המפות כבר נפרסו על השולחנות, מלצרים כבר מסדרים את הצלחות והסכו"ם, ארגזים עמוסים בלחמניות טריות וריחניות כבר עומדים הכן, והיא עצמה ספונה בביתה, משירה דמעות של תפילה נרגשת, בעוד המאפרת מנסה להתגבר על זרם הדמעות ולהכין אותה לקראת החתונה.
נעמי גיאת עברה דרך פתלתלה וארוכה עד שזכתה להגיע לרגע הזה. את רוב תקופת השידוכים היא עברה בצל אמה החולה. היא היתה סועדת את אמה במחלקה האונקולוגית ויוצאת לפגישות שידוכים, רצה לסדר תור ולהשיג מסמכים, ותוך כדי עושה את הבירורים הטלפוניים.
כל כך רצתה שאמה תהיה לצידה כשתישבר הצלחת, וכן.. גם כשתישבר כוס הזכוכית תחת רגליו של החתן העתידי.
אבל היא לא זכתה לכך. אמה נפטרה לפני פחות משנה. אביה מצא נחמה בתורה האהובה עליו כל כך, הוא למד ולמד, ונעמי נשארה נאמנה לחינוך שקיבלה מאמה ע"ה, שלא להפריע לאבא ללמוד, גם כשנורא נורא קשה.
בסייעתא דשמיא היא מצאה את הזיווג ההגון לה, והיום היא מתחתנת, אבל היא מתקשה להאמין שאמה לא תצעד לצדה כשהיא תיגש אל החופה כדי להקים בית נאמן בישראל: "היא תמיד חסרה לי", אומרת נעמי לחברותיה ומוחה פרץ נוסף של דמעות חמות, "אבל עכשיו היא חסרה לי במיוחד…".
משמחים את הכלה היתומה ביום חתונתה!
לצד האתגר הרגשי והצורך להכיל בעת ובעונה אחת את השמחה העצומה על כך שהיא זוכה סוף סוף להקים בית בישראל, יחד עם הצער הנורא על כך שאמה לא תהיה לצדה ברגעים המיוחדים הללו – מתמודדת נעמי גם עם בעיות פיננסיות לא פשוטות. בבית הוריה אין שקל אחד לרפואה, היא היתה צריכה לממן בכוחות עצמה את כל ההוצאות, אבל הצליחה בכך רק באופן חלקי, וכעת היא זקוקה בדחיפות לעזרה מיידית.
זה הרגע שבו אנחנו צריכים לעמוד לצידה, לתת לה כתף, להושיט יד לעזרה. זה הרגע שבו אנחנו צריכים לפתוח את הלב, ולתת! פשוט לתת! לכלה היתומה שיכלה לכל הקשיים והאתגרים בוסייעתא דשמיא נכנסת לחופה, אבל זקוקה לעוד קצת עזרה של הרגע האחרון, כדי שתוכל להתחיל את החיים ברגל ימין.
משמחים את הכלה היתומה ביום חתונתה!
