בתשעה באב ישנו איסור על לימוד תורה. טעם האיסור הוא משום שתלמוד תורה משמח, ולכן סותר את חובת האבלות ביום זה, וכן משום שאסור להסיח דעת מהאבלות. משתי סיבות אלו מותר ללמוד דברים השייכים לאבלות לאור זאת, פוסקי ההלכה התירו לימוד של תכנים מסוימים הקשורים ליום.
- ספר מלכים ב' (פרקים כ"ד–כ"ה): סיפור החורבן והגלות.
- ספר ירמיהו (פרקים ל"ו–מ"ג): נבואות הפורענות.
- מגילת איכה: כולל מדרשים כמו איכה רבה וילקוט שמעוני.
- ספר איוב: מותר ללמוד את הספר ופירושיו.
- מסכת גיטין (דפים נ"ה ב' עד נ"ח א'): אגדות החורבן.
- מסכת תענית (דף כ"ו): תיאור האירועים שהובילו לצומות.
- הלכות תשעה באב (שולחן ערוך, אורח חיים תקמ"ט-תקס"א).
- פרק שלישי במסכת מועד קטן ('ואלו מגלחין'): דיני אבלות.
- הלכות קריעה ואבלות (שולחן ערוך, יורה דעה, סימנים ש"מ–ת"ג).
בחב"ד נהגו כי אין איסור בלימוד תורת החסידות, אך נהגו ללמוד מאמרים על מגילת איכה. יש הפוסקים כי מותר ללמוד ספרי מוסר.
חשוב לציין כי גם במה שהותר ללמוד, ההנחיה היא להימנע מעיון בקושיות ותירוצים ולהתמקד בלימוד גוף העניין בלבד. כמו כן יש מחלוקת האם מותר ללמוד בחברותא.
בתחום התפילה, מותר לקרוא קריאת שמע ולומר פרשיות מסוימות כחלק מסדר התפילה, אך רק למי שרגיל לאומרן ביומיום. מי שרגיל לומר פרקי תהלים, "סדר מעמדות" או "חק לישראל" מדי יום, נדרש להמתין עד אחרי השקיעה במוצאי תשעה באב ולהשלימם ביום שלמחרת – כמו שאר הלימודים היומיים, כמו דף היומי, רמב"ם, משנה והלכה.
