רבבות אלפי ישראל ליוו היום (שני) למנוחות את מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל, נשיא מועצת חכמי התורה, במסע הלוויה המוני שיצא מישיבת פורת יוסף, בה כיהן מרן זצ"ל כראש ישיבה, לעבר בית העלמין סנהדריה, שם נטמן לצד רעייתו הרבנית יעל ע"ה.
גדולי הרבנים וראשי הישיבות, ובראשם מרנן ורבנן חברי מועצת חכמי התורה, הגיעו לתת כבוד אחרון למרן זצ"ל – מנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס, נשיא מועצת חכמי התורה, ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא בית דין נוה ציון.
בתחילת הלוויה, הגאון רבי שמואל בצלאל, מראשי ישיבת פורת יוסף, הכתיר את הגאון רבי שמעון כהן, בנו של מרן זצ"ל, למלא את מקום אביו כראש ישיבת פורת יוסף. "אנו נקבל את בנו של ראש הישיבה זצ"ל, הגאון רבי שמעון, לראש ישיבתנו הקדושה שימלא את מקומו של אביו", אמר הגר"ש בצלאל.
עם סיום מסע הלוויה, 'חדשות JDN' מציג כאן תמלולים בלעדיים של כל משא ההספדים – הגר"מ צדקה, הגר"ש בצלאל, הגר"י יוסף, הגרש"מ עמאר, הגר"ד לאו, הגר"ר אלבז הגרב"צ מוצפי ובני משפחתו של מרן זצ"ל.
הגר"ש בצלאל אמר בדברי ההספד שלו: "ידידי הגדול, ידיד נפש כל כך הרבה שנים. מה לי לומר כמה מילים? ותשת חושך לילה, אומרים חז"ל שזה עולה על זה שעולם הזה דומה ללילה. הפשט הוא שנולדים פה וזה דומה ללילה. אומר מסילת ישרים שיש כאלו שהמתוק הוא מר ויש כאלו שהמר הוא מתוק, בעולם הזה אפשר להיטבע, נטבעים אם לא נוהגים כראוי. רבינו ראש הישיבה הלך כל הזמן כנר לרגלי דבריך, על צעד ושעל הוא העביר את החושך. עם כל הכניעה והרגש הוא היה עניו אמיתי, אמיתי, עבד על האמת. אבל כשזה היה קשור לכבוד השם ויראת שמיים – הוא ניצב על ראש הצוק והיה בוער כתער, כך היה דרכו בדקדוק ההלכה. אף אחד לא ידע כמה היה מדקדק. ראש הישיבה, רבינו הנפטר, אני רוצה להגיד משהו שלא יודעים איתו. הוא היה לומד חובת הלבבות בדקדוק, ידע אותו בעל פה. הוא למד חובת הלבבות בעיון, הוא זיכך את הגוף שלו – כל דבר של פנימיות".
עוד אמר: "החיצוניות שלו הייתה כולה פנימיות, כמה פעמים הוא אמר לי שהוא מרגיש זבל. אמרתי לו חכם שלום, איך אפשר לומר כזה דבר? הוא אמר לי 'אבל אני מרגיש!', הוא הנהיג את הדור שלנו ביראת שמיים אמיתית, ללא חטא, ללא גאוות כיסאות, היה בוכה על כולם בדמעות אמיתיות. לא יודע אם הבנים ידעו, אבל הרב אמר לי שלוש הנהגות ואני יאמר רק אחד: חכם שלום אמר לי שמעולם, כשהביאו לו איזה מרק או משקה, מעולם הוא לא אמר שזה מלוח או מתוק. אבל יותר מזה, מעולם הוא לא הוסיף מלח, לא לקח סוכר והוסיף, מעולם! אף פעם! זה עונק של בין אדם לחבירו".
הגאון רבי משה צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף, אמר בהספדו: "אוי לנו כי בא השמש בתוך הצהריים. מה זה בא השמש? היה אור! אוי לנו כי בא השמש, הרב לא היה רק רב לעצמו אלא היה שמש שמאיר לעולם וגם ביומו האחרון זכה להאיר את כל העולם. אבל מה עלינו לעשות רבותי, תדעו לכם שהשמש למרות שהיא רחוקה היא מאירה גם לירח וגם לכול – אבל זה רק אם נעשה רצון בורא עולם. זוכר שהיה בא פעם הרב ועמד ודיבר בדבר הצלת בחורי ישראל, התחיל לבכות מה שאף אחד לא עשה. פונה לבחורים היקרים שהרב בכה אליהם והתמסר אליהם, כמה היה הרב מחמיר על המכשירים הטמאים שהיו הורסים את בחורי ישראל".
"תסמכו על הרב", אמר הגר"מ צדקה, "שכל מי שישבור את המכשיר שלו – הרב יתפלל עליו בעולם הבא. היצר הרע הוא גדול, אבל כל מי שרוצה שהרב יברך ויזכה אותו, שיקבל על עצמו שישבור את המכשירים הטמאים. הרב מסר נפשו על זה, זה כמו לאכול חזיר. אנא בחורי ישראל תשמרו על עצמכם, ואני בטוח שהרב מברך את כל אלו שמוסרים נפשם על קידוש השם. שהקדוש ברוך הוא יסיר את המחלות, וכן יהי רצון ונאמר אמן".
הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף אמר בהספדו: "יהושע היה בוכה ימים רבים על משה רבינו, והקדוש ברוך הוא הצטרף אליו. הדור כולו הפסיד את המנהיג שלו, אין ממי לקבל דעת תורה ואין עם מי להתייעץ. יהושע היה בוכה על כך שלא היה לו עם מי להתייעץ, והקדוש ברוך הוא נגלה אליו ואמר לו ש'גם אני הפסדתי'. כשאנחנו עסוקים פה בהפסד של מורינו ורבינו ראש הישיבה זצוק"ל, הדור כולו הפסיד עם מי להתייעץ דעת תורה. גם השכינה מצטערת שאדם כזה גדול, שעסק כל כך הרבה שנים בתורה, הסתלק מאיתנו".
הגר"י יוסף שיבח את ההנהגה של מרן זצ"ל: "כאשר היה צריך להנהיג ראינו את ראש הישיבה לוקח אחריות, לפני 12 שנה כאשר התעוררה הבעיה של גיורי צה"ל עבר מגדול לגדול, לא רצה לשתות ולאכול עד שהעניין הסתדר. הוא השכין שלום בכל הציבור החרדי, אשכנזים וספרדים, עד שהגיע אל המוגמר שלא יהיה גיור בצה"ל בלי קבלת מצוות. עמד לימין אבי זצ"ל במשך שנים, הוא זה שלחץ על אבא להקים את תנועת ש"ס, אבא חשש מכל מיני אנשים וראש הישיבה ישב בתנועת קטמון ושכנע את אבא להקים את תנועת ש"ס שהקימה דורות שלמים של לומדי תורה. חכם שלום למד בגיל 12 וחצי עם מרן זצוק"ל, כשאבא היה בגיל 23. על התנועה עברו תקופות קשות, ולכל אורך הדרך ראש הישיבה היה לצידו של מרן זצוק"ל. לא בכדי מרן אמר על ראש הישיבה להיזהר שיש לו פה קדוש, כי כל ימיו היה שקוע בתורה. זכינו ללמוד אצלו בכיתה לפני למעלה מ-50 שנה. שנה שלמה היה לומד תוספות, רבי עקיבא אייגר".
הגאון רבי אפרים כהן, בנו של מרן זצ"ל, ספד ואמר: "אבא, אבא, איך הלכת לנו? איך הלכת לנו? אוייי, אבא אבא זה קשה, הציבור כולו צועק. כמה שיעורי תורה מסרת, שנזכה לקבל משיח במהרה. שנזכור מה השם באמת רוצה מאיתנו".
בנו של מרן המשיך ואמר: "מרן גאון ישראל רבינו עובדיה יוסף היה סומך עליו בכל העניינים, היה יד ימינו בכל אורך הדרך. שמעתי אישית מפי קודשו של מרן שאפשר לסמוך בשתי ידיים, ועכשיו רבינו ראש הישיבה הלך למנוחות ואנחנו צריכים לדאוג שלא נשאר לאנחות. אם אנחנו חסרים, בפרט בדור הזה כמה גדולי תורה הלכו חלל גדול נפער בעולם התורה, יש ריקנות גדולה. חובה לכל אחד להרבות בתורה מתוך עיון, ועל ידי זה נוכל למלאות את החסר. אנחנו מבקשים ממרן ראש הישיבה שעיניו ראו את כל התלאות של הדור, שלא ישקוט ולא ינוח, ויביא את העוני, אין עניות אלא בדעת, שיביא את העניות והצרות של דורנו – עד לכסא הכבוד. שיזעק את זעקותינו והקדוש ברוך הוא יקבל את תפילותיו".
הגאון רבי יעקב כהן, בנו של מרן זצ"ל, אמר בהספדו: "לא מאמין שהגענו לשעה הזאת, זה לא היה צפוי ולא היה ברור. חשבנו שהולכים לכמה ימים לבית החולים וחוזרים הביתה כמו בכל פעם, אבל זה לא היה טבעי איך שזה הדרדר. אני בטוח שבשבועיים האחרונים היו הרבה אסונות בעם ישראל, תאונות וכו', היה חסר תפילות והקדוש ברוך הוא חיפש כפרה ומצא את אבא. כל החיים שלו היה אכפת לו מכלל ישראל, אבל אף פעם לא אמר את המילה 'אני'. כל מילה הוא למד ממישהו".
"זוכר שדיברתי איתו", נזכר הבן, "אמרתי שלא מתאים שהוא נוסע באוטובוס, הוא השיב לי שרבי חיים שמואלביץ גם נסע באוטובוס. זה האמת זה הענווה, הוא לא שיקר. כשכולם לימדו שיעורים, אמרו 'שימו לב להברקה פה', אבל הוא לא ידע לומר 'שים לב', מי שהבין הבין ומי שלא-לא. פעם שאלתי אותו אצל מי למדת ללמוד, השיב 'אצל המהרש"א', כל פעם שלא הבין משהו פתח את הספר והבין. כל המשפחה מודים לאחותי וגיסי, משפחת זיאת, אין דברים כאלו כמה שטיפלו באבי. לא הייתי מסוגל לעשות לאבי כמו שעשה גיסי. הכבוד לא עניין אותו – כשהקים את תנועת ש"ס זה היה בירושלים, הייתה אסיפה של כל ראשי הישיבות הספרדיים בירושלים, כל ראשי הישיבות דיברו והיו הרבה מתנגדים, זוכר מי הגיע אליו הביתה להוריד אותו מהרעיון – והוא רק חייך. בישיבת ראשי הישיבות הוא קם ואמר 'עוד אחד שיעמוד לידי ונצא לדרך', זה היה חכם שבתון. כשהגיעו לכנסת ומרן עובדיה יוסף נכנס לתמונה, אבא זז הצידה. שאלתי אותו 'מה זאת אומרת?', אמר לי 'זהו, יש מי שינהיג'".
רבה הראשי הספרדי של ירושלים, הגאון רבי שלמה משה עמאר, אמר בהספדו: "איפה יכולים היום למצוא עוד אנשים דוברי אמת בלבבם, מרן ראש הישיבה היה שריד לדור אחר, הוא הביא את התורה והמורשה של דורות קדומים – ועכשיו מי יורה הוראה ומי ימשיך את השמועה, מי יכול להמשיך את לימוד התורה בעיון אמיתי? מי יבין שמועה, מי יכול לתת לנו הבנה ומי יכול לתת לנו דרך אשר נלך בה. הוא היה איש אמת, הוא לא ידע מזה דיפלומטיה ומה זה פוליטיקה, היא איש כולו תורה. נולד אצל אביו עליו השם, המקובל האלוקי, גם נשא את ביתו של הגאון הגדול רבי מנצור בן שמעון, הוא מעולם לא זז מאוהלה של תורה. מנערותו לא מש מאוהלה של תורה, כולו היה תורה, לא הכיר שום דבר – רק תורה".
הגאון רבי ראובן אלבז, חבר מועצת חכמי התורה, אמר בהספדו: "מורי ורבותיי, הזמן קצר והמלאכה מרובה. להספיד גאון עולם, להספיד את המגדלור של התורה, רבותינו אומרים על הפסוק אני חומה ושדי כמגדלות – אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו גדולי התורה שצופים למרחקים, שלא יהיה פרצה בחומה, זה הענק הזה שכולו קודש. לא היה מעניין אותו שום דבר בעולם, רק דבר אחד, איך להרבות את התורה וקדושה בעם ישראל. עמד בפרץ מורינו ורבינו, מרן עובדיה יוסף זצוק"ל העמיד אותו כתלמיד כבר לפני שמונים שנה להנהיג את בית ישראל, כי ידע שזה פה קודש. אנחנו לא יכולם להאריך, הקדוש ברוך הוא לוקח צדיק כזה כדי לכפר על הדור – אבל בלי תשובה הקדוש ברוך הוא לכ מכפר. כולנו לקבל על עצמנו תשובה, בפרט שנכנסים לחודש הרחמים והסליחות, ואז הצדיק הזה יעלה לשמיים ויעזור לנו להביא גאולה שלמה".
הגאון רבי מסעוד בן שמעון, רב העיר בני ברק וגיסו של מרן זצ"ל, ספד לו ואמר: "כשהסתלק אליהו הנביא, צעק אלישע ואמר 'אבי אבי רכב ישראל ופרשיו', הוא לא היה אבא שלו ובכל זאת כינה אותו פעמיים אבי – רבי שלום הכהן שאנחנו כאן מספידים אותו הוא לא רק אבא של בני המשפחה שלו אלא אבא של כלל עם ישראל, תמיד הנחה את בני התורה ללמוד וללמוד, לעסוק בתורה בקביעות ובהבנה שלמה, זכה להנהיג את כלל ישראל".
הגר"מ בן שמעון הוסיף: "הוא היה אומר שכבוד שמיים זה להנהיג את עם ישראל, זה היה המוטו שלו. אלישע לא הספיד את אליהו הנביא אלא רק ביקש לקבל את הכוחות שלו, חכם שלום הכהן שנזכה לקבל את הכוחות שלו בקדושה ובטהרה, כהן גדול, איך היה מברך את עם ישראל בברכת כהנים וחוזר שוב על 'לברך את עמו ישראל באהבה'. עולה לכסא הכבוד בתקופה קשה לעם ישראל, מבקשים שיתפלל למעלה שכל הגזירות על עם ישראל יתבטלו. עם ישראל מלא בצרות גשמיות ורוחניות, שיעמוד בתחינה לחזק את התנועה הקדושה שלנו. בזמן שהסיטרא אחרא מתגברת – אנחנו כאן נקבל להרבות בטהרה וקדושה".
הגאון רבי בן ציון מוצפי אמר בהספדו: "אוי לנו כי פנה היום, כי נטו צילי ערב. ערב הגאולה בעקבתא דמשיחא, מורנו ורבנו הגאון הגדול, רבותי תדעו לפחות 70 שנה הוא היה מרביץ תורה ברבים. אני עוד זוכר שאביו הגאון רבי אפרים הכהן היה מלמד בתלמוד תורה 'תורת אהרן', כי בזמנו גדולי ישראל היו מלמדים בתלמודי התורה. איזה אהבה של ראש הישיבה, בזמן שתלמידים הגיעו מכל קצווי ארץ ועולם, הגיעו עליית הנוער וכל מיני עדות – איך הוא אהב אותם, באיזה אהבה ואיזה חיבה, דיבר עליהם ביותר מאהבה. אהבנו אותו, לימד תורה הרבה, הרבה תורה השקיע בתלמידים. לא עת להאריך, אבל כשהכרנו אותו עשרות רבות בשנים, היה מורי ורבי באהבה, אבי היה לומד אותו בפלפולים. היום זה המנהיג של אותה תנועה קדושה, תנועה שרק תלך ותתרחב. לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, באיזה מסירות נפש, הכול מתוך דאגה לחינוך של הנוער. מסר נפשו שבעים שנה, הרביץ תורה בישראל".
הגרב"צ שאל: "רבותי איפה יש לנו אדם גדול כזה? הוא סיפר פעם שאין שיעור שלא מכין אותו מראש כי הוא היה חושש לגזל, הוא היה צריך למלאות תפקידו נאמנה. אוי לנו שהלך מאיתנו איש גדול כזה, יהי רצון שתהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויגן בעד משפחתו ועל כל הקהל הקדוש הזה ועל כל עם ישראל – שיאמר ה' די לצרותינו. רבותי השנה איבדנו כמה גדולי התורה, כמה ענקים בתורה חודש אחר חודש, ריבונו של עולם אמור למלאך המשחית הרף".
הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו אמר בהספדו: "להתעצל בהספדו של חכם אסור לנו, אבל גם בשעה של דוחק וחום אסור להאריך. כפי שהזכירו כאן, כהן שמברך באהבה אוהב את עמו ולא רוצה שאנשים יצטערו. עומד יעקב אבינו ואומר 'אור פניך לא פיללתי', אומר שהקדוש ברוך הוא זיכה אותי שהדור הבא יראה אותי. יעקב אבינו דאג מה יהיה על הדורות הבאים במצרים, ולכן זכה 17 שנים שהקדוש ברוך הוא הראה אותו לצאצאיו. כשרואים איך נראה דור קודם, מאין באת, יש סיכוי לכוון לאן אתה הולך. הגאון הגדול זצוק"ל, אני מהרהר בדמויות הגדולות שמקבלות אותו עכשיו למעלה, כלל ישראל היה חפצו וזכינו לראות דמות של הדורות הקודמים. מבקשים שיהיה מליץ ישור על כל תלמידיו ועבור כל בני משפחתו, שיזכו להתחזק ביראת שמיים כשאיפתו הטהורה".
יו"ר ש"ס דרעי אמר בהספדו: "רבינו על מי עזבת אותנו, הדור הזה בלי חכם שלום, בתקופה הכי קשה שלנו, עם מי נתייעץ מי יורה לנו את הדרך מי ינחה אותנו. ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך, אנחנו מקבלים את הדין אבל קשה לנו. כמו אהרן הכהן לא שינה, במשך עשרות שנים. בשבוע שעבר כתב לי מקורבו של הרב שך זצ"ל, שהרב שך אמר לו ש'הלוואי עלינו האשכנזים רב כמו חכם שלום'. הרב שך אמר באידיש שחכם שלום היה איש אמת ללא נגיעות. זה כל כך נכון, היה איש אמת והכול בדרכי נועם ובאהבה. אחרי הסתלקות הסמל של האמת מי יורה לנו את האמת? אנחנו מבקשים ממך רבינו הגדול שתרחם עלינו בשמיים ביחד עם מרן, עם רבינו עובדיה יוסף שכל כך אהב אותך והיה קשור אליך. היה קורא לך 'ידיד בן ידיד', תעמדו ביחד בכסא הכבוד ותתפללו שתושיע אותנו. מבקשים ממך סליחה ומחילה שלא נהגנו בך מספיק כבוד, מרוב צניעותך. פעמים רבות התווכחנו, בפרט בתקופה האחרונה בזמן הטיפולים, אבל הכול עשינו בשבילך. מזכיר כאן את בתך וחתנך שעשו הכול לכבודך, ימים ולילות, כל עם ישראל חייב להם. התנועה הקדושה שייסדת, שניהלת, רוממת וביססת, שהקדוש ברוך הוא יזכה שנמשיך להגדיל תורה ולהאדירה, לשמור על עולם התורה ולזכות במשיח צדקנו".
אוי מי יתן לנו תמורתו, עקבתא דמשיחא.