דירה באנחה – הצרות של הזוכים, והפתרון / טור

בכל עיר ושכונה חרדית ישנו את העיתון המקומי ובדרך כלל כמה וכמה עיתונים, הם עסוקים בדרך כלל בדברים העומדים ברומו של עולם כמו מכירות יד שניה ומודעות חנפניות לראשי העיר וכל מי שנהנה מכך (איך אפשר להנות ממודעת ברכה שאילצת לכתוב לך?!). הצד השווה שבהן שאינם מפרסמים תחקירים, בוודאי לא כאלו שאינם מתחרזים עם האג'נדה של העיתון שהיא לעשות כסף וכמה שיותר.

לפיכך בלטה מאוד השבוע בעיתון "חדש" בבית שמש – היחיד שלא חשש לכתוב נגד ראשת העיר הקודמת כשהיה צורך – כתבת תחקיר ענק אודות פרויקט הענק שתקוע בשכונת רמב"ש ד'5 בעצם כל השכונה תקועה.

מדובר בשכונה שלימה שזכה בה קבלן אחד, ליתר דיוק: שותפות אחת שהורכבה משני קבלני ענק וכאן לדעתי החלו הצרות, שכן חז"ל לימדו אותנו מה קורה בקדירה דבי שותפי, ובכן מדובר בלמעלה מאלף דירות בפרויקט אחד, כאשר כמחצית הדירות הן של ההגרלות והדירות לא נבנות.

רוצים לשמוע מה שני התירוצים לעיכובים הממושכים? ניחשתם נכון: הקורונה והמלחמה. שני האירועים שבאמת שינו כאן סדרי עולם, אך משום מה התחושה היא כי השימוש בהם חורג קצת מגבולות הדיוק העובדתי. לשתי החברות הללו יש פרוייקטים רבים (ומוצלחים מאוד) ברחבי הארץ ואפעס שם לא רואים את העיכובים הללו, אפילו בשכונה הזו עצמה מספרים לי שיש בניינים שהם כן נבנים, אך לדעתי מדובר בעיקר בבניינים שהם מעוטי דירות הגרלות.

התופעה הזו בולטת כאן כי זה הרבה דירות וכי כולן של אנ"ש, אך היא קיימת במקומות רבים בארץ. אליי לבד הגיעו תלונות על פרוייקט באופקים שהקבלן התחרט וכבר הודיע לדבריו לפני שנים למשרד השיכון כי הוא לא מתכוון לבנות, אך המשרד "שכח" לעדכן את הזוכים ובכך נגרם להם עוול כפול.

בשכונת פסגת זאב למשל יש פרוייקט שגם שם יש הרבה חרדים זוכים שהקבלן עכשיו במו"מ מול משרד השיכון לבטל את הזכייה, וכך אפשר לעבור מעיר לעיר ומשכונה לשכונה ולמצוא פרויקטים כאלו שכבר הוגרלו אך לא התחילה בנייתן.

רק הבהרה להמשך הקריאה: איננו מדברים על אנשים שכבר חתמו חוזה מול קבלן והוא לא עמד בזמנים. אין שום קבלן כמעט שכן עומד בזמנים והדרך פתוחה לכל אחד לתבוע את הפיצויים הקבועים בחוק (אגב חובה לנסות קודם בבית דין חרדי – מקבלים בערך אותו דבר ולא שווה בשביל כמה פרוטות להרים יד בתורת משה). המקרים הללו לא שונים כמעט במאומה מכל אדם שקונה דירה והקבלן לא עומד בזמנים ולא קשורים לנושא טור זה.

אנחנו מדברים על אלפי משפחות חרדיות (בהערכה, אין לי כמובן מידע) שתקועות במצב נורא של לא לבלוע ולא להקיא. מצד אחד הן לא יכולות ללכת לרכוש דירה אחרת שהרי יום אחד אולי יתעורר הקבלן וכן יבנה ואז הם הפסידו את הזכאות.

מצד שני הן לא יכולות אפילו לתבוע את אף אחד כמעט: הקבלן לא הבטיח להם שום דבר, ברוב המקרים הוא אפילו לא מכיר אותם ולא יודע את שמותיהם (המידור במשרד השיכון עובד טוב יותר מלשכת ראש הממשלה, ואל תאמינו לכל מי שמספר לכם שעם שוחד אפשר לקבל פרטים – הרבה ניסו ולא עלתה בידם) ומבחינה משפטית בכלל לא ברור שיש להם מה לתבוע אותו.

מצד שלישי גם את המדינה קשה מאוד לתבוע, שכן משרד השיכון מעולם לא הבטיח דירות אלא אך את הזכאות והזכות שזה רק הפוטנציאל של הדירות, איש גם לא הכריח אנשים להירשם ולהמתין עם הזכייה. מבחינת משרד השיכון זה כמו הדוד שהבטיח מתנה לבר מצוה וישכחהו – תשכח מזה גם, אין לך קייס לתבוע אותו.

אז למה זה קורה? מדוע יש כל כך הרבה קבלנים שמתקשים לעמוד בהתחייבויות שלהם?

כמו בכל דבר אפשר ללכת אחרי התירוצים של הקבלנים ולמלא טורים שלמים רק עליהם: פה זה קורונה ושם זה מלחמה, כאן זה סכסוך פנימי ובמקום אחר זה ראש העיר שעושה שרירים כי המדינה לא עומדת בהסכם הגג יש מקומות שבאמת קרס קיר תומך ויש כאלו שהקבלן עצמו נקלע לקשיי תזרים, הכל נכון וכל דבר אפשר להוכיח באלף מסמכים.

אך לימדו אותנו בישיבה שכאשר יש הרבה קושיות מחפשים תשובה אחת לכולן יחד במקום המון תירוצים קטנים, והתשובה האחת היא חוסר הכדאיות.

כדי להבין את זה עלינו לחזור דקה אחורה לשנים העליזות של מחיר למשתכן. הקבלנים התחרו ביניהם על המחיר הזול ביותר פר מטר ומי שנתן את המחיר הזול ביותר קיבל את החצי השני של הקרקע פחות או יותר בחינם, מרוב להיטותם לזכות בקרקע שכחו לפעמים להוציא את המחשבון מהכיס ולעשות חשבון פשוט אם הפרוייקט עדיין משתלם.

הרבה קבלנים עשו אז המון שטויות, זכורני כיצד עמדנו משתאים איך זה משתלם להם, זכורה לי במיוחד דוגמה באופקים שם היה לי חלום (ועודנו) להקים גרעין יישוב חסידי. היו לי את החסידויות, היה לי מימון וניגשנו באמצעות קבלן למכרז. הצענו מחירים לא זולים כדי לזכות על בטוח, אך אז נדהמנו לראות בתוצאה שהגיע קבלן אחד והציע מחיר פי כמה מכולם וכמובן זכה.

אך מה שהגן על הקבלנים הייתה עליית מחירים דרמטית שייקרה מאוד את החצי השני שמימן את החצי הראשון. הייתה לנו אז ישיבה עם ר' איצ'ה רייך (אז חצי-ראש מועצת רכסים והיום ראש מועצה וחצי), הוא אמר שהקבלנים היו פושטים את הרגל אלמלא יכולים היו להרים את המחירים של הדירות ביישובו הפסטורלי.

וזהו, יום אחד זה נגמר. הדירות חדלו מלעלות בחדות ובמקומות רבים אף נרשמה ירידה קלה והקבלנים נותרו איפה עם פילים לבנים (כינוי לפרויקט חצי בנוי שאין מה לעשות אתו): קרקעות ענק לשכונות שלימות שמעלות אבק כי פשוט לא שווה לבנות את זה.

לא בדקתי כל פרויקט בפני עצמו, אך כך נראה לעניות דעתי במשוכל ראשון ובדיקה מהירה. לפיכך, גם אין טעם לאיים על הקבלן, שכן האיום החזק ביותר זה שייקחו לו את המגרש. במקרים רבים הוא יושב ומצפה בדיוק לזה, גם צריך להבין שאם לקבלן אין אפשרות אז אין אפשרות ולא יעזור לצעוק עליו חזק.

אז מה הפתרון? לדעתי משרד השיכון צריך להתערב ובצורה מסודרת להעביר את הזכייה לקבלן אחר כולל כל הזוכים.

האם זה מה שקורה בשטח? ממש לא! כל אחד מהזוכים עלול לקבל בכל רגע הודעה כי הפרויקט התמוטט וכי לא יקבל יותר את הדירה. מה שנקרא באידיש לומר קדיש בלי תתקבל.

מה צריך לעשות כדי שמשרד השיכון יקשיח עמדות?

להתאגד! ולפנות למשרד, בטוב ברע ובעוד יותר רע עד לבית המשפט ותביעת נזיקין מהמדינה (מה שכן אפשר לתבוע).

ובשביל זה צריך להקים איזשהו מוקד שיטפל בפניות הרבות ובמקרים שישנם.

וכאן ברצוני להציע, אם יש אחד מהקוראים שיש לו ניסיון כלשהו בתביעות ובעמידה מול משרדי ממשלה ויש לו מוטיבציה להצליח שיפנה אליי במייל ונעשה משהו עם זה, בלי נדר.