מהיר, מתוזמן היטב, ובעיקר – בלתי צפוי. כך ניתן לתאר את נפילת משטר אסד בסוריה. המשטר, שנחשב ליציב יחסית בשנים האחרונות, קרס תחת מתקפה משולבת של ארבעה כוחות מורדים עיקריים שפעלו בתיאום חסר תקדים. מה שהחל כמבצע מקומי בצפון המדינה, התפתח במהירות למערכה כוללת ששינתה את פני המזרח התיכון.
במרכז המערכה עמד חמ"ל פתח אל-מובין, בהובלת ארגון HTS – הכוח הסלפי-אסלאמיסטי החזק ביותר בסוריה. מאחורי הארגון עומד אבו-מוחמד אל-ג'ולאני, דמות שעברה גלגולים רבים: מפעיל בשורות אל-קאעידה, דרך מנהיג ג'בהת אל-נצרה, ועד למעמדו הנוכחי. מבצע "הרתעת התוקפנות" שהוביל שילב לראשונה כוחות שבעבר נחשבו ליריבים מרים.
המתקפה התמקדה בשני צירים אסטרטגיים: האחד לעבר העיר חלב, מרכז כלכלי ותעשייתי חיוני, והשני לכיוון סראקב – צומת דרכים קריטי. משם התפשטו הכוחות דרומה לאורך כביש M5, עורק התחבורה המרכזי המחבר את צפון סוריה עם הבירה דמשק. השליטה בציר זה אפשרה למורדים לנתק את קווי האספקה של כוחות המשטר ולבודד מוקדי התנגדות.
במקביל למהלך זה, הצבא הסורי הלאומי (SNA) פתח במבצע "שחר החירות". ארגון זה, המהווה מטרייה לעשרות קבוצות מורדים, נהנה מתמיכה טורקית נרחבת. התמיכה כללה לא רק גיבוי מדיני, אלא חבילת סיוע מקיפה: אימונים מתקדמים, אמצעי לחימה מודרניים, מודיעין בזמן אמת וסיוע לוגיסטי נרחב.
עשרות אלפי לוחמי ה-SNA פרצו מאזור אל-באב, נקודת שליטה טורקית בצפון סוריה. הם ביצעו תמרון איגוף מזרחי של חלב והשתלטו על כביש 4M – מהלך שניתק את הקשר בין חלב למזרח המדינה ולאזורי א-רקה ודיר א-זור. בכך נוצר מצב שבו כוחות המשטר בצפון המדינה נותקו זה מזה ואיבדו את יכולת התיאום והתגבור.
הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF) הוכיחו שוב את יכולותיהם המבצעיות. בהובלת המיליציה הכורדית YPG, שצברה ניסיון רב במלחמה בדאע"ש, השתלטו כ-50,000 לוחמיהם על אזורים נרחבים במזרח סוריה.
מרכיב ייחודי בכוחות הכורדיים הוא יחידת YPJ, המורכבת כולה מלוחמות. יחידה זו, שהוכיחה את עצמה בקרבות נגד דאע"ש, המשיכה למלא תפקיד מרכזי גם במערכה הנוכחית. הישגי הכוחות הכורדיים באזור אלבוכמאל ודיר א-זור חיזקו משמעותית את מעמדם האזורי.
אחד ההיבטים המפתיעים ביותר במערכה היה מה שהתרחש בדרום סוריה. התארגנויות מקומיות של סונים ודרוזים, שהתאחדו תחת המטרייה של "חדר המבצעים הדרומי", השתלטו על מחוזות אסטרטגיים כמו דרעא, סווידא וקוניטרה. הרכב הכוחות בדרום מגוון במיוחד: חלקם קשורים לצבא סוריה החופשי (FSA), אחרים נקשרו בעבר לארגונים ג'יהאדיסטיים, וישנם גם כוחות מקומיים עצמאיים.
התארגנויות אלה כוללות קבוצות כמו חרכת רג'אל אלכראמה, כוחות שייח' אל כראמה, תג'מע אחראר חוראן, ולווא א-ג'בל. זהותן האידיאולוגית המדויקת עדיין לא ברורה, והן נראות כממתינות להתפתחויות בשטח לפני שיתמקמו באופן ברור במפה הפוליטית החדשה.
האתגרים העומדים בפתח
נפילת משטר אסד מציבה שורה של אתגרים מורכבים. ראשית, הבריתות שנרקמו בין הכוחות השונים עלולות להתפורר עם היעלמות האויב המשותף. המתחים ההיסטוריים בין טורקיה לכורדים, למשל, עלולים להתלקח מחדש ולהוביל לעימותים נוספים.
שנית, עולות שאלות קריטיות לגבי חלוקת השליטה במשאבים: מי ישלוט במעברי הגבול האסטרטגיים? כיצד תתחלק השליטה בשדות הנפט והגז? מי יקבל את השליטה על מקורות המים? התשובות לשאלות אלה עשויות להכריע את גורל היציבות באזור.
סוגיה מדאיגה במיוחד היא גורלם של המיעוטים בסוריה. העלאווים, שהיוו את בסיס התמיכה העיקרי של משטר אסד, חוששים מנקמה. הנוצרים והדרוזים, שראו באסד מגן מפני כוחות אסלאמיסטיים קיצוניים, מודאגים אף הם מעתידם. האופן שבו יטפל השלטון החדש במיעוטים אלה יהיה מבחן משמעותי ליציבותו.
המערכה בסוריה מושפעת עמוקות מהמעצמות האזוריות והבינלאומיות. טורקיה, באמצעות תמיכתה ב-SNA, מבקשת לחזק את השפעתה בצפון סוריה ולמנוע התבססות כורדית עצמאית. איראן, שתמכה במשטר אסד, נאלצת כעת לשקול מחדש את האסטרטגיה שלה באזור. ערב הסעודית מחפשת דרכים להשפיע על העתיד הסורי ולבלום את ההשפעה האיראנית.
רוסיה, שהייתה התומכת העיקרית של אסד, נדרשת כעת לגבש מדיניות חדשה מול המציאות המשתנה. ארצות הברית, מצידה, ממשיכה לתמוך בכוחות הכורדיים תוך ניסיון לאזן בין האינטרסים המנוגדים של בעלות בריתה באזור.
מבט לעתיד
המפה החדשה של סוריה מציגה פסיפס מורכב של כוחות, אינטרסים וזהויות. ההצלחה בהפלת משטר אסד הייתה מרשימה, אך האתגר האמיתי טמון ביכולת לייצב את המדינה ולמנוע הידרדרות למלחמת אזרחים חדשה. השאלה המרכזית היא האם יצליחו הכוחות השונים לגבש הסדר מדיני יציב שיאפשר שיקום המדינה.
גורמים רבים ישפיעו על התשובה: היכולת לגשר על פערים אידיאולוגיים, הנכונות להתפשר על אינטרסים טריטוריאליים, והיכולת לבנות מערכת שלטונית שתיתן ייצוג הוגן לכל הקבוצות. התוצאה תשפיע לא רק על עתיד סוריה, אלא על יציבות המזרח התיכון כולו.
בינתיים, ההשתייכות הארגונית בשטח נותרת גמישה והבריתות עשויות להשתנות במהירות בהתאם להתפתחויות. האתגר של בניית סוריה חדשה ויציבה רק מתחיל, והדרך להשגת יעד זה צפויה להיות ארוכה ומורכבת.





















תודה רבה על המאמר האיכותי!
ישמעל ישאר ישמעל,השאלה עד כמה הוא יהיה קיצוני,אם מאוד קיצוני,או מאוד מאוד קיצוני!!!!!!!!!!!!!!!!!