להיות יתומה זה לא קל. זה כואב, מאכזב, מתסכל ובעיקר גורם לילדה לצעוד בקומה שפופה. מסביב כולם מסתכלים עליה כמו על מסכנה, והיא יודעת שהם לא רחוקים מהאמת.
בלילות היא מלאת געגועים לקולה המלטף של אמא. כאן, בקצה המיטה היא היתה יושבת ושרה לאחים הקטנים שיר ערש עד שנרדמו.
הפאה שלה עוד עומדת בארון, מסורקת בקפידה ומעלה אבק, מחברת המתכונים שלה עוד ניצבת שם, במדף שבמטבח, מיותמת גם היא. אין מי שיעשה בה שימוש, וגם היא עצמה, ה'יתומה', לא יודעת לאפות, כי כשאמא עוד היתה בחיים, היא היתה קטנה מכדי לעשות זאת. עכשיו כבר אין מי שתלמד אותה.
היא היתה בריאה לחלוטין, היא היתה האמא הכי שמחה והכי כיפית בעולם, ואז קרתה התאונה וברגע אחד היא נעלמה… במקום צחוקה המתגלגל של אמא, הם שמעו את הדיו של הכרוז המכריז על ההלווייתה, במקום הליטוף הנעים, הם מתרפקים על לוח שיש קר ומנוכר.
הבית נשאר ריק, זקנו של אבא האפיר ולאחר מכן הלבין. קומתו הפכה כפופה, הבית כבר לא אותו בית.
היא מתאמצת ומשתדלת. אבל זה לא אותו הדבר.
עכשיו היא מתחתנת. לחצו כאן ותשמחו אותה>>>
האמת, היא פחדה לעשות זאת. איך היא יכולה להשאיר את אבא לבד עם כל הילדים הקטנים. עד עכשיו הוא סמך עליה, הבת הבכורה, אבל עכשיו היא תהיה עסוקה בהקמתו של בית חדש, בית שבו יש גם אבא וגם אמא.
אבל אבא התעקש והסביר לה שלהיות אלמן וגם אב לבחורה מבוגרת, זה סבל כפול ומכופל…
מחר, אחרי שהיא תתחתן, היא כבר לא תהיה היתומה המסכנה. היא תהיה עקרת בית צעירה וחיונית.
את 'תעודת המסכן' היא משאירה מאחוריה, ברגע שבו תיכנס תחת החופה, היא חוזרת להיות אדם רגיל, כמו כולם, בלי שעל מצחה טבועה אות המסכנות.
אבל כדי לעבור את הקו הדק המפריד בין ילדות מיותמת, להקמתו של בית חדש ושלם, היא חייבת את העזרה שלנו, שלכם.
כמוה עוד 41 יתומים נוספים שמתחתנים בימים אלו, מראש חודש תמוז ועד ימי בין המצרים. ביחד הם 42 יתומים.
42 חתנים וכלות, שרוצים בכל מאודם להתקדם, להשאיר את האומללות והמסכנות מאחוריהם, ולפתוח דף חדש, נקי ושלם.
יצאנו למבצע מיוחד כדי לעזור להם, ליתומי תמוז. התחלנו לגייס כספים ולהעניק להם, אבל שעת השין כבר הגיעה, והיעדים טרם הושגו. זה הזמן שלך לתת להם כתף, להעניק להם תרומה קטנה שתבטא את הדבר הגדול והעצום שכולנו חלק ממנו – ערבות הדדית.
והקב"ה הבטיח לנו: "אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך".
