טרם חלפו שבועיים מהפיגוע הנורא בליל שבת פר' בא, בה קראנו "והיה הדם לכם לאות", ובערב שבת נחרדנו מהפיגוע הנורא והמחריד בו נספו אברך יקר שזה עתה נישא, ושני אחים שלא טעמו טעם חטא. הלב מתפלץ מהכאב הנורא וקשה לעצור את הדמעות.
איננו מבינים בחשבונות שמים, אבל כאשר אסון רודף אסון, ונוסף שבר על שבר, גם רעידת האדמה הנוראה בטורקיה שגבתה את חייהם של רבבות אנשים, באה לעורר אותנו. אין ספק כי משמים תובעים מאיתנו, אבל אנו מתהלכים כסומים באפילה, ותוהים שוב ושוב מה רוצים מאיתנו ומה עלינו לעשות.
בדבריו של דוד המלך ע"ה "אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה" (תהילים ע"ד, ט), מבארים מפרשי המקרא: את אותות הגאולה עדיין לא ראינו, אין נביא איתנו שיחזה מתי יסתיימו צרותינו, ואין מי שידע עד מתי נסבול, ומתי כבר תבוא הגאולה.
