יממה עברה מאז פטירתו של רבינו, "מאיר הדרום" מגדולי מזכי הרבים הגאון רבי יהודה דרעי זצ"ל הראב"ד ורבה של באר שבע ומרבני ארץ ישראל הפעילים העושים חיל. מאז שעלה לכהן פאר על כס הרבנות בעיר "באר שבע" בשליחותו המסורה של מרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, דאג בהשפעתו להפיח בעיר האבות – אהבת הקב"ה, אהבת תורה, אהבת עם ישראל, בכל שכונה בעיר כיתת את רגליו כדי שבבתי הכנסת הנידחים ביותר, יתקיימו בהם שיעורי תורה והכשיר לכך אברכים יקרים שמידי ערב מסרו שיעורים בהלכה בין תפילת מנחה לערבית, כך זה הלך והתרחב בכל העיר כולה עד עצם היום הזה.
כרעם ביום בהיר, הגיע הידיעה לאחר שסבל יסורים תקופה שלא ידענו. תלמידיו ובהיכלי התורה, נשאו תפילה וזעקה בתחושה כי כל אחד זקוק לו – לרבי יהודה, כי הוא היה נושא אותו על כתפיו בתורתו, בהארת פניו המאירים בהעמדת הדת וההלכה על תילה, הרבו בתפילות בהרחבת לימוד התורה קבלו קבלות ומעשים טובים לזכותו, אך למגינת כולנו, הגיע הרגע המר והנמהר, ובצהרי היום ג' בתמוז, בא השמש פתאום ושקעה, הידיעה המרה פשטה לה כאש בשדה קוצים, לאחר יסורים קשים ומרים, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש שעלה בסערה השמימה, ומכל קרוביו, תלמידיו ומוקירי זכרו, פרצה לה הזעקה הנוראה: רבי יהודה, מי יאיר עיננו בתורה? מי יאיר עיננו בהלכה? מי יאיר עיננו בדרך המסילה בעבודת ה'?
מעלת זיכוי הרבים אצלו היתה "נר לרגליו". מתוך אחד הדברים שהיו מאפיינים את אישיותו, זה דרשותיו המאלפות שהיה ידוע כבעל 'פה מפיק מרגליות', זכה לכישרון מיוחד וכבר בצעירותו ממש, היה מכתת את רגליו לכל מקום ומקום שהיה נדרש כדי לעורר את העם ולקרבם לצור מחצבתם ובעיקר בימי חודש אלול, בו תנועת "אל המעיין" היתה עורכת את הכנסים בכל רחבי הארץ בראשותו של מרן זצוק"ל, היה הוא מקדים ויוצא מביתו ערב ערב, מכין ומלהיב את הקהל בערי הארץ לקראת בואו של מרן זצוק"ל שכידוע היה חותם את העצרות בדרשתו ובקבלת עול מלכות שמים ובאמירת הסליחות, כפי שזכור לנו כאן בעירנו ברחבה הגדולה שברובע ב' או בבית הכנסת הגדול "ישמח משה" ברובע ה' של כבוד המרא דאתרא הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א.
גם מרן זצוק"ל הביע את התפעלותו מדרשותיו וציין זאת במילותיו המיוחדים שכתב לו בספרו בלשונו הטהור: "וזכה להיות ממזכי הרבים, ומוסר שיעורים בבתי מדרש חשובים, בפני קהל ועדה, ובפני אברכים חשובים, והוצק חן בשפתותיו, דובר צדק מגיד מישרים, שמו נודע בשערים, פה מפיק מרגליות, דורש כתרי אותיות, וכל מעשיו לשם שמים, להגדיל תורה ולהאדירה".
זכה להיות ממעתיקי השמועה, בקרבתו לגדולי ישראל מרנן ורבנן זצוק"ל ושליט"א, שמהם קנה השקפה והלכה צרופה שהאירה לכל שואל במהלך השנים, כפי שנראה מתוך עשרות ספריו המלאים בשו"ת בכל תחום וענין, הרב זצ"ל הראה לעין כל, שאין נושא או בעיה העולה על הפרק, בו אין ההלכה אומרת את דבריה, והיה מונח בכל הלכה וסוגיה כביעתא בכותחא.
הרב זצ"ל, ראה במרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, כעמוד האש לפני המחנה – מנהיג הדור וכך הנהיג את תלמידיו בכל הזמנים ובשיעוריו הקבועים כי אין לנו אלא מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל שקיבלנו הוראותיו.
בעירנו היה מגיע לבקר מידי פעם בפעם ומוסר שיעורי תורה גם בפני הציבור הכללי וגם בפני אברכים ודיינים. רק לפני כחודש זכינו שביקר אצלנו במועצה הדתית וזכינו לכבדו בכתיבת אות בספר התורה שנכתב לע"נ אחי ה"ה מאיר דהן ז"ל ובעין טובה בירך אותנו על כל העשיה המבורכת, שנמשיך ולא נפסיק לפעול למען הרחבת גבולות הקדושה והטהרה בעיר.
כואבים אנו, את הסתלקותו לגנזי מרומים, שהפיץ תורה ויראת ה' בכל הזדמנות לכל יהודי באשר הוא, וכעת הותיר אותנו שבורים וחסרים.
נמשיך ללכת בחזונו ובדרכו – הדרך שהנחיל לכולנו 'להאיר את השני', כדי ללמד את דורנו ואת הדורות הבאים, דרך ומסילה במסירות נפש למען הכלל והפרט.
איה הקולמוס שינציח את פעולתיו הנשגבות, איה קסת הסופר שילאה מלספר בשבחו. נגדע ארז בלבנון, הסתיימה מסכת חייו העניפה והעשירה עלי אדמות, נשמתו הטהורה עלתה לגנזי רום, בהותירו אחריו דור ישרים מבורך, בעלי הוראה מסורה, דור של תלמידים, מחנכים ומשפיעים, עולמות שלמים שבנה והקים וזכויות אינסוף שצבר וקנה במהלך כל שנות חייו.
יעמוד מליץ יושר בימים קשים אלו, על כל עם ישראל, חיילי צה"ל והחטופים, על כל משפחתו ותלמידיו, יבקש רחמים עלינו, לא ינוח ולא ישקוט לפני כסא הכבוד, להחיש את גאולתינו ופדות נפשנו.
