מהות וחיוב עירוב תבשילין
אסור לבשל מיום טוב לשבת, משום איסור הכנה, וכדי שיהיה מותר לבשל עושים עירוב תבשילין. (פסחים מו ע"ב שו"ע סי' תקכ"ז) ובמהות עירוב תבשילין נחלקו הרמב"ם והראב"ד (פ"ו מיו"ט ה"ב) דעת הרמב"ם שהוא היכר שלא יחשבו שמותר לאפות ולבשל ביו"ט מה שאינו נאכל בו ביום, ודעת הראב"ד שהוא עירוב צרכי שבת עם צרכי יו"ט. [ונתב' בארוכה בשערי יוסף יו"ט חלק בירורי הלכה סימן ט"ז].
מה מניחים לעירוב תבשילין
פת ותבשיל
א]. פת ותבשיל – צריך להניח פת [לחם או לחמניה או פיתה] ותבשיל, ואם עשה עירובי תבשילין רק מתבשיל יכול רק לבשל, ולכן אם רק מבשל ולא אופה ביו"ט לכתחילה יכול להניח רק תבשיל, אך נהגו להניח גם פת וגם תבשיל.
מה המנהג להכין לעירוב תבשילין
ב]. נהגו להניח לעירוב תבשילין, לחמניה וביצה [קשה שאינה קלופה], אך הידור מצוה הוא להניח דג או בשר, ואפשר אף להניח חלה שיאכל ממנה בשבת, [אך ישמרנה במקפיא וירשום עליה עירובי תבשילין כדי שלא יאכלו ממנה], כגון סיר החמין או סיר הדגים שיאכל ממנו בשבת. (עי' משנ"ב סי' תקכ"ז סק"ח, ובקובץ מבית לוי ח"א עמ' נב). [וראוי ליחד דג או חלה, כיון שישנם ג' הידורים בעירוב תבשילין, א). כיון שיש הידור מצוה בתבשיל חשוב. ב). נהגו לבשל ולאפות לצורך העירוב תבשילין. (ביה"ל סי' תקכ"ז ס"ו ד"ה עדשים). ועכ"פ שמכין לשבת, ג). להכין אותו בערב יו"ט, (ביה"ל שם). ד). כיון שיש מצוה לאכול מהעירוב תבשילין, וכמו שיתבאר להלן].
גודל הפת
ג]. גודל – הפת בשיעור כביצה 50 גרם, והתבשיל בשיעור כזית כ25 גרם.
תבשיל שלא מלפתים בו את הבת
ד]. צריך תבשיל שראוי ללפת בו את הפת, (שו"ע שם ס"ד) ואף בשר ודגים וביצים וסלטים מבושלים כגון מטבוחה וכדו', כיון שאפשר ללפת בהם את הפת. אבל אם עשה עירוב תבשילין מקוגל תפו"א או קוגל איטריות או דג צלוי ללא רוטב, כיון שלא מלפתים בו את הפת, לא יוצא בכך ידי חובה.
מי חייב בעירוב תבשילין
מי שמדליק נרות שבת
א]. מי שאינו מבשל ולא עושה שום מלאכה מיו"ט לשבת, כגון זוגות צעירים או שהכין כל צרכי שבת בערב יו"ט, ורק האשה מדליקה נרות בערב שבת, צריך להניח עירוב תבשילין בלא ברכה כדי שיוכל להדליק נרות שבת, ויאמר בנוסח הנחת העירוב בדין עירובא יהא שרי לנא "לאדלוקי שרגא". [בשו"ע (סי' תקכ"ז סי"ט) כתב בסתמא שמי שלא עירב מותר להדליק נרות, וכתב שיש אוסרים ובמשנ"ב שם סקנ"ה נקט בתחילה כדעת האוסרין ואח"כ כתב שיש מקילין ולכן לכתחילה לא ידליק ללא עירוב תבשילין, אך עכ"פ מבואר כיון שמספקא ליה א"כ על הדלקת נרות אינו יכול לברך כיון שהוא ספק, וכן הסכמת הפוסקים, ויש שהורו לברך אך הוא דעה יחידאה, והלכה כדעת הסתם בשו"ע].
ספק אם יבשל או שהכין כל צרכי שבת
ב]. אם יש לו ספק אם יבשל, וקרוב לודאי שיבשל, מ"מ לא יניח עירוב תבשילין בברכה, אלא א"כ יודע בוודאות שיבשל ביו"ט, ולכן אף שכל משפחה רגילה שנמצאת בביתה כיון שבדרך כלל לבסוף מבשלים ביו"ט, כיון שמדליקים גם נרות יעשו עירוב תבשילין בברכה, אך לכתחילה נראה שכדי לצאת מהספק יניח ביצה חיה ביו"ט בתוך החמין, [או באחד מהאופנים שנ"ל] שהוא בישול ביו"ט שצריך עירוב תבשילין. [במאמר מרדכי (סי' תקכ"ז סקי"ח) הסתפק בכך, ואמנם בשו"ע (שם ס"א) כתב "וע"י עירוב, מבשל בתחלה לשבת". ומבואר שרק אם מבשל בודאי מניח עירוב. וכן נראה בשו"ע (שם ס"ז) כתב "מצוה על כל אדם לערב", ולכאורה נראה ראיה שאפשר להניח ולברך על עירובי תבשילין אף בסתמא. ואמנם מצינו בעטרת צבי שכתב לבאר "מצוה לערב, אעפ"י שגדול העיר מערב אכולה מתא", והיינו דוקא במבשל, ובלא זה איכא לכאורה ברכה לבטלה. וכן נראה בשער הציון (שם סקס"ו) ומש"כ בחוט שני (יו"ט עמ' קנ) שכתב שיעשה עירוב תבשילין בברכה, ואולם דעת האג"מ והגריש"א שאם יש ספק אם יבשל, אף אם מדליק נרות, מ"מ יעשה עירוב תבשילין בלא בברכה].
האופנים שיכול להניח עירוב תבשילין בברכה
ג]. אף אם רק מדליק נרות או מסופק אם יכין אוכל, ישנם כמה אופנים שהעירוב יהיה בברכה, א). אם הניח בסיר החמין/ טשולנט ביצים חיות כמה שעות לפני שבת.
ב). יכול להכין תה בכלי ראשון, לצורך שבת.
ג). להוסיף מים חמים לתוך המיחם [שאין בו תרמוסטט]. או לתוך הסיר של החמין.
ד). אם מחמם דבר לח על הפלטה או הבלעך, כגון דגים או בשר עם רוטב לצורך שבת [אף לדעת הרמ"א], יעשה עירוב תבשילין בברכה. [נראה שלדעת השו"ע (סי' שי"ח ס"ד) חייב להניח עירוב תבשילין בברכה, כיון שתבשיל לח שנצטנן יש בו איסור בישול מדאורייתא, וכמ"ש במשנ"ב (שם סקכ"ג) ואף בפלטה יש איסור בישול מדאורייתא, ואף לדעת הרמ"א (שם סט"ו) שאין איסור בישול מדאאורייתא, כיון שיש איסור בישול מדרבנן חייב בעירוב תבשילין בברכה, וכ"כ בספר הל' עירוב תבשילין (פרק ו ס"ד בהערה ב') בשם הגריש"א ועוד, ובשערי יוסף יו"ט עמ' רט בארוכה].
ה). אם עושה ברירה האסורה מיו"ט לשבת.
עירוב תבשילין לבני בית ולמתארחים
א]. בעל הבית שעושה עירוב, האשה ובני הבית נטפלים לעירוב של בעל הבית. (משנ"ב סימן תקכ"ז סקנ"ו).
חיוב עירוב תבשילין למתארחים אצל ההורים
ב]. זוג נשוי שמתארח אצל ההורים או אצל אחרים ביו"ט ובשבת, מעיקר הדין אין צריכים לעשות עירוב תבשילין, ויוצאים ידי חובה בעירוב שאביו או חמיו עושה. וראוי לצאת ידי חובה בברכה מבעל הבית בעירוב תבשילין. (ביה"ל שם ד"ה מי שלא עירב, ובא"א מבוטאטש שם סק"ז וחזו"ע יו"ט עמ' רעז והגריש"א ועוד). [ויש מבני אשכנז שמחמירים שצריכים לעשות בעצמם עירוב תבשילין, ויש כמה אפשרויות, א). שיניח עירוב תבשילין ללא ברכה, ב). שאביו יזכה לו את העירוב ע"י שכן, ובדיעבד ע"י בניו הגדולים, ואז אינו צריך להניח עירוב תבשילין ג). שיגביה את העירוב של אביו לפני שהניח את העירוב, ונעשה שותף בו].
מתארחים אצל ההורים וישנים ביחידת דיור נפרדת
ג]. זוג שמתארחים אצל ההורים וישנים ביחידת דיור נפרדת, ומדליקים שם נרות שבת, אינם נפטרים בעירוב תבשילין, שעושים בבית ההורים, אלא צריכים לעשות עירוב תבשילין בלא ברכה. [ובדיעבד אם לא עשו עירוב תבשילין יכולה להדליק נרות, כיון שיש מקילים שסמוכים על שולחן ההורים, וכן אפשר לסמוך על שיטות השו"ע בסתמא שלהדליק נרות אין צריך לעשות עירוב תבשילין].
חיוב בחורי ישיבות
ד]. בחורי ישיבות יצאו ידי חובת עירוב תבשילין, שעושה הנהלת הישיבה, [והנהלת הישיבה תזכה את העירוב לכל בחורי הישיבה] ולכתחילה צריך לכוון ולדעת שעושים להם עירוב תבשילין. ואם מחממים אוכל לח כנ"ל צריכים לעשות עירוב תבשילין בברכה ויכוונו שלא לצאת ידי חובה מהעירוב של הישיבה, כיון שמעיקר הדין יצאו בעירוב תבשילין של הישיבה כיון שסמוכים על שולחן הישיבה, ואם אחד הבחורים מהישיבה שמחמם אוכל לח, עושה עירוב תבשילין, ומזכה לכולם ע"י אחר, מועיל העירוב תבשילין בשביל כולם, אך אם אוכלים בפני עצמם כל השנה, ולא סמוכים על שולחן הישיבה, חייבים עירוב תבשילין בברכה.
סדר וזמן הנחת העירוב תבשילין
ברכה על העירוב
בזמן שמניח את העירוב בערב יו"ט מברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב".
אמירת הנוסח
לכתחילה טוב שיחזיק את העירוב בידו. (עי' שו"ת חיים שאל ח"א סי' כט), ויאמר "בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבושלי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת". פירוש, בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיו"ט לשבת.
וצריך להבין את נוסח העירוב, ומי שאינו מבין ארמית יאמר את הנוסח הנ"ל בשפה שמבין.
זמן עירובי תבשילין
הזמן הראוי להניח עירובי תבשילין, סמוך ליו"ט (עי' שו"ע שם סי"ד), ויש שהידרו להניחו מהבוקר, [וזריזין מקדימין למצוות], ואפשר להניחו במקום צורך או שחושש שישכח אף בליל ערב יום טוב, ואפשר להניח את העירוב עד שקיעת החמה, בדיעבד י"ג וחצי דקות מהשקיעה ויברך, ולאחר י"ח דקות מהשקיעה לא יוכל להניח כלל, ויסמוך בדיעבד על העירוב תבשילין שעשה רב העיר, ואינו צריך לברר אם רב העיר עשה עירוב תבשילין.
אכילת העירוב בסעודת שבת
נוהגים לשמור את פת העירוב, [ובסעודה ראשונה ושניה אם לא אוכל מהכיכר השניה, ישתמש בו ללחם משנה] ולאוכלו בסעודה שלישית, דכיון דאתעביד ביה מצוה חדא [עירובי תבשילין] ליתעביד ביה מצוה אחריתי [סעודת שבת] ואת התבשיל אפשר לאכול אף בשאר סעודות שבת. (עח' ספר הבתים הל' ברכות שער רביעי ס"י וחידושי הריטב"א שבת דף קיז ע"ב, ומשנ"ב שם סקמ"ח).
מי ששכח לעשות עירוב תבשילין
מי ששכח או נאנס ולא עירב יכול לסמוך על עירובו של רב העיר, ואינו צריך לברר או לשאול את רב העיר אם עשה עירוב תבשילין, אלא סומך שבסתמא עשה עירוב תבשילין.
ואף מי ששכח להניח עירוב תבשילין בשני רגלים, אף שנחשב לפושע ואינו יכול לסמוך על עירובו של רב העיר, אך כל הדין של שכח הוא רק אם שכח לערב בשני רגלים רצופים כגון בחו"ל שיש גם יו"ט שני מצוי שני רגלים רצופים, אבל באר"י, אם לא היה רצוף אין דינו כשכח. ובזמנינו אף אם שכח פעמיים נוהגים להקל ולסמוך על עירוב רב העיר משום שמחת יום טוב, כיון שרב העיר מכוון להקנות את העירוב תבשילין לכל מי שישכח, [ולכן אף בני חו"ל בשני עירוב תבשילין רצופים יכול לסמוך על העירוב תבשילין של רב העיר] (עי' משנ"ב שם סקכ"ב, ושע"ת שם).
אכילה מהעירוב תבשילין
צריך להקפיד שהעירוב ישאר קיים ויהיה ראוי לאכילה עד גמר כל ההכנות מיום טוב לשבת, ולכתחילה עד שתדליק האשה את נרות השבת ביו"ט, ולאחר מכן רשאי לאוכלו מיד. ואם העירוב אינו קיים כגון שנאכל או נאבד, אינו יכול לאפות או לבשל על סמך העירוב, אך יכול לסמוך על העירוב של רב העיר וכנ"ל.
זמן סיום הבישול בערב שבת
כשעשה עירוב ומבשל ביום טוב לצורך שבת, יזהר להקדים לבשל את המאכלים לשבת בכדי שיהיו ראויים לאכילה כבר לפני שבת, ולכן יש להזהר לבשל את החמין מבעוד יום שהבשר והשעועית וכדו' יהיה מבושל היטב מבעוד יום, ועל כל פנים שיהיו מבושלים כמאכל בן דרוסאי, זמן ניכר לפני השקיעה, ובשעת הדחק ששכח או נאנס ולא הספיק לבשל בערב יו"ט רק סמוך לחשיכה, יכול לבשל, וטוב שיניח שם מאכל שיהיה מוכן בערב יו"ט לאכילה. (עי' ביה"ל ריש סי' תקכ"ז, נתבאר בארוכה בחלק בירורי הלכה בגדרי ובדיני עירובי תבשילין, סימן ט"ז ענף ג').
וצריך לעורר כשמניחים בשר או דגים קפואים על הפלטה, צריך שיהיו מוכנים לאכילה. בשיעור שיהיה אפשר לאכול מהם ביו"ט כמה דקות משום הואיל. (נתבאר בקובץ שערי יוסף בירורי הלכה בעירובי תבשילין סימן י"א).
המלאכות שעירוב תבשילין מתיר
מה העירוב תבשילין מתיר
נחלקו הפוסקים האם עירוב תבשילין מועיל לאיסור הכנה שאינו מלאכה ביו"ט [ואינו צרכי בישול ואפייה שהותר בעירוב תבשילין], והוא לצורך שבת. ולהלכה לבני ספרד: ישנם דברים שאף אם לא עשה עירוב תבשילין מותר להכינם כיון שאינם מלאכה, ולכן מותר להציע את המיטות מיום טוב לשבת, ולגלול את הספר תורה מיו"ט לשבת, וכיוצא בזה, וישנם דברים שמותר לעשותם רק אם עשה עירוב תבשילין וכמו שאומרים בנוסח העירוב תבשילין "למעבד כל צרכנא מיו"ט לשבת", כגון לשטוף כלים מיו"ט לשבת, ולהוציא אוכל מהמקפיא להפשיר, ולשים בקבוקי שתיה במקרר לשבת, ולברור מיו"ט לשבת, ולחתוך ירקות מיו"ט לשבת, ולקפל את הטלית [חדשה] מיו"ט לשבת, וכן מקילים רבים מבני אשכנז. (וכדעת הרע"א סי' שב ע"ד המג"א סק"ו ובמג"א סו"ס תרס"ז, וכמו שכתב במשנ"ב סי' שב סקי"ז, ונתבאר בארוכה בשערי יוסף הלכות יו"ט פרק ל"א). אך לבני אשכנז: רבים נוהגים להחמיר אף אם הניח עירוב תבשילין, לא יעשה הכנות שאינם קשורות לאכילה מיו"ט לשבת, אלא א"כ ישתמש בהם ביו"ט עצמו. (עי' רמ"א סי' תקכ"ח ומשנ"ב שם סק"ג ובהגהות רעק"א שם) ולכן אסור להוציא אוכל מהמקפיא וכל המקרים שנ"ל, אך בשעת הדחק אפשר להתיר לעשותם מבעוד יום גדול אם יכול להשתמש בזה, ואין בזה איסור הכנה כיון שאפשר להשתמש בהם מבעוד יום.
מלאכות שאין בהם טירחא
מלאכות שאין בהם טירחא כגון הוצאת אוכל מהמקפיא אף לבני אשכנז רבים מקילים במלאכות שאין בהם טירחא כגון הוצאת אוכל מהמקפיא וכדו' כיון שאין בו טירחא, (ח"א כלל קנג ס"ו ובמשנ"ב סי' תרס"ז סק"ה הגרי"ש אלישיב זצ"ל והו"ד בשו"ת וישמע משה ח"ה עמ' קלג, והגרשז"א), ולכו"ע אם מוציא ביו"ט אוכל או מכניס שתיה למקרר, כיון שיכול להנות, אין בזה משום איסור הכנה.
שטיפת כלים
אם עשה עירובי תבשילין, מותר לשטוף כלים מיו"ט לשבת, כיון שהרי הוא בכלל צרכי אכילה, [ולבני אשכנז: יש מחמירים בכך, אך בדברים שיהנה בכך אף ביום טוב עצמו, כגון כוסות, מותר לשוטפם לכתחילה].
רחיצה ביו"ט לכבוד שבת
מותר להתרחץ ביום טוב שהוא ערב שבת אחרי צהריים, [באופנים המותרים] ואף אם לא הניח ע"ת, מותר כיון שנהנה מהרחיצה גם יו"ט.
טבילה במקווה
מותר לטבול במקוה ביו"ט אף שהוא מכוין בשביל קדושת השבת, כיון שנהנה מהמעשה ביו"ט. [ויש שהחמירו בזה].
החלפת בגדים לכבוד שבת
מותר להחליף בגדים ביו"ט לכבוד שבת, כיון שנהנה מהם גם ביו"ט, [אף אם לא עשה עירובי תבשילין], אך אם לובש ביו"ט פראק כבגדי יום טוב, צריך ללובשו גם בליל שבת, משום שאם יפסיק ללבוש אותו בערב יום טוב הרי הוא זלזול בכבוד השבת.
כל הדינים נתבארו בגליון פסקים והלכות בהרחבה, ולקבלת הגליון המלא לשאלות בהלכה באימייל: [email protected]
