המיוחדים

צילום: דוד כהן, פלאש 90

המשפיע ששרד את אסון מירון בראיון מרטיט ומצמרר: "לילותיי הפכו לזירת קרב"

לפני שנה הוא שכב שם במורד מדרגות המוות במירון, מבין שבעוד רגע הוא ימסור את נשמתו למי שאמר והיה עולם • שנה לאחר האסון התיישבנו לשיחה דומעת ומחזקת עם המשפיע הגרמ"מ מאסקאוויטש רב קהילת אזמרה בצפת אשר שרד את התופת
  • טרגדיה: חתונת היתום נדחית בגלל השבעה

    תוכן מקודם

  • את מצפה לבשורות טובות, אבל מה איתה? תחשבי עליה

    תוכן מקודם

  • יש לך מושג איזה משקיע אתה?

    תוכן מקודם

  • מזעזע: חתונת בנו של הרב אבלסון זצ"ל היתה אמורה להתקיים ביום שני הקרוב

    תוכן מקודם

כתבות נוספות בנושא:

מירון, ל"ג בעומר תשפ"א. נשימותיו נעשו כבדות מרגע לרגע, גופו הזיע, ידיו רעדו, פניו האדימו מחמת חוסר אוויר. מסביבו, על גביו ומתחתיו שכבו עשרות אנשים חלקם מחוסרי הכרה, חלקם משוועים לעזרה וחלקם למרבה הצער כבר אינם בין החיים. גם הוא הרגיש שבעוד רגעים ספורים הוא יצטרף אליהם ונשמתו תעלה בסערה השמימה. במוחו הוא חשב על רעייתו, ועל ילדיו שיישארו יתומים. בין שפתיו הוא נשא תפילה חרישית וביקש מיוצר אור ובורא חושך שידאג לרעייתו האלמנה, שידאג לילדיו היתומים. באותו הרגע מין שלווה מוזרה נחתה עליו, הוא הרגיש כיצד הוא נמצא בידיים טובות, כיצד בעוד רגע הוא יעלה לגנזי מרומים. בפעם הבאה שהוא יפקח את עיניו הוא יראה מסביבו מכשירים רבים מצפצפים, צוות רפואי דואג ומשפחה שלמה שצוהלת לראות את אביהם פוקח את עיניו.

שנה לאחר האסון הנורא שהתרחש במעלה הר מירון, התיישבנו לשיחה מרטיטה, כאובה ומרגשת עם המשפיע החסידי ורב קהילת "אזמרה" בצפת הרה"ג רבי מנחם מנדל מאסקאוויטש שליט"א אשר באורח נס שרד את האסון כאשר הוא הובהל במסוק צבאי היישר אל בית החולים כשהוא במצב אנוש. השיחה הזו הייתה חריגה במושגים שלי, בעיקר בשל הזהות של היושב מולי, אדם משכמו ומעלה, כזה שילעג לכל קושי בחיים, כזה שתמיד יביט אל המציאות ויחייך את חיוכו הנצחי, אך כאן מצאתי אותו בצורה אחרת, יותר מביט פנימה, יותר חושף את רגשותיו, את חולשותיו, את כאביו ואת הלילות נטולי השינה.

מזמור לתודה לפני המוות
את הריאיון המרטיט הזה אני פותח בהססנות משהו, שנה עברה מאז אסון הר מירון, באותם רגעים בהם עלו בסערה נשמותיהם של ארבעים וחמישה קדושים היית שם ממש לצידם, איזה רגע מלווה אותך עד היום? הרב מאסקאוויטש מישיר מבט ועונה: "ישנם שני רגעים החרוטים בליבי, אותם אני מבקש תמיד מאבינו אב הרחמן אבא היקר שלא אשכח אותם לעולם, ושהם ימשיכו להדהד בראשי וליבי".

"תובנה ראשונה; נפלתי על הרצפה וידי עדיין אוחזת ביד בני כשניסיתי להגן עליו מפני הדחיפות והדוחס הנוראי, באינסטינקט ראשוני שחררתי את ידו, בני היקר ני"ו הבין ככל הנראה את המתרחש, ונתן זעקה, או יותר נכון שאגה מחרישת אוזניים, כשהוא זועק ממעמקי הלב פנימה 'אבא אל תלך לי', ולאחר מכן זעקתי גם אני מקירות ליבי 'אם לא אני – לפחות את הבן שלי תצילו', זעקה זו ממשיכה ללוות אותי גם כהיום כאבא, ובלי קשר לאסון מירון. ילדים מחפשים את אבא שלהם, הם משוועים ליחס, להכרה, לחיבוק, לתשומת לב, הם זועקים בשפתם שלהם, ליבם שותת דם, אבא אל תלך לי, תן לי יד, תתייחס אלי, אני כאן, אני קיים. זה הוראה לכל הורה באשר הוא. בבקשה, תעיף בו מבט בעיניים רחמניות שתחדור פנימה אל מעמקי הלב, ותיתן לו חיבוק הרגעה, "אני כאן ביחד אתך בן יקר ואהוב שלי", תגיד לו באהבה אבהית".

הרב מאסקאוויטש ממשיך: "הרגע השני הוא, ברגע שהבנתי שעל פי דרך הטבע אני אמור לסיים את חיי למסור את נשמתי לגנזי מרומים. באותו זמן שכבנו אני ובחור מתוק וקדוש יוסף דוד ז"ל בנו של הרב מאיר נחמן אלחדד שייבדל לחיים טובים וארוכים בדבוקה אחת, בהתחלה עוד תמהתי באוזניו למה כוחות הביטחון וההצלה לא מגיעים להציל אותנו, ואז הוא עונה בלחש 'אבא תודה'. לאחר מכן ברגע שהוא הרגיש שהגיע הרגע והוא מסיים את חייו הוא ביקש שאקרא אתו מזמור לתודה ולאחריו קריאת שמע, ויצאה נשמתו באחד. זו הנהגה של בן תמותה שלא איבד עשתונות וידע בכל רגע נתון שיש מי שמנהל את העולם, וכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד. כל אחד בשגרת יומו עובר חוויות קשות, אכזבות, או אפילו טרגדיות רחמנא ליצלן, המוטל עלינו הוא לעצור, לקחת נשימה, ולזכור, נכון שקשה לי, אפילו קשה לי מאד, אני סובל. אבל, אבל יש בורא לעולם, וכל מה שהוא עושה זה לטובה, אין רע יורד מלמעלה, הכל טוב והכל לטובה".

"הרגשתי פחד איום ונורא"
המילים כמו הולמות בי חזק חזק, ואני ממשיך להקשות: מה חשבת ברגעים שהבנת שהרגע הנורא מכל מגיע? הרב מאסקאוויטש משיב: "כאמור, בהתחלה תמהתי למה לא באים לעזור, לסייע, לחלץ, לשחרר, לאחר מכן הבנתי שמפה אני לא יוצא הביתה. מצדדיי, מעליי, מתחתיי, אנשים קפחו את חייהם, חוסר יכולת לנשום והר אדם ששוכב מעלי, הייתי מוכן לזה שהנה זה מגיע. האמת שלא היה כל כך זמן לחשוב, האיבר היחיד שעבד באותם רגעים הוא הלב, בהתחלה הרגשתי פחד איום ונורא שאני משאיר בבית לאנחות אלמנה ושישה יתומים רכים ומתוקים, בצר לי פניתי בתפילה לרבי שמעון ואמרתי לו במילים אלו, כל הטרגדיה מתרחשת במשמרת שלך, ביום הכי קדוש ל"ג בעומר, בזמן הכי קדוש במעמד ההדלקה, במקום קדוש ליד פתח המערה, אני מתחנן אליך, אנא, קח אחריות על האלמנה ועל היתומים, תדאג להם, לחברותות טובות, למלמדים טובים, לתפילין לישיבות, לזיווגים הגונים, לחיים טובים. ולמרבה האירוניה בסיומו נחה עלי שלווה בלתי מוסברת, כל מה שהשם יתברך תכנן, מתכנן, יתכנן, בעבורי זה טוב. גם אם אני לא מבין למה, ואני לא אבין. כי טוב ד' לעולם חסדו".

במהלך השנה החולפת אתם פועלים רבות להנציח את זכר הקדושים במסגרת המוסדות שאתם עומדים בראשותם בצפת, נשמח לשמוע קצת על זה מעט. "אדרבה תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברו", פותח הרב מאסקאוויטש במשנת חייו, "האסון לא פסח על חצרות, אשכנזים וספרדים, ילדים ומבוגרים. בואו נתמקד בטוב של החבר, במחבר, במאחד, מה דסאני עלך לחברך לא תעביד, לחפש ולמצוא נקודות טובות אצל חבריי, בעם ישראל, וכמובן בי. וכשאני מסתכל בעין טובה על השני, אני משפיע עליו לטובה, משפיע עלי לטובה, שהנפש תישאר נקיה וזכה".

פחד שקיים עד היום
במהלך הריאיון אני מנסה לברר שאלה שמנקרת במוחי כבר זמן רב, בסופו של יום הייתם בסיטואציה קשה מאוד, אין לפעמים תחושה של דכאון, עצבות מרה שחורה? "ההגדרה הנכונה היא פחד, בהחלט שקיים. אבל זו המלחמה שלי כרגע בעולם הזה. האם אני מאמין באמונה שלימה שיש בורא לעולם, ואם הוא רוצה שאחווה רגשות קשים, אין לי איך להתחמק מזה. עבודת הנפש שלי היא מה אני עושה עם הרגשות הקשים הללו, איך אני מתמודד עם זה, איך אני מעבד את זה. האם אני לוקח את זה חלילה למקום של התמסכנות, התקרבנות, או שאצא עם זה ליער הקרוב ואזעק את נשמתי לבורא עולם, טאטע קשה לי, אני סובל, עצוב לי, אני במרה שחורה, טאטע טייערער, אתה ורק אתה יכול להוציא אותי מזה, בבקשה שחרר ממני את העול הקשה הזה, מבלעדי עזך ועזרתך אין עזרה וישועה".

אנו שומעים על פרמדיקים שהגיעו ראשונים לזירה המדממת ועד היום נושאים צלקות נפשיות בתוכם. אין לכם שום צלקות? הרב מאסקאוויטש משיב כאשר אני איני מודע למה שהוא הולך לחשוף בפניי: "ברוך הבא למועדון. לא חייבים להיות ראשונים בזירה בכדי להתמודד עם טראומה, ולאחריו עם המתנה הגדולה שנקראת פוסט טראומה. גם אני ברוך ד' שכוייח טאטע סובל מזה קשות, האמינו זה לי זה קשה, בלתי נסבל, פחד משתק, רעידות, קוצר נשימה, ועוד תסמינים ברוך ד'. ומכאן אני פונה בקריאה מעומק הלב ברחמים ובאהבה אחיי ורעיי היקרים ואהובים, אסון מירון השאיר זירה מדממת שאין איש שם על לב, ישנם מאות ואולי אפילו אלפים שמתמודדים עם חוויות קשות ונוראיות, אנא ברחמים – אל תזניחו ואל תתעלמו מנורות האזהרה שנדלקות, פנו בבקשה לעזרה, לייעוץ, הציבור החרדי התברך בהמון מרכזים מוסמכים ומוכרים המציעים עזרה ראשונה למצוקות מסוג זה, הכי קל הוא להתעלם ולדמיין לעצמנו בראש שאנחנו חזקים, עוצמתיים, ולא מזיז לנו כלום, אבל דעו לכם, זה השקר הכי גדול שישנו, הטראומה קיימת ואם לא תטפלו בו עכשיו, הוא עלול להתפרץ כהר געש בממדיים מפלצתיים, ובמועדים הכי לא שגרתיים, ונשמרתם מאד ל"נפשותיכם" אל תשחקו עם זה, רבים חללים הפילו. פקחו עין הביטו מסביב, חברכם, מכר, שכן, קרוב משפחה, אל תזניחו, אל תנסו להיות גיבורים. לא משחקים עם נפש".

אתם בקשר עם משפחות האסון? הרב מאסקאוויטש: "ישנם כמה ממשפחות הנספים שאני עמם בקשר". אם כן, אני מנסה להבין, כיצד גם הם מצליחים להתמודד מול שבר כזה נוראי? "כל המתפלל על חברו הוא נענה תחילה, אין מה לומר, אין מה לדבר, כאב של משפחה שכולה הוא משהו שלא נמדד במילים, כואב, קורע לב, הרופא לשבורי לב". יש מזור ומרפא לאסון שכזה? "וודאי שיש, אבל לא בידינו, רק בורא עולם, אבינו אב הרחמן יודע לתת מזור ומרפא, תסמוך עליו, הוא עושה את זה הכי טוב שיש, כל אחד בקצב שלו ובמינון הנכון. שלא נתנסה".

את הריאיון אני מנצל לראות את השאלה לקראת ל"ג בעומר תשפ"ב, שנה לאחר האסון הנורא. אנשים רבים חוששים להגיע למירון מפאת האסון הנורא שהתרחש אשתקד, הם צודקים או שכדאי הוא רשב"י לסמוך ? "כמדומני – 'כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו' לא מותנה בנוכחות ל"ג בהר מירון. תשאלו את הרבי, הרב, טרם קבלתי הסמכה לרוח הקודש. זוהי שאלה שכל אחד ישאל את רבו, או את זוגתו רעייתו. אין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בעבור כבוד אשתו".

האסון עתיד להישכח
עדיין אני מנסה להבין, גזירה על המת שישתכח. אני מאמין שבעוד זמן לא רב, רבים ישכחו מהאסון הנורא. כיצד בכל זאת אפשר לזכור את זה? תשובתו מצליחה להפתיע גם אותי: "תשכח מזה יעקב היקר", הוא אומר בנימה שקטה ועצובה כאחד, "עוד שנה שנתיים, לצערי אף אחד לא יזכור". מה בכל זאת ניתן לקחת מהאסון הזה, בחיזוק רוחני? "אמונה, כי טוב ד' לעולם חסדו, אין עוד מלבדו. דוד המלך ע"ה נעים זמירות ישראל כתב בתהילים: הרפו ודעו כי אנכי אלוקים, שחרר, תרפה, יש בורא לעולם, אין רע יורד מלמעלה".

לקראת סיום אני מקשה: אף פעם אין רגעים של שאלות באמונה? למה זה קרה? למה זה הגיע להם? "לימדונו רבותינו אמונה מתחילה היכן שהשכל נגמר, כלומר עם השכל ניתן להתווכח, לנסות לשכנע, אמונה היא אבסולוטית. תאר לעצמך אתה יוצא לתפילת שחרית בבוקר, ואז אתה פוגש שכן, חכם ככל שיהיה, אינטלקטואל ממש, והוא ינסה לשכנע אותך ואף יצטט לך מחקרים ומאמרים אקדמאים, כישרון השכנוע יעבוד בכל הכח – עכשיו לילה, מה תענה לו? אמונה היא נקודה שאין להתווכח להסביר לתאר, מאמין או לא. ברגע שיש שאלה באמונה, אין שם אמונה, יש שכל, ועם שכל אפשר להתווכח. הנקודה הכי חשובה, בספרי החסידות ובעלי המוסר סבירים, יש מושג שצריך להיות בקיא ב"רצוא ושוב", פעם למטה ופעם למטה, פעם ימין ופעם שמאלה, אחורה קדימה, החיים הם דינאמיים, התנודתיות שולטת. הנפש בתנועה כל הזמן".

"גם אם אני שואל את עצמי, למה זה קורה לי, למה אני סובל? למה אני לא מתחתן ולמה אני לא מסודר כלכלית ועוד שאלות – זה לגיטימי זה בסדר זה נורמטיבי. אבל בוא ניקח את זה למקום נכון, מקום של צמיחה וחיזוק, ואני אבחר לשתף את בורא עולם בלבטיי בשאלותיי ובספקותיי. אזעק: טאטע, אבא יקר, יש לי בלבולים, ספיקות, למה ולמה ולמה, בבקשה תעזור לי להבין ולהאמין שאתה אבא טוב, ושכל מה שאתה עושה זה טוב, שאהיה לי כח לעבור את המסע הזה שאתה מעביר אותי, שלמסע הזה יהיה סוף טוב, שכל מה שאני עובר בדרך יהפוך מחולשה לעצמה גדולה".

לא מעוניין לדעת מה גרם את האסון
מה לדעתך גרם את האסון? האם היה ניתן למנוע אותו? הרב מאסקאוויטש: "לא יודע ולא מעניין, רוצה להישאר חבוק ודבוק באמונה התמימה והפשוטה שזה מה שנגזר בעבורי בעבור בני ביתי, ובעבור משפחתי, לא נכנס לזה. דוד המלך ע"ה כותב בתהילים – ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך, – ואני בער ולא אדע, אני לא יודע לא מבין כלום, בהמות הייתי עמך, ממש כמו בהמה, היא לא מבינה לא יודעת. לא מתפקידי לדעת, לחקור, להבין. אכן, ישנם אנשים אנשים שתפקידם לחקור, ולהסיק לקחים, בכדי שהאסון לא יחזור על עצמו, אבל אני??? מה קשור אלי, רוצה לחבק את האמונה חזק חזק, שלא יברח לי ולא יזלוג החוצה".

האם השנה תגיע שוב להר מירון? אין חששות? אין פוסט טראומה? הרב מאסקאוויטש: "לצערי בשנה שחלפה, אינני מסוגל להשתתף באירועים המוניים, את הילולת רשב"י אחגוג בחברת בני הקהילה בצפת, ובד בבד מתפלל להשם יתברך שירפא אותי ואת חולי עמו ישראל, בגוף ובנפש".

הלילות שהפכו לזירת קרב
האסון השפיע עליך משהו במרחב האישי? הרב מאסקאוויטש עוצם את עיניו, נראה שהוא מתקשה לחשוף את מה שמתרחש עמוק בליבו ששרד את האסון הנורא. "בהחלט, לילותיי הפכו לזירת קרב מדממת, ישנם עמוד השדרה שלי חטף מכות קשות ואיומות, כאבי תופת, אי אפשר לשכב, לקום, לזוז, ועוד ועוד, התקפות כאב נוראיות, כליותיי טרם שבו למסלולם. אני מחזק את עצמי, שרק למתים אין כאבים איומים ונוראים, ואם כואב לי סימן שאני חי, ואם אני חי הרי זה מתנה פלאית משמים, נשאר לי רק לבקש חזק יותר מבורא עולם, אנא רפא את גופי ואת נפשי, רפא את כל עם ישראל רפואת הגוף ונפש, שלא נדע עוד מכאוב וצער, שנאמין שיש מנהיג לבירה הוא ואין בלתו, עשה עושה ויעשה לכל המעשים. רוצה להאמין, משתוקק להאמין, געגועים אינסופיים לאמונה".

לפני מספר חודשים המשפיע הגרמ"מ מאסקאוויטש עמד בשולי מדרגות המוות כשהוא עטוף בטלית לבנה וצחורה ועטור בתפילין, הוא ניגש בסילודין לארבעים וחמישה הנרות שהוצבו שם מבעוד מועד והדליקן בזו אחר זו. היה זה בשיאה של שמחת הברית לבנו שמעון שיחי', כאשר עין לא נותרה יבשה בשעה שהוא שאג את הברכה "שהחיינו וקיימו והגיענו לזמן הזה". ברגעים האלה שאני משוחח עמו אני מנצל גם להבין את תחושותיו ברגעים המרגשים בהם הוא זוכה להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו במקום שהוא כמעט והלך מן העולם.

"מבחינתי זה היה סוג של סגירת מעגל", אומר הרב מאסקאוויטש ורעד נשמע בקולו, "במקום שבו עפ"י דרך הטבע הייתי אמור לסיים את חיי, באתי להודות לריבונו של עולם על שני מתנות יקרות שניתנו לי, הראשונה היא חיי שניתנו לי במתנה, והשנייה היא האוצר היקר הנשמה המתוקה שבורא עולם חנן אותי. קראתי את שמו שמעון על שם רבי שמעון, אני נזכר שבשעת הברית פניתי לרבי שמעון בתחינה, ואמרתי – הסיכום שהיה לנו על לקחת אחריות על משפחתי ממשיך בכל הכח, ובאתי לצרף עוד ילד להסכם בינינו. אני בטוח שהקשיב, ואף הסכים על כך".

סדר יומו של המשפיע רבי מנדל מאסקאוויטש עמוס לעייפה, את מרבית יומו הוא מנצל לעזרה וסיוע לצעירים ואברכים שאינם מצאו את מקומם במסגרות הרגילות, מקרים קשים מגיעים לפתחו, גם בשעות הלילה המאוחרות ניתן לפגוש אותו בגינה הסמוכה לביתו עם נערים ואברכים הפותחים בפניו את צפונות ליבם ומשוועים לעזרתו, לחיוכו הנצחי, למילה טובה, ולעצה מועילה, זוגות רבים פוקדים את ביתו בכדי לקבל את הדרכתו שיוכלו להקים את ביתם על אדני התורה והחסידות בחן ובנעימות.

השיחה הזו הגיעה לסיומה, אך אז אני מבין עד כמה שכחנו את אלה שחיים, את אלה ששרדו את האסון הנורא הזה. בשונה מאלה שהלכו לעולמם, כאן אין ארגונים שהוקמו, קרנות שזעקו, כאן יש עשרות ואף מאות אנשים ומשפחות שפשוט נשארו לבדם לזעוק את הזעקה ולהרגיש את החולשה. מהשיחה הזו אני מבין עד כמה לילותיהם נטולי שינה, ועד כמה חייהם הפכו לחיי הישרדות. המשפיע, איש שיחי, הוא איש של אנשים איש שיודע לחוות את הכאבים בצורה הנכונה, אך מה עם כל אותם אלה שנותרו לבדם, שחיים אי שם בבני ברק או בטבריה, אך נשמתם עדיין עומדת שם בין עשרות הרוגים וצווחת במכשיר הקשר: "אר"ן, צריך תגבור".

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו >

מה דעתך על הכתבה, עניין אותך?

מעניין

320 אהבו

לא מעניין

20לא אהבו

הכתבות המעניינות ביותר

הנופשים הופתעו: האורח המוזר נכנס לחדר שלהם בבית המלון • צפו
תיעוד דרמטי מהמסוק: ספינה נקלעה לסופה ושקעה במצולות • צפו
קומיקאי עזתי לועג לישראל: "חלום הרצל עומד לקרוס" • צפו
הגרלת הדירות: עו"ד נתן רוזנבלט מסביר בטור דעה איפה כדאי להירשם?
דוח מבקר המדינה: ליקויים בניהול התקציב במודיעין עילית
בגלל מחירי הדלק: הוצאות הישראלים באשראי בשיא של כל הזמנים
משמעות הצעדים של בנק ישראל: גם המשכנתא מתייקרת / דודי מייזליק
נחשף: חיל האוויר התקשה בהפלת הכטב"מים של חיזבאללה
האופוזיציה במסר לשגריר: נאשר את חוקי הויזות במהלך הפגרה
הטקטיקה של לפיד: תעשה פרס! / בנימין ברגר
פלסטינים גנבו קטנועים ונמלטו; השוטרים עצרו אותם בתוך המנהרה • צפו
'מפעל הדף היומי בעיון' סיכומי שיטות הראשונים עד ההלכה למעשה • יבמות דף קכ
הירשם לקבלת עדכונים
עדכן אותי על
7 תגובות
הכי מדורגות
חדשות ביותר ישנות ביותר
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות

מדהים – איש אמונה וחכם. כה לחי

מה היה עם הבן שלו מישו יודע?

ב"ה חי וקיים
בריא ושלם

האמונה תנצח!! מחזק מאוד!!!!! ואמיתי לא קל אבל מתמודדים ומנצחים

מה היה עם הבן שלו?

ברוך השם חי וקיים הצליח להימלט יה"ר שיזכה לרוות ממנו ומכל ילדיו הרבה נחת ובריאות

ה ישלח לו ולכל נפגעי מירון רפואה שלימה רפואת הגוף ורפואת הנפש

המיוחדים

.
לו"ז הבחירות: מהפיצולים והפריימריז עד הגשת הרשימות והפסילות - כל התאריכים
Collage Maker-03-Jul-2022-05
עם עניבה, בלי השכלה: גיבור התרבות של תל אביב הפך לראש ממשלה
קריסת טריבונות בקולומביה וצביעות של מיקי לוי • עשרת הסרטונים הנצפים
Collage Maker-30-Jun-2022-12
עלה בטרמפ מימין, ירד בשמאל: אחרי עשור בפוליטיקה - בנט עוזב, בינתיים • סיכום

חדש באתר

.
הגרלת הדירות: עו"ד נתן רוזנבלט מסביר בטור דעה איפה כדאי להירשם?
.
דוח מבקר המדינה: ליקויים בניהול התקציב במודיעין עילית
.
בגלל מחירי הדלק: הוצאות הישראלים באשראי בשיא של כל הזמנים
‏‏לכידה
משמעות הצעדים של בנק ישראל: גם המשכנתא מתייקרת / דודי מייזליק

גלריות

דזיקוב ויז'ניץ חומש סעודה (20)
בֶּן חָמֵשׁ לַמִּקְרָא • חומש סעודה בתלמוד תורה בני נפתלי דזי'קוב ויז'ניץ
מונקאטש שחרית ראש חודש (10)
וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם • האדמו"ר ממונקאטש בתפילת שחרית בראש חודש
ויז'ניץ ועידת מאירים (31)
וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם • ועידת היסוד לתומכי איגוד מוסדות ויז'ניץ
שבע ברכות לבן הגר''ב שמואלי (6)
האדמו"ר מתולדות אהרון הגיע להשתתף בשמחת השבע ברכות לבן המקובל • גלריה

עיתוני היום

וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי • כותרות העיתונים – ו' בתמוז ה'תשפ"ב
Whatsapp Chat
7
0
מעניין אותנו מה אתה חושב, תוכל להגיב בבקשה?x
()
x

מה ברצונך למצוא?

יש לך משהו דחוף לומר לנו?

הדואר
האדום

Hide picture