גולשי אתר JDN – אתם חלק מבשורה אדירה! / יעקב בנדה בטור פרידה

בימים הקרובים אסיים את תפקידי בשנתיים וחצי האחרונות כעורך הראשי של אתר JDN, כלי התקשורת החשוב בו אתם גולשים כעת. בכך אסיים ארבע שנים בהן עסקתי בתפקידים שונים באתר, בסיעתא דשמייא. אם עד עתה הייתי בגדר הנחתום שאינו מורשה להעיד על עיסתו, הרי שכעת, לפני שאתקדם לתפקיד הבא בזה העולם, עדותי על החזון הנדיר שמוביל מו"ל קבוצת JDN בתקשורת החרדית ובכלל, הינה הכרחית למען ידעו הקוראים את חלקם במהפכה המדהימה.

תפקיד התקשורת בימינו

העולם המודרני הביא עמו תמורות משמעותיות בצורה שהחברה מתנהלת, תמורות שהשפיעו במידה רבה גם על צורת ניהול חברת שומרי התורה והמצוות. אם בעבר רב העיירה היה מעביר את דברי קודשו לציבור בדרשת השבת, הרי שמנהיגי הדור בימנו מעבירים את דעתם לציבור הרחב דרך העיתונות, מה שמחייב במות נקיות וכשרות. אך בעקבות אותם תמורות, קיימת חשיבות לעיתונות ישרה ונקיה שמקבלת את כוחה מקוראים הנאמנים לערכים אלה, גם בשל תפקידה במבנה השלטון/החברה בהם אנו חיים. אסביר:

אם בעבר ניהול הקהילה היהודית היה מופקד בידי ועד מצומצם שהיה אחראי בעיקר על ענייני החברה שקשורים בקיום חיים יהודיים, כמו חברה קדישא ודאגה לשוחט או רב לקהילה, כששאר ענייני החיים היו מנוהלים בידי השלטון, הרי שבעידן הנוכחי רוב ענייני החברה, מתשתיות ציבוריות ועד השקעה בתחומים רוחניים, מופקדים בידי פקידים ונציגים 'משלנו'. תמורות אלה השפיעו על חברתנו במגוון תחומים, גם בצורך ובדרכה של התקשורת.

ועד מצומצם שמנהל את חיי הקהילה של אלפים בודדים אינו מחזיק בכוח רב שיוכל לשנות באופן משמעותי את חיי היחידים בחברה. משכך, מנגנוני בקרה בסיסיים כמו בחירות לועד וכפיפות לבית הדין היו יכולים להבטיח את יעילותו. אולם כשהנציגות האמונה על ניהול חיינו הפכה לגוף ענק עם תקציבים של מיליארדי שקלים בשנה וכוח רב שמרוכז בידי הפקידים ונבחרי הציבור, מנגנוני הבקרה חייבים להיות עוצמתיים הרבה יותר.

לא, אין הכוונה לרמוז שפקידי העירייה ונבחרי הציבור חשודים באופן אוטומטי בהטיית הקופה הציבורית לטובתם האישית. לרוב מדובר שאנשים ישרים שהגיעו לתפקידם מתוך תחושת שליחות להטיב עם הכלל. הבעיה לא באנשים אלא במנגנון – גוף ענק ומסורבל שללא נבירה תמידית של העין הציבורית מתקשה לתפקד ביעילות, ומהווה כר פורה לתאבי שלטון ובצע.

שמן בגלגלי הבירוקרטיה

החשיפה של מהלכי השלטון לעין הציבור גורמת לקובעי המדיניות לנסות לכוון לטוב ביותר עבור מי שעתידים לקבוע את גורלם, ובמקרים רבים לתקן את צעדיהם שנעשו בניגוד להיגיון כפי שהוא נתפס בהמון העם. המרדף התמידי לחקר האמת מרחיק מחיינו הציבוריים את אלה שרואים בקופה הציבורית כמקור לסיפוק ענייניהם האישיים. תקשורת אינה אויבת של נבחרי הציבור, היא הקול להעברת התחושות של המון העם אל קובעי המדיניות, והדרך שלהם חזרה להראות לציבור את דאגתם הכנה לצרכיהם. אנשי ציבור לעיתים מתקשים להבין את הפניה שנשלחה אליהם בין אלפי פניות אישיות, אך כשפניה זו תבוא אליהם דרך הקול הציבורי הם יבינו ויפעלו מיד לתיקונה.

לפני תקופה ביקרתי במדינה מזרח אירופאית במסגרת הכנת כתבה על קהילות יהודיות באזור. פגשתי שם איש ציבור שבשיחה פתוחה התקשה להבין את מבנה השלטון הדמוקרטי. "אולי אתה תצליח להסביר לי", פתח את שאלתו, "אני לא מצליח להבין את הפקידים והפוליטיקאים הישראלים שלא מוכנים לקחת קצת כסף כדי 'לעגל פינות'. עזוב את העזרה האישית, זה הרי מניע את גלגלי השלטון שבלי מעט שמן מתקשים לזוז", תהה.

אני מאמין שאין צורך להסביר את הבעייתיות ב"שמן" שקיים רק אצל העשירים וביכולותיו לעגל את הפינות לטובת בעלי היכולת בלבד. אך תהייתו התמימה של מי שרואה יומיום איך מוסדות השלטון סביבו הופכים ליעילים יותר בזכות ה'שלמונים', העלתה אצלי את השאלה מהו ה"שמן בגלגלי השלטון" במבנה הדמוקרטי, שהרי חייב להיות כזה. ימים לאחר חזרתי ארצה פרסמנו תחקיר על מבנה לתועלת הציבור שהיה מוכן לפתיחה אך נתקע במשך שנים ללא סיבה נראית לעין. התחקיר הביא לתגובות מתחמקות שגרמו לנו להחזיר אותו לאחר ימים בודדים שוב לכותרות. כאן חלה תפנית שהניע שני משרדים ממשלתיים ורשות מקומית לפעולה שגרמה לבניין להיפתח תוך שלושה שבועות. נזכרתי בתהייתו של המשחד במדינה המושחתת וקיבלתי תשובה – התקשורת, זהו המוסד שדוחף את הפקידים והנציגים כאחד להניע תהליכים שנתקעים ללא סיבה.

כגוף מתווך בין הציבור ונציגיו, התפקיד של כלי תקשורת הוגן הוא לסנן את בעלי האינטרסים שמבקשים להשפיל נציגים ישרים מחד, ומאידך לסנן מסרים שנועדו לזרות חול בעיני הציבור ולהציג נציגים סוררים באור חיובי. התפקיד הדרמטי הזה מחייב אותנו לבדוק כל העת את עצמנו. הגבול הדק בין לשון הרע והלבנת פני הכשרים לבין מתן אפשרות למפוקפקים למרר את חיי החלשים, מעמיד את תפקיד העיתונאי במקום בו הצועד בדרך התורה ייבחר ב'שב ואל תעשה'.

בשורת JDN

מורכבות זו הולידה את סוג התקשורת אותה אתם קוראים כעת – תקשורת נקייה וכשרה מחד, ומאידך כזו שמטפלת בסוגיות ציבוריות בדרך התורה. הבמות הציבוריות האיכותיות כפי שמבשרת לציבור החרדי קבוצת התקשורת JDN, שבבעלותה בין היתר אתר 'JDN', עיתון 'שחרית' אותו ערך בכישרון רב עמיתי שמואל קרמרסקי, וקו 'מידע לכל', מובלות על ידי האידיאל אותו התווה המו"ל הרה"ח ר' דודי ברנשטיין שליט"א – נקיות, עדכניות ואיכות.

קבוצת תקשורת זו מוציאה את העיסוק ברכילות ומתמקדת בתוכן איכותי ועדכני שמביא בסיס קוראים נרחב הנותן עוצמה מול השלטון, כדי לקדם את טובת ציבור שומרי התורה; כיבוד התורה ולומדיה מכלל החוגים והעדות; מלחמה עיקשת ברודפי הדת בבחינת משנאיך ה' אשנא; חשיפת עוולות ציבוריות לצורך תיקונם מבלי פגוע אישית במושא הביקורת; בחירת עיתונאים כשרים ויראיים למלאכת הקודש ועוד ערכים רבים שרק קוראינו הקבועים יזהו.

אין זה מובן מאליו הקרבתו של המו"ל למען המטרה הנעלה. הוא יודע היטב את כמות הכניסות שתקבל כתבה שתעסוק ברכילות ובצהוב, הוא גם יודע את הרווח שיקבל לכיסו אם יוותר על ערכיו. ובכול אופן, עיקר התקציב וההשקעה בקבוצת התקשורת האיכותית מופנה לניקוי וסינון התוכן כדי שאתם תקבלו את הנקי ביותר. אז בפעם הבאה שתחוו תקלה טכנית מעצבנת בגלישה באתר או בטעות מקלדת מציקה, גלו הבנה – זה נובע מתיעדוף תקציב התוכן לבמה איכותית וחפה מאינטרסים. שלא תטעו, איננו מזניחים חלילה את הטיפול בבעיות ופועלים כל העת לתיקונם, אך הנקיות קודמת.

תודה וסליחה

כאמור, תפקיד העיתונאי תובעני. אם יסקר באור חיובי לשווא – חטא, אם יסתיר את הביקורת מהחוטא – גם חטא. בסיום מסע אינטנסיבי של ארבע שנות פעילות באתר, אבקש את סליחת הגולשים אם חלילה נכשלתי בתפקידי, זה וודאי לא נעשה בזדון. סיום מסע זהו גם זמן להודות לצוות הנפלא שעובד מסביב לשעון כדי להביא את בשורת התקשורת הנקייה לציבור החרדי בניתובו המדויק של המנכ"ל ר' יואל סילבר. שאו ברכה והמשיכו להצליח. הצלחתכם מועילה למגזר החרדי כולו.