אני שאלתי, בבצ'יק צרח וגולדקנופף חייך / עו"ד נתן רוזנבלט

המדינה סוערת אודות חוק המעונות, שהוא חשוב כמו כל חוק שדרכו לילך ולהיטיב עם בני התורה, אלא שהחוק הזה, כפי שכבר נכתב כאן בעבר, הוא חסר תועלת וחסר תוחלת, לא יהיה כלום כי אין כלום.

לא טעיתם במדור, אין כאן פרשנות משפטית לחוק שלא יהיה אלא בכדי להדגיש את הנקודה, שכעת, כל זמן שהג'ינג'י שהדהים את העולם בבחירתו המחודשת לא יבוא לעשות סדר ולסיים המלחמות, כעת זה לא הזמן שלנו, לא אוהבים אותנו יותר מידי בארץ.

והדברים מחלחלים בכל מקום שהוא, השבוע למשל הייתי בדיון בבית משפט, דיון אזרחי פשוט, עורך הדין מהצד השני מזכיר כל הזמן את הבן שלו שנמצא כעת בלבנון, כל פעם בתירוץ אחר, העיקר שייכנס ללב השופט לרגע שיצטרך להכריע איזה נרטיב הוא מקבל מבין השניים ולמי הוא מאמין, לזה שבנו בלבנון או לחרדי – ההכרעה ברורה, ומי שחושב שיש צדק בביהמ"ש שימשיך להאמין להיתכנות של חוק המעונות.

ואנו נחוש את זה בזמן הקרוב, ולמרות שר הביטחון החדש (ברוך שפטרנו) מי שחושב שלא יכבידו עולם עלינו, טועה והלוואי ואתבדה, והמקום שנחוש את זה יותר מכל זה כנראה בתחום הדירות, ולא רק בהגרלות כפי שכתבנו, אלא אפילו בעצם מתן הרשות להתגורר על גבי אדמת הקודש של ארץ חמדת אבות.

ניקח לדוגמה נושא אחד שמחלחל מתחת לפני האדמה (תרתי משמע), אך כשהוא יצוף ונראנו יהיה מידי מאוחר, אז אנחנו נכתוב עליו כאן ומי יודע אולי מכאן תצמח הישועה (כמה ישועות צמחו מכאן).

כידוע, המדינה חתמה הסכמי גג עם עיריות רבות. בקצרה, מדובר בסוג של עזרה של כל רשויות המדינה, בכל המשרדים הרלוונטיים, לרשויות מקומיות נבחרות, על מנת להקים שכונות ענק, לעיתים בגודל של כל העיר הנוכחית ואף יותר מכך, ובתמורה לכך יקבלו ראשי הערים חבילת סיוע נדיבה ביותר.

יש מקומות ששם ניתן דגש שהציבור החרדי יקבל את חלקו וזה אכן הצליח, אחד מהם הוא קריית גת. זכיתי להיות בישיבה ההיסטורית שבה הוחלט על בניית השכונה-עיר החרדית "מערב קריית גת". ראש העיר דאז (למרות שכולנו שמחנו שהוא הוחלף, יש לו גם הרבה זכויות ואין הקב"ה מקפח שכר) ניסה למרוח את השר גולדקנופף ומנכ"ל רמ"י ועוד בכירים שהיו שם, כאילו הוא נותן לחרדים.

ברשותו של בבצ'יק ועוד כמה יהודים טובים מקרית גת שדאגו להזמנתי, ביקשתי את הרשות לשאול את מר דהרי שאלה אחת: שאלתי כמה חרדים גרים היום בכרמי גת? כמה מתוך עשרת אלפים הדירות נתת לרבע מאוכלוסיית העיר? הוא גמגם ופניו חפו. המסר הובן והוא נדרש להבטיח 5000 דירות לציבור החרדי בתוכניות החדשות, בבצ'יק צרח וגולדקנופף חייך, וההסכם נחתם ואכן הדירות שווקו, וחלקם כבר הוגרלו לכ-1500 משפחות מאושרות.

אבל יש עוד כמה ערים באותו רדיוס, לא רחוק מקרית גת, ששם העסק לא עובד. המקום הראשון זה קריית מלאכי, אלף משפחות חרדיות גרות היום בעיר, בעיקר חב"ד אך לא רק, הם תמכו בו בבחירות אך לא בטוח שיזכו ליהנות מפירות ההרחבות, מכמה סיבות, חלקן אובייקטיביות ולאו דווקא מרצון מכוון להדיר חרדים.

אך יש מקומות גרועים יותר, כך היא למשל העיר נתיבות. גם היא לא רחוקה מקריית גת, לא פיזית ולא במספר החרדים בעיר – כמחצית מחברי המועצה הם חרדים – אך רחוקה מאוד מבחינת העתיד החרדי.

אין ספק שנתיבות היא אחת הערים העתידיות שמתאימות לציבור החרדי (כחלק מעיר הטרוגנית). המיקום והמחירים הסבירים, יחד עם הלהט והחזון של אנשי המקום ובראשם הרב אסייג הצדיק, כולם מנבאים את העתיד הזה. אפשר לומר כי ככל הנראה רוב הקונים היום בנתיבות הם חרדים.

אך בכל הקשור לשכונה החדשה נראה כי ראש העיר הוותיק (שלושים שנה על הכסא, יותר מגוטרמן ופוטין) עושה עצמו כאילו לא היכר את יוסף ואינו זוכר מאין בא ולאן (אולי, לאור המעצרים) הוא הולך. הדבר כואב במיוחד כאשר מתבוננים במספרים: שלושים ושתיים אלף דירות יש בהסכם הגג, ואפס (!) דירות לחרדים.

הוא הדין גם באופקים, נתנו לחרדים שכונה בלית ברירה, ואין ספק כי היא תהיה מאוד מבוקשת, משום שבעקבותיה לא תגענה כל כך מהר שכונות נוספות, וזאת עקב התוכניות הגרנדיוזיות של ראש העיר לגבי שכונת הנחל הענקית והחדשה. גם כאן מתוכננות שבע עשרה אלף דירות, וכמה לחרדים אתם כבר יודעים…

תשאלו איך אפשר להדיר את החרדים? למה לא יבואו וועד הדיור ויעשו מה שעשו בחריש ורמה ה' ובעוד מקומות: איפה שסוגרים הדלת יכנסו דרך החלון של ההגרלות?

התשובה היא בפרשת השבוע, מעבר לחשש הטבעי אם תהיינה כלל הגרלות לחרדים, יש את העצה הידועה של דור ההפלגה, כאשר נמאס להם מהיידישקייט הם מצאו פטנט: "הבה נבנה לנו מגדל".

ראשי הערים קלטו את הפתרון הסופי: מגדלים ענקיים ואין יותר חרדים, וכך הם תכננו, בניגוד לכל היגיון כלכלי והנדסי, עשרות מגדלים בני עשרות קומות כל אחד, בדיוק כפי שעשה צבי בר בשעתו בגבול בני ברק רמת גן, מה שנותר עד היום לדיראון עולם.

זה לא שלא עובדים, אנשי מקצוע חרדיים עובדים מסביב לשעון על מנת להגיש התנגדויות לתוכניות, אך כאן מגיע העניין של השנאה: גם חברי הוועדה הם לא חרדים מדרך הטבע, וגם להם יש בן או אחיין בלבנון, והם עלולים להבין לליבם של אלו שלא רוצים (עוד) חרדים בעירם, ולאשר את התוכניות לבכייה לדורות.

אז מה הפתרון? לבכות?

ראשית, כן. לבכות לבורא עולם שהתקופה הקשה הזו תסתיים כמה שיותר מהר עם הניצחון המוחלט והשבת החטופים וכו', שישכחו כבר מאיתנו ויתנו לנו לחיות כאן כיהודים, כולל קורת גג.

שנית, צריך לזכור כי הוועדות המחוזיות, אלו שצריכות להחליט, ממונות וכפופות למשרדים שלנו: הפנים והשיכון. גם ראשי הערים זקוקים לשני אלו על מנת לקדם את עריהם. מילה אחת של כבוד השר או אפילו הבבצ'יק שלו, והעניין מסודר.

וכאן המבחן, ומכאן תצא הקריאה לח"כינו שרינו ויועצנו: במקום חוקים שאין סיכוי להעבירם, תנצלו את הכח שלכם לשיחות שקטות, עדיף אפילו פנים אל פנים, על מנת לסדר את העניין, לתועלת ילדנו ונכדנו.