חורבן ירושלים השלישי? / טור

אם לא יגיע המשיח השבוע, נשב כולנו על הריצפה ונבכה את ירושלים שהייתה רבתי בערים שרתי במדינות ועתה הייתה לבז. אצל חלק מאיתנו תתגנב מחשבת פיגול שהפסוקים מדברים על מה שהיה פעם ולא על היום, עיר שחוברה לה יחדיו רכבת קלה וגשר מיתרים ועוד כל מיני שכיות חמדה.

והאמת היא שלא, עיר איננה נמדדת ברכבות וגשרים, אלו יש לכל עיר ממוצעת באירופה או אמריקה להציע ביתר שאת שלא לדבר על ערי בירה. מגדלים ומרכזי מסחר? הצחקתם את דובאי ואת סין, לירושלים יש – או ליתר דיוק אמור להיות – משהו אחר להציע ובזה המצב קשה.

העיר עדיין עם חילולי שבת ברובה, במרכז פלטרין של מלך יושבים בכמה בניינים סמוכים אנשים שכל מהותם היא כפירה בבוחר בירושלים, ומחליטים משם איך למרוד בו יותר ויותר.

קרן אור אחת ומנחמת היא ההתיישבות של שומרי המצוות ובדגש על אברכים, ליטאים ברובם, מהארץ ומחו"ל, שהולכים ומשנים את מפת ההתיישבות בירושלים היהודית – מערבית (סליחה על החלוקה, אך ברור שהנס שלנו זה שהערבים לא הולכים לבחירות, אחרת היו קוראים לראש  העיר מוסה אבו-לעון).

כולנו זוכרים את ה6/3 המפורסם של תשע"ח, אנחנו זוכרים אותו לטוב ולרע בהתאם לפוזיציה האישית. החכמים שבינינו זוכרים לשמחה איך קמנו בבוקר וגילינו שיש תשעה מנדטים אשכנזים ועוד שישה ספרדים, רוב מועצת העיר שומרי תורה ומצוות. בתור בחור עבדתי בשביל ג', נדמה לי שהיו לשניהם יחד ארבעה מול ארבעה של ש"ס וגם זה היה בזכות שיטות שאי אפשר לחזור עליהן היום וד"ל – והיום פי שניים מכך, למרות שכל הצעירים עזבו לערי הלוויין, קוראים לזה מ-ה-פ-ך.

זה לא קרה ביום אחד. את הקולות הללו אין מה לחפש במאה שערים וגאולה, אפילו לא בבתים השוממים של בני חו"ל, אלא ברחובות גילה ופסגת זאב, קרית יובל ונוה יעקב מרכז. שם, במקומות שאינם חרדים לכאורה, משם מגיעים הקולות החדשים שלא היו קודם.

כל מי שרוצה להתנחם קצת מחורבן ירושלים, יכול פשוט להיכנס לרכב ולעבור בשכונות הנ"ל, לא צריך וייז פשוט לנסוע ברחובות, הוא יראה עדרים עדרים של אברכים יקרים עם כל הלבוש והילדים, התהליך שעבר על רמת אשכול עובר מתרחב הלאה לגבעת המבתר ואחריו עד לנוה יעקב שעוברת מהפך משל עצמה, וכן גם לכיוונים האחרים של ירושלים, שישו איתה כל מתאבליה.

הצפי הוא להגעת עוד ועוד משפחות חרדיות לירושלים. אין זה סוד כי חלק גדול (הייתי מהמר אפילו על רוב) של הרוכשים בפרוייקטים הענקיים של 20/80 הם חרדים מהסיבה הפשוטה של הסוד הגלוי בעולם הנדל"ן: אין הרבה חילונים שרוכשים בירושלים בשנים האחרונות, הם סוג של התייאשו מהעיר הזו.

וכל המהפך הזה כרגע בסכנה שיתהפך עלינו. אם לא נתעשת, נמצא את עצמנו עוד שתי קדנציות חוזרים למספרים של פעם, ותוך עוד קדנצייתיים הביולוגיה תעשה את שלה וגם את זה נפסיד.

וכל כך למה?

בגלל תוכניות פינוי בינוי מואצות שמאושרות אחת אחרי השנייה, באדיבות מחלקת התכנון והבנייה שנמצאת בידיים חרדיות, ולא בגלל שהיא נכשלה אלא דווקא בגלל ההצלחה של המחלקה הזו.

הרב ראוכברגר הוא יו"ר הוועדה הכי מוצלח שיש לדעתי בארץ. האיש בולדוזר אמיתי, מאז שנכנס לתפקידו בוועדת התכנון והבניה של העיר המורכבת ביותר בעולם, הישיבות שם מתחילות בבוקר מוקדם ומסתיימות בלילה מאוחר. כך הוא מצליח במקום שכולם נכשלים, שזה הישיבות המעייפות והמשעממות שהמסקנה בסופן היא בד"כ זהה: הזמנה לישיבה נוספת. אצלו אין דבר כזה, תכנית נכנסת בבוקר עם אלף התנגדויות ויוצאת בערב כשהיא מוכנה לפרסום.

כך הוא הצליח להביא בקדנציה הקודמת חמישים אלף דירות (בפוטנציאל) לעיר הבירה ובקדנציה הנוכחית הוא כנראה הולך לשבור גם את השיא של עצמו.

אלא שבמקרה שלנו ההצלחה היא דווקא הבעיה, שכן המגדלים הללו המתחבאים מאחורי השם של פינוי בינוי עלולים להביא לעצירת ההגירה החיובית של האברכים לירושלים ואף להגירה שלילית.

זה לא רק הקומות הגבוהות שאפשר אולי למצוא להם פתרונות הלכתיים מקובלים, זה גם לא מרפסות הסוכה שלאט לאט אנשים מבינים שלא תמיד אפשר את הלוקסוס הזה, זה אפילו לא התכניות שמחייבות בחלק מהמקרים בריכות שחיה ומועדוני כושר וכל מיני דברים נוספים ששום אדם חרדי לא ירצה לגור איתם בקורת גג אחת.

עם כל אלו אפשר להתמודד מלבד דבר אחד: המחיר של הדירות.

עם זה אי אפשר להתמודד.

ניקח למשל את קריית מנחם, שכונה שהתחרדה בקצב הולך וגובר, דירה ישנה שם צריכה לעלות (ללא מרכיב ההשבחה הצפויה) כ-2.5 מיליון ₪ , קצת יותר מאשר דירה מקבילה בבית שמש, סביר.

ברגע שתכנית מאושרת, אותה דירה עולה 3.5 מינימום וזה כבר משהו שאברך סטנדרט לא יכול לספוג בלי לקחת על עצמו משכנתא גדולה במיוחד לכבוד המגורים בירושלים, והוא לא יסכים לעשות זאת בשביל דירה בבניין מעורב, למרות שאם תציע לו את זה בבניין חרדי הוא יבין שזה המחיר שמשלמים והשווער מפלטבוש ישלח עוד כמה ירוקים אם צריך.

וכשחרדים לא קונים יהיו אחרים שיקנו. שום דירה לא תישאר ריקה מדיירים, היחידה שתישאר ריקה תהיה העיר ציון האבלה מבלי בניה. היא תתרוקן מכל היידישקייט שהצעירים הללו הביאו לה בעשוריים האחרונים.

מצד שני גם אי אפשר לעצור את התכנית, גם כי זה לא חוקי וגם כי זה לא הוגן, לא כלפי התושבים החילוניים שלא צריכים לסבול מכך שלחרדים יש חישובים אחרים שאינם כלכליים, וגם כלפי התושבים החרדים עצמם.

אי אפשר לבוא לאברך ולהגיד לו תוותר על כל ההתייקרות הצפויה של הדירה שלך ותמחל על האפשרות להפוך את השניים וחצי חדרים קטנים שלך לפאר והדר של ארבעה חדרי יוקרה ענקיים. הכתפיים שלו קטנות מכדי לשאת עליהן את מלוא האחריות לעתידה של ירושלים.

אז מה כן אפשר לעשות?

לעניות דעתי יש רק אפשרות אחת הטובה לכל הצדדים, והיא הפרדת כוחות, וכפי שאמר מי שאמר בהקשר פחות חיובי: אנחנו כאן והם שם ושלום על ישראל.

כל פרוייקט כזה מורכב ממאות דירות, לפעמים זה חצי רחוב ולפעמים אף יותר. אפשר פשוט להודיע מראש כי מחצית מהשכונה תיבנה במגדלים וברחוב שלידה תיבנה המחצית השניה. במיני מגדלים מותאמים לקהילה החרדית, כל אחד יוכל לבחור את מקומו כי אנחנו במדינה דמוקרטית ומאידך יודעים מראש איפה יבחר כל אחד את מקומו.

כך נשמור על כל הפלוסים בלי לאבד את המינוסים: החילונים יוכלו להמשיך לבזבז את חייהם כאוות נפשם במגדליהם ואנחנו נוכל להמשיך ולנצל את חיינו להרבות תורה וחסד בירושלים של מעלה, ובזכות זה נזכה לבניין ירושלים במהרה בימינו אמן.

נ.ב. לגבי התאחדות הזוכים, אבקש מאנשים פרטיים לא לפנות אליי, אלא ישירות אליהם. לעומת זאת, אם יש בין עשרת הקוראים כאלו שהם נציגי קהילות ורוצים לקבל מידע על כמה מאנשי הקהילה שלהם זכו במקומות מסויימים, או שמבקשים עזרה להקים את הקהילה, ניתן לפנות אליי ונראה מה אפשר לעזור.