ניסים גלויים היו בפיגוע שהתרחש בערב חג הפסח ליד השטיבלך של 'גני גאולה' בירושלים, לשם הגיעו מחבלים ערבים עם רכבם, ודרסו שלושה בני אדם שנפצעו ב"ה באורח קל בלבד. המחבלים יצאו עם נשק, אך נתקלו במעצור ונאלצו לברוח מהזירה לפני שהספיקו לבצע את זממם, ולערוך טבח במקום.
הרה"צ רבי מיילך בידרמן שליט"א, מספר סיפור מדהים על נס ההצלה שהתרחש במקום, מזווית לא ידועה. הסיפור מובא בגיליון 'באר הפרשה' של השבוע הנוכחי.
"שמעו נא למעשה נפלא בו נראה בעליל גודל ההשגחה העליונה, והיאך כל טעות אנוש 'מאת ה' היתה זאת', וכך סיפר מרא דעובדא ה"ה הרה"ג רבי זאב בעער שליט"א, איתן מושבו בשכונת 'גני גאולה' בעיה"ק ירושלים ת"ו אשר בסמיכות אליו אירע ה'דריסה' ע"י מחבלים ישמעאלים בערב פסח שנה זו שהסתיים בניסי ניסים ב"ה וב"ש.
"באותו יום בערב פסח הגיע ר"ז הנ"ל לתפילת שחרית בביהמ"ד 'נחלת עקיבא' כהרגלו מדי יום ביומו, והיות והינו 'בכור' על כן נעמד לאחר התפילה לעשות 'סיום' על מסכת בבא קמא בכדי להיות פטור מה 'תענית' כנהוג, והוא היה ה'יחידי' שערך סיום באותו מנין, על כן נאספו סביבו כל העם זקנים עם נערים, והחל לקרוא את השורות האחרונות שבגמ' כשהוא מפרשם לעצמו ולסובבים בטוב טעם ודעת.
"תוך כדי אמירתו הרגיש שהינו מכיר היטב את דברי הגמ', וחשב לעצמו שמא הוא זוכר אותם מימי קדם משנות בחרותו בישיבה, והמשיך ללמוד עד שסיים את הגמ', וכשרצה לומר הדרן עלך שם ליבו שכתוב הדרן עלך פרק מרובה – הפרק השביעי ממסכת ב"ק במקום הפרק העשירי שהוא האחרון ובו מסיימים את המסכתא, והתברר לו להוותו שב 'טעות' נטל לידיו כרך ב' של ב"ק מהדורת שוטנשטיין במקום לקחת כרך ג' (ואשר על כן היו הדברים מונחים היטב בזכרונו…).
"במבוכתו הרבה הוציא מארון הספרים מסכת ב"ק אחרת, פתח במקום שפתח והחל לקרוא בקול את הקטע האחרון שבפרק 'הגוזל' וכשסוף סוף סיים ללמוד והחל להכריז הדרן עלך ראה ששוב טעה וסיים פרק הגוזל עצים (הפרק התשיעי) ולא את פרק הגוזל ומאכיל (הוא הפרק האחרון)… והיה הדבר לפלא גדול, מי הוא שטועה בעת אמירת 'סיום', ומה עוד שתי טעויות כאלו בזה אחר זה – לא ראינו ולא שמענו עד עצם היום הזה…
"עד שאחד שאלו האם שתית כבר היום (כלומר, שמא הינך שיכור…) השיב לו מיניה וביה, דווקא מחמת שלא שתיתי היום הנני מבולבל מעט (שהרי היה שרוי בצום 'תענית בכורים', וגם היה עייף ביותר מטורח ערבי פסחים, ומלידת בן למזל"ט כמה ימים מקודם). נקל לתאר את הרגשתו ואת הבושות שהיו מנת חלקו באותם רגעים, בפרט שהוא משמש כ'מגיד שיעור' בביהמ"ד הלזה והוא אמור לדעת כיצד עורכים סיום מסכתא… בנוסף היה זה 'טרחא דציבורא' מה שנמשך כל מעמד הסיומים כעשר דק' (מינו"ט)…
"לאחר שסיים 'בשלישית' את מסכת בבא קמא התיישבו הקהל הנכבד למסיבת לחיים ולטעום מעט, והנה הגיעו בבהלה כמה אנשים מבחוץ והודיעו כי יש מחבלים בחוץ, באותם רגעים הסתובבו אותם ישמעאלים ימ"ש וזממו לפגוע ביהודים ה"י.
"ועתה התגלה למפרע תוקפו של נס, שכידוע אותם חייתו ארץ הגיעו תחילה ברכבם על יד ביהמ"ד 'נחלת עקיבא' כשהם רוצים לבצע את זממם ולפגוע במי שיבוא או יצא מביהמ"ד, אלא שלא מצאו שם איש ונסעו משם למרחק מה, ואילו היה עורך מיד את הסיום על ב"ק בלא אותם עיכובים שונים הרי היו עוזבים המתפללים כמה דקות מקודם לכן והיו המחבלים מוצאים אותם… ובפרט שהיו שם בציבור המתפללים אנשים מבוגרים שאין בכוחם לנוס, ומי יודע מה היה קורה… רח"ל…
"מה עשה הקב"ה, אינה לידו כרך ב' וגרם לו 'לטעות' ולעשות סיום על 'מסכת מרובה'… וטעות על גבי טעות בעריכת סיום על פרק הגוזל עצים במקום על פרק הגוזל ומאכיל, והכל היה בהשגחה עליונה מדוקדקת על כל פרט ופרט.
"גם ראו כולם בעיניהם כיצד הכל לטובה, אם בתחילה היו מהקהל שהתרגזו מדוע הוא מעכב אותם בטעויותיו, ופרט ביום מלא וגדוש בעבודת הקודש כמו ערב פסח, בו הכל ממהרים ונחפזים, ותיכף ראו שהיא שעמדה להם להותירם בארץ החיים…".
ה', תודה!!!!
ניסים ונפלאות עצומים!