הערב יתקיים מסגרת לימוד מיוחד בשטיבל ‘בית יעקב שלמה’ בבנין המרכז העולמי בקרית בעלזא ירושלים, בין השעות 20:30-21:30 לאחמ”כ יתקיים סעודת מצווה וסיום מסכת ע”י הרה”ג ר’ יצחק ברוך צימרמן שליט”א באולמות המקלטים ובשעה 22:30 ייצאו אוטובוסים לעליה לקברו בהר המנוחות
דמות פלא הסתובבה בחצר הקודש בעלזא, נפש נקיה ומעונה ביסורים, אשר חן מיוחד והוד קדומים היו נסוכים על פניו, חביבם ומקורבם של גדולי וצדיקי הדור, אשר קירבוהו וכיבדוהו עד מאוד, דאגו לשלומו והכניסוהו לפנים ממחיצתם, ואף הוא היה דבוק בהם ובמשנתם כל ימיו בדרכו המיוחדת, בדבקות ובאמונה.
שמו וזכרו של החסיד ר’ יוס’לע טארנע’ר ז”ל שמורים עד עצם היום הזה בלבם של מכיריו הרבים, ובמיוחד מתרפקים על זכרו תלמידי ישיבתנו הקדושה, אשר בה היה משכן חייו המיוסרים אחרי המלחמה, כהוראת קדשו של כ”ק מרן מהר”א זי”ע, לאחר שהתהפך עליו גלגל חייו ונותר גלמוד וערירי ללא שום מכר וגואל.
הרה”ח ר’ יוס’לע ז”ל נולד ביום ה’ ניסן שנת תרס”ז בערך, בעיר ברז’וסטיק הסמוכה לטארנא, לאביו הרה”ח ר’ שמואל ז”ל ולאמו מרת שיינדל ע”ה. אביו ר’ שמואל ז”ל היה נגיד וחסיד ותמך רבות בחצר הקודש בעלזא. הוא היה הבן הצעיר בבית, ובהתחשב לכך שהיה בן למשפחה אמידה, רגיל היה לחיים של רווחה, והוריו אף הרבו להנותו בתפנוקים שונים. ר’ יוס’לע סיפר, שאחיו היה בחור תלמיד חכם גדול ובעל ראש חריף והיה תלמיד הגאון רבי מאיר אריק זצ”ל אבד”ק טארנא.
עוד מצעירותו היה דבוק בצדיקים, וכחסיד נאמן היה נוסע רבות לבעלזא, להסתופף בצל קדשם של כ”ק מרן מהרי”ד זי”ע וכ”ק מרן מהר”א זי”ע. הוא שח פעם לכ”ק מרן אדמו”ר שליט”א, שפעם אחת נערכה שביתה על ידי עובדי הרכבת, ועל כן הלך רגלית מטארנא עד לבעלזא (מרחק של כ-250 ק”מ!!!). כמו כן סיפר פעם לכ”ק מרן אדמו”ר שליט”א, שזכה להיות נוכח בהלווייתו של כ”ק מרן מהרי”ד זי”ע.
בימי בחרותו ישב על התורה ועל העבודה ב’קלויז’ המפורסם דחסידי בעלזא בטארנא, והעידו עליו חבריו שהיה מתמיד בלימודו וראה ברכה בעמל התורה. כבר באותם ימים חיפש לעשות צדקה וחסד, ודאג הרבה לרווחת הבחורים לומדי ה’קלויז’.
בהגיעו לפרק האיש מקדש הקים ביתו עם זוגתו מרת חנה יהודית ע”ה לבית משפחת ווייס בטארנא, נכדת הרה”ק הרבי ר’ אלימלך מליזענסק זי”ע. בתחילת מלחמת העולם השניה הצליח ר’ יוס’לע להימלט מאדמת גליציה הבוערת ולעלות לארץ ישראל. הוא עלה יחד עם רעו מספסל הלימודים בטארנא הרה”ח ר’ יצחק מאיר לוי ז”ל שכונה לימים “טהרן’ער רב”. מסופר, שכאשר בא לבעלזא לקבל את ברכת כ”ק מרן מהר”א זי”ע, הסכים עמו מרן זי”ע ובירכו ואף ליווהו החוצה בצאתו, כדרכו בעת שבאו לפניו חסידים שנסעו לארץ ישראל.
יש מספרים בשמו, שבשמיני עצרת האחרון בבעלזא, בשנת ת”ש, עוד זכה להסתופף בצל קדשו של כ”ק מרן מהר”א זי”ע, באותו חג אשר היה לחרדת אלקים כאשר אימת הגרמנים ימ”ש כבר ריחפה באויר וכ”ק מרן זי”ע עזב את בעלזא. ר’ יוס’לע סיפר, כי באותו החג ניגש פעם כ”ק מרן זי”ע אל החלון ונענה בקול: “רבונו של עולם, איך האב נישט קיין כוח מ’ זאל מיר אנרירן, אפילו ביים שפיץ הארבל נישט”. בעלותו ארצה הביא עמו ר’ יוס’לע חתיכת “שטרוי” מקודש שעמדו עליו רבותינו הקדושים ביום הקדוש בבית הכנסת הקדוש בבעלזא.
בחודש כסלו שנת ת”ש הגיע ר’ יוס’לע לארץ ישראל בעליה בלתי ליגאלית, וכאשר תפסו אותו הבריטים העבירוהו למחנה מעצר בעתלית שם שהה כחמשה שבועות. לאחר מכן עלה לעיה”ק ירושלים והשתקע שם, והתקשר אל הרה”ק רבי שלמה’קע מזוועהיל זצ”ל ואל כ”ק האדמו”ר רבי משה מרדכי מלעלוב זצ”ל. כן היה מקושר אל עוד הרבה מצדיקי ארץ ישראל, הוא זכה לחביבות מיוחדת ונדירה אצל כל אותם צדיקים, והקשר נשמר גם אצל זרעם אחריהם – הצדיקים שמילאו את מקומם.
בתקופת המלחמה נהרגו זוגתו ושני ילדיו על קידוש השם, הי”ד, וכך גם כל בני משפחתו, עד שנשאר ר’ יוס’לע שריד ופליט יחיד, בודד וגלמוד ללא קרוב ומכר. כאשר ניצל כ”ק מרן מהר”א זי”ע מצפרני הרשעים ועלה ארצה, המשיך ר’ יוס’לע להסתופף בצל קדשו בדבקות רבה כמקדם. כאשר הקביל את פני הקודש בפעם הראשונה, נענה מרן זי”ע לקראתו בשמחה גלויה: “ברוך השם מיר זעהן זיך ווידער”.
היה מקורב מאוד אל כ”ק מרן מהר”ם מבילגורייא זי”ע, והיה הולך בשליחותו בקביעות להוציא עבורו את המכתבים מבית הדואר, וסמך בענין זה רק על נאמנותו של ר’ יוס’לע. וכן בענינים רבים היה מאנשי אמוניו, ביניהם סייע בהכנות לקראת בואו לירושלים בימות הקיץ, כמו שכירת הדירות וכדומה, ואף היה מתפלל בליל שבת קודש במנינו של כ”ק מהר”ם זי”ע. אחרי הסתלקותו של כ”ק מרן מהר”ם מבילגורייא זי”ע היה בין הנוסעים הקבועים בשליחותו של כ”ק מרן מהר”א זי”ע לפקוד את הציון הקדוש בטבריה ביומא דהילוליה כ”ה מרחשון, ור’ יוס’לע היה מממן מכיסו את המונית מתל-אביב לטבריה.
כאשר החלו לבנות את בנין ישיבתנו הקדושה בעיה”ק ירושלים ת”ו, והכניסו את התכניות לפני כ”ק מרן מהר”א זי”ע, שאל תיכף: “ווי וועט זיין יוס’לע טארנער’ס צימער?…” ואכן, כשהתקדמה מלאכת הבנייה נסע בונה הישיבה הרה”ח ר’ ישראל פרידמן ז”ל אל הציון הקדוש של כ”ק מרן זי”ע בהר המנוחות, והביא עמו את התוכניות, כדרכו להשיח את כל עניני הישיבה לפני הציון הקדוש כאילו היה עומד בפני מרן זי”ע בחיים חיותו, ואמר למרן זי”ע: “הנה, כאן הוא יוסלע’ס צימער”, והוא חדר מס’ 19 ששימש את ר’ יוס’לע עד אחרית ימיו. כמו כן מסופר, שכ”ק מרן זי”ע התבטא פעם: “מ’בויעט א ישיבה, יוס’לע וועט האבן ווי די קאפ צו לייגן…”.
בחדר זה ישן והתגורר ר’ יוס’לע וממנו ניהל את כל עניני החסד המסועפים, הוא הסתובב עם הבחורים, אכל ושתה וסעד עמם, לא גבה לבו ולא רמו עיניו, אלא התחבר עמהם ושמח בקרבתם. כך זכו גם הבחורים ליהנות מאמרי פיו, בהיותו “חסידישער יוד” עם הוד קדומים, פה מפיק מרגליות ומלא מדע. לקרבה מיוחדת זכה ר’ יוס’לע אצל כ”ק מרן מהר”א זי”ע, שריחם עליו ודאג לשלומו עד מאוד. מסופר, שמרן זי”ע התבטא אודותיו: “יוסע’לע איז א סוד פון א איד”.
כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א התבטא פעם ואמר, כי כידוע זכה ר’ יוס’לע לנשיאות חן מיוחדת כל ימיו ובכל מקום בואו, ובודאי היתה זו ברכה שקיבל מאחד הצדיקים. כי אמנם כן, יחד עם צערו וכאבו היתה צהלתו בפניו ואבלו בלבו ונשא חן בעיני כל אדם. במעלה זו סייע רבות לכל הנצרך למזור ותרופה ולכל הבאים בשערי בתי הרפואה. בחינו המיוחד טיפח קשרים עם טובי הרופאים והם שמעו בקולו בהקדמת תורים והוזלת מחירים וכל כיוצא בזה, והוא ניצל זאת היטב להרבה מעשי חסד והצלת נפשות.
לא היה דבר בעולם שיעמוד מולו כמונע לעשיית החסד. גם באמצע הלילה היה יוצא כדי לטפל בחולה, ואם היה צורך לא היה נמנע להעיר רופאים משינתם כדי שיבואו לטפל בחולים. הרבה רופאים אף וויתרו על התשלום המגיע להם עקב נשיאות החן של ר’ יוס’לע ובעקבות בקשתו.
גם בענייני לשכת הגיוס כאן בארץ ישראל היה כאב מסור לבחורי חמד תלמידי ישיבתינו הק’ ואף מחוצה לה. הוא היה מתלווה אל הבחורים ללשכות הגיוס ופועל למענם. נשיאות חינו עלתה אף למעלות כס בתי המשפט. גם אנשים שנתבעו למשפט על עבירות שונות ועמדו לפני משפטים קשים ומסובכים, פנו אליו והוא התלווה עמהם לבתי המשפט השונים, ובסייעתא דשמיא מצא חן בעיני הפרקליטים והשופטים והצליח להגיע לידי פשרות מרחיקות לכת לטובת הנתבעים, ולפעמים אף לידי פטור מוחלט. כאשר היה מצליח במשימתו, לעזור ליהודי הנצרך לרפואה ולישועה או לשחרור מן הצבא, לא היתה לשמחתו גבול והיה זה שכרו מכל עמלו.
כי גם בשאר עניני החסד היו ידיו רב לו. הוא פעל רבות למען אנשים קשיי יום, היטיב לאלמנות ויתומים, דלים ואביונים, ואת הכל עשה בהסתרה ובצנעה. הוא היה אומן מיוחד להסתיר את מעשיו גם מן השליחים שהיה שולח בכדי להרנין את לבות הנצרכים, ובכל פעם היה שולח אנשים אחרים למקומות שונים, וכך בהצנע שבתוך הצנע פעל בחכמה יתירה במעשי החסד הרבים.
בתקופת הימים הנוראים היה מנהגו של ר’ יוס’לע ז”ל להביא שמן זית לכ”ק מרן אדמו”ר שליט”א כדי שידליק בהם נרות לחנוכה. לפלא היה, שלפני חג הפסח שנת תשל”ז – שלשה חודשים קודם פטירתו – הביא לפתע שמן זית לחנוכה, אף שהיה זה שמונה חודשים לפני זמנו. לאחר פטירתו ביום ט”ז תמוז התברר שמזליה חזי, וכשהגיעו ימי החנוכה בשנת תשל”ח אכן ביקש כ”ק מרן שליט”א שיביאו את השמן שהביא ר’ יוס’לע לפני חג הפסח.
כאמור, היה ר’ יוס’לע דבוק בצדיקים כל ימיו, והיה מתאבק בעפר רגלי חכמים, ובמיוחד אצל רבותינו הקדושים כ”ק מרן מהר”א זי”ע ולהבלחט”א כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א בדביקות עצומה והיה כרוך אחריהם בהתבטלות מיוחדת. כ”ק מרן שליט”א היה מכבדו מאוד, ומלבד מה שדאג רבות לכל צרכיו ומחסורו, היה ר’ יוס’לע בא בכל עת אל הקודש בכל ענין, וכן היה סועד על שולחנו הטהור בכל עת מצוא. כמו כן כיבדו מרן שליט”א פעמים רבות בעליית שלישי בליל שמחת תורה, והיו מלבישים לו ‘רעזשוואלקע’ כנהוג.
כאשר חלה את חליו האחרון ממנו לא קם רח”ל, היה מרותק למיטתו בבית החולים “שערי צדק” במשך כחמשה שבועות. כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א בא לבקרו ולחזקו מדי כמה ימים, וכן הורה לכמה מתלמידי הישיבה לבקרו כל יום, אף שבדרך כלל לא היתה ניחא דעתיה של מרן שליט”א שהבחורים ילכו לבית החולים. כאשר שאל מרן שליט”א באחד הימים לבחור אחד מה שלומו של ר’ יוס’לע והלה לא ידע להשיב, באמרו שלא היה אצלו כמה ימים, הוכיחו מרן שליט”א ואמר לו: “כיצד יתכן שאינכם יודעים מה מצבו, אזא איד ליגט אין שפיטאל און מען ווייסט נישט וואס טוהט זיך ביי איהם?!”.
באחת השבתות, כשבוע או שבועיים לפני פטירתו, ביקש כ”ק מרן שליט”א מאת הבחורים שישאוהו מבית החולים להיכל הישיבה, כדי שיוכל לעלות לתורה. ואף שבבית החולים היה בית המדרש, בכל זאת רצה מרן שליט”א שיעלה לתורה דווקא בבית מדרשו. ואכן קראוהו לתורה ובקושי רב הצליח לקום ולעמוד בעת הקריאה.
לימים, ככלות שנה לפטירתו, סיפר כ”ק מרן שליט”א כי באחד מביקוריו אצלו בבית החולים שאל את ר’ יוס’לע האם זקוק הוא לאיזו טובה, כאשר הכוונה היתה לטובת נשמתו לאחר פטירתו, אך ר’ יוס’לע לא ענה מאומה. חשב מרן שליט”א שאולי קשה לו לענות עקב חולשתו, על כן הגיש לו דף ועט כדי שיוכל לרשום את מבוקשו, אך גם על כך לא הגיב. “הבנתי” – הפטיר כ”ק מרן שליט”א – “שסבר ר’ יוס’לע כי לאחר כל מה שעבר, אין הוא זקוק יותר לשום טובה…”.
ביום שבת קדש פרשת בלק, ט”ז תמוז תשל”ז, יצאה נשמתו המזוקקת והמיוסרת של ר’ יוס’לע ושבה אל צור מחצבתה. כצאת השבת הודיעו לכ”ק מרן אדמו”ר שליט”א על פטירתו, וקרא להרה”ח ר’ יצחק לנדאו ז”ל ואמר לו: “מן הדין היה שאתעסק בעצמי עם כל עניני קבורתו, אך אינני יכול לעשות כן והנני ממנה אותך כשליחי”. כמו כן ביקש מרן שליט”א מאת הרה”ח ר’ זאב פרסטר שליט”א להזדרז במוצאי שבת קודש ולעסוק מיד בכל עניני ההלוויה והקבורה, מבלי להתעכב כלל.
בהלווייתו שהתקיימה במוצאי שבת קודש הלך כ”ק מרן האדמו”ר מבעלזא שליט”א בראש המלווים סמוך למיטתו ממש, שלא כמנהגו ללוות הרחק מרגלי המיטה, עד להר המנוחות, שם נכרה קברו סמוך לציון המצוינת של כ”ק מרן מהר”א זי”ע. בעת הקבורה עמד מרן שליט”א סמוך לקבר עד לאחר סתימת הגולל, ואז אמר קדיש לעילוי נשמתו.
