ביום שננהל את המדינה / טור

גם מי שלא נוסע למירון עקב אחרי מבצע ל"ג בעומר בשבוע האחרון, ולא רק בשביל הסקרנות הבריאה והסולידריות החרדית הטבעית, אלא משום שהיה ברור לכל כי מדובר במבחן של ההנהגה הפוליטית החרדית, האם אנחנו מסוגלים לנהל פרוייקטי ענק בעצמנו או חייבים להישאר בשולי המדינה, למרות שאנחנו עשירית ובתוך כמה עשורים נהפוך לגורם מוביל בע"ה.

בתש"פ הייתה קורונה, בתשפ"א – אוי טאטע – היה האסון, בתשפ"ב היה מאום ומהומה, בתשפ"ג חצי עבודה, בתשפ"ד היה חיזבאללה, והפעם בתשפ"ה זה כבר היה בלי תירוצים: קבלנו את כל התקציבים והסמכויות, אם נכשלים אנחנו לא בשלים מספיק לניהול עצמי.

ועברנו את המבחן בענק ברוך השם. אמנם אפשר להתלונן ויש הרבה על מה – לי לקחה הדרך שש שעות ויש כאלו שלא הגיעו בכלל – אך כל מי שכבר הגיע לשטח הכל התנהל על מי מנוחות ובאופן כמעט מושלם.

וזו לא רק מחמאה לרב פרוש וצוותו, אלא לכלל הציבור החרדי שהוכיח בגרות מדהימה. מאות סדרנים מחוג אחד מכוונים רבבות מחוגים אחרים, כולם אהובים וממושמעים ויודעים להסתדר.

דוגמה קטנה ליכולת החרדית להסתדר קבלתי בחניון האוטובוסים בצפת:

מאות אנשים נשים וטף עומדים בצפיפות לא אנושית ולא יהודית וממתינים לעלות לאוטובוס, שני נציגים של משרד התחבורה עומדים בכניסה לאוטובוס ובודקים אחד אחד את הכרטיסים. מה יעשו כל אלו שלא הצליחו להירשם ברולטה של הכרטיסים? מבחינת משרד התחבורה (סגן שר חרדי) שיישארו בצפת ושהאוטובוס ייסע חצי ריק.

כאן הגיעה היצירתיות והאחווה לשיא: כל מי שעלה לאוטובוס השליך את הכרטיס דרך החלון האחורי, אנשים עמדו שם וחילקו לכולם כרטיסים, כולם עלו בסופו של דבר לאוטובוסים והגיעו למירון…

מדור זה עוסק רק בנדל"ן ולפיכך נתייחס לשני לקחים שאפשר להפיק מהאירוע הענק הזה.

ראשית, עתיד הגליל שייך לחרדים. הייתי בשבת בצפת וראיתי לא רק את רבבות התיירים, אלא את אלפי התושבים החרדים ובתי הכנסת הגדולים והצפופים שצרים מהכיל את כל משאיות ההובלה שמגיעות כאן כל יום (!) להתגורר כאן לתקופת ניסיון ונותרים כאן לתמיד.

הוסף לכך את מה שקורה בטבריה וכרמיאל, חצור ומרום הגליל, והמסקנה היא כי עם סיום האכלוס של שכונת רפי הופמן בעכו (שווה טור בפני עצמו, ההרשמה שם היא משהו שעוד ילמדו עליו במשרדי פרסום – איך נרשמו מאות רבות בתוך פחות מחודש ובלי מודעה אחת) יגורו באזור עוד כמה אלפי חרדים ויחד אנחנו מהווים רוב ברור ומוצק, לפחות בתוך היהודים.

אך שנית וזה מה שחשוב: אנחנו יודעים לדאוג לעצמנו היטיב אם המדינה לא תעשה זאת. המסר הזה צריך לעבור לשר האוצר וכל אלו שמנסים כעת לנטרל אותנו מזכויותינו, לאמר להם בקול צלול: תוכלו לקפח אותנו בדירה בהנחה – ביחד עם ליברמן ולפיד אתם הרוב (ושיעזרו לכם גם בחוקי הממשלה השוטפים), אולי גם לקחת לנו את זכויות היסוד – בג"ץ בצד שלכם, ואפילו להפוך אותנו לאזרחים סוג ג' אתם מסוגלים – היועמ"שית אתכם, אך דבר אחד לעולם לא תצליחו: לשבור אותנו, את זה לא תוכלו.

כי אנחנו ציבור מאוחד ויודעים תמיד למצוא את הדרכים להסתדר. אם יזכו לסייע לנו בדיור – יזכו, ואם לא – נסתדר לבד בעזרת השם.

במה דברים אמורים?

אתמול (ראשון, פעם שלישית של חומר לטור שלם, אשמח אם מישהו ידבר עם העורך שישלם לי על טור יומי, יהיה מעניין) פורסם, כי ההגרלות ממשיכות למספר חודשים ולאחר מכן יועברו לפריפריה בלבד. הגיוני. מה שלא הגיוני זה שאחוז משרתי המילואים יעלה עד 50%, אם מצרפים לכך את ה-50% בני מקום זה אומר בעצם שכל הציבור החרדי אאוט מההגרלות, אם זה באמת יקרה ובימיו של השר הכי טוב והכי חרדי – זו תהיה טרגדיה, אין לי ספק שהוא לא יאשר זאת בקדנצייתו.

חשבתם שתגנבו לנו את חריש ותהפכו אותה לרמת גן? קבלתם עיר מעורבת עם מחירים באדמה (חבל שאפשר לכתוב רק טור אחד בשבוע, כי לדעתי כעת זו ה-הזדמנות לרכוש במחירים שאין כמותם אפילו בפריפריה וקל וחומר בעיר מרכזית כמו חריש. כדאי לחטוף לפני שעמותה חרדית מפורסמת קונה כמה מאות דירות בבת אחת והכל יקפוץ). חשבתם שתעשו הגרלות ברמה ה' עם הגדרות שרק חילונים יגורו בה? קבלתם שכונה מפוארת עם רוב חרדי רק תגידו לנו מה נעשה עם כל גינות הכלבים שהכנתם…

העיקרון מובן: אם המדינה רוצה לדאוג לציבור החרדי כשווה זכויות (או כמעט שווה זכויות: הרב גולדקנופף כבר היקצה עשרים אחוז למשרתי מילואים, למה לקחת הכל?) מצוין, תנו לנו מקומות מגורים ולטפנו, שכוייח.

אך אם המדינה חושבת שהם יחנקו אותנו ואנחנו לא נגור בשום מקום – מהר מאוד יבינו שאין מציאות כזו, ואנחנו נאלץ להיכנס לכל מקום אפשרי, מהדלת או מהחלון.

קחו למשל את הנושא של טאבו משותף. אחד הדברים שבהם הציבור החרדי ייחודי בנדל"ן הוא התחום של טאבו משותף, זה משהו שאין לו שום היתכנות בעולם הרגיל, צריכה להיות רמת אמון בסיסית בין שני אנשים זרים לחלוטין ושיודעים שיש מישהו מלמעלה שצופה ומביט. בלי זה אין אפשרות שבנאדם ישים מיליונים על האף של זולתו.

הבעיה היא שהאמון המופרז גורם גם לתקלות, בין אם מתמימות (של הנתקל) ובין אם בכוונת זדון חלילה (של המתקיל).

כאן יש לי בשורה משמחת אך אזהרת פרסומת בצידה:

ידיד נפשי הגאון רבי מיכאל רוטמן הוא דיין וממייסדי ביה"ד היכל המשפט. לאחר ניסיון אישי קשה בעניין טאבו משותף שלא תוכנן כהלכה וגרם לו להפסד מרובה, החליט להקים קורס ייחודי לדיינים ובו יינתנו הכלים להכנת חוזים והמסתעף. בקשתי וקבלתי אישור להציע כאן גם לאנשים "רגילים" להירשם.

מדובר בסדרה של שש הרצאות כפולות מפי מיטב המרצים, ובמחיר שמכסה בקושי את עלות הארגון. השיעור הראשון מתחיל מחר (שלישי) בערב, פרטים אצלי ובמודעה המתפרסמת כאן בסמוך, בהצלחה רבה.