינת היין יש סימן טוב לכך שיתמשך שלוותן וטובתן של החתן והכלה.
עוד מבואר בראשונים (רש"י והרי"ף) כי, על אף שהשימוש ביין נעשה שלא לצורך שתייה (ואף שייתכן שיש בכך ביזוי מועט, עי' ר"י שם) אך מאחר שהיין אינו ניגר על פני הקרקע ואינו נפסד שכן הוא נשמר הוא בכלים, אזי מותר כאמור לעשות כן משום שמחת חתן וכלה, וברבינו מנוח (ספר המנוחה ברכות פ"ז ה"ט) כתב בשם הראב"ד שאפילו במקרה שהיין נפסד בכל זאת לצורך שמחת חתן וכלה יהיה מותר להמשיכו בצינורות כמובא בגמרא לעיל.
בהמשך הסוגיא אומרת הגמרא כי, מותר גם לזרוק קליות ואגוזים על החתן והכלה לצורך שמחה, אך זאת דווקא בימות החמה, שהקליות והאגוזים אינם נפסדים בנופלם על הארץ, אך בימות הגשמים אין לזורקם משום מיאוס.
דין ניתנת היין וזריקת קליות ואגוזים (כשיטת רש"י והרי"ף) נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' קעא סעי' ד) "ממשיכין יין בצנורות לפני חתן וכלה והוא שיקבלנו בכלי בפי הצנור. וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה שאינם נמאסים אבל לא בימות הגשמים מפני שנמאסים אבל לא גלוסקאות לעולם."
מהאמור עולה כי, אפילו לצורך שמחת חתן וכלה אין היתר לעשות שימוש באוכלין ומשקין ככל שיש בכך ביזוי או הפסד וממילא לכאורה יש לעיין כיצד לערוך סידורי פירות או קישוטי שולחן וכדו' הנעשים מדברי מאכל.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה
