בתחילת פרשת השבוע מתארת התורה את מעמד הבאת הביכורים. אדם יוצא לשדה, רואה על העץ תאנה ראשונה, מסמן אותה, ובהמשך הוא עולה איתה ועם כל הפירות הראשונים לירושלים, בתהלוכה מקושטת של שירה וריקודים. לאדם הזה יש ודאי עוד תחומים בחייו, אבל כולם, גם בני המשפחה שבאים איתו וגם מי שרואה אותו בדרך, מבינים כמה העניין הזה יקר וחשוב בעיניו.
הרמח"ל, כותב בספרו "מסילת ישרים" שכל התיאור הזה בא ללמד אותנו: "אין די בעשות המצווה לבד, אלא צריך לכבדה ולהדרה. וסדר העלאת הביכורים יהיה לנו לעיניים, לראות מה הוא הידורן של מצוות, וכמה ראוי לנו להוסיף על גופה של מצווה כדי להדרה, ומכאן נלמד לכל שאר המצוות שבתורה, לדעת להתבונן דבר מתוך דבר, לחדש המצאות לעשות נחת רוח ליוצרו".
