דרמה הלכתית: בשר מתורבת הוא בעצם “פרווה” • ההסבר המלא

פסק הלכה דרמטי מכה גלים בשבועות האחרונים בקרב לומדי ההלכה בארץ ובעולם, בנוגע לסוגיה העדכנית של אכילת בשר מתורבת ודיניו. הפסק, שניתן על ידי הגאון רבי ינון רביב, מרבני העיר בית שמש, מנמק בהרחבה מדוע הבשר מותר לכתחילה למאכל ואינו נחשב ‘בשרי’ אלא ‘פרווה’, וכמו כן, מדוע מותר לאכול אותו גם כשהתא הראשוני נלקח מבעל חי טמא ואין כאן גם חשש של מראית העין.

תחילה נסביר בקצרה מה הוא בשר מתורבת: מדובר בבשר סינתטי, העשוי מתא גזע בודד של בשר או עוף, ואשר אותו מגדלים במעבדה על מצע מיוחד ועל ידי שימוש בחומרים סינתטיים (בעיקר בחומר בשם מדיום, שגורם לתא להתרבות ולגדול ולהיות ‘בשר’) בסופו של דבר מקבלים תערובת של התא הראשוני המיניאטורי ושל כמות גדולה מאוד של חומר ריבוי סינתטי. ביחד, הופכים השניים למעין רקמת שריר, כשמה שנותן את החומר זה החלק הסינתטי ומה שנותן את הצורה והמרקם וקצת מהריח והטעם זה אותו התא הראשוני. תא ראשוני זה יכול להיות בקר ולהילקח משליה או משטיפת עוברים, והוא יכול להיות גם עוף ולהילקח מביצה.

בפסק ההלכה מפרק הגר”י רביב את הנידונים האפשריים לשלושה: האחד, האם דינו של הבשר המתורבת יהיה ‘בשרי’ או ‘פרווה’. השני, האם מותר לאכול בשר מתורבת באם התא הראשוני נלקח מבעל חי טמא. והשלישי, האם עשוי להיווצר כאן חשש של מראית העין.

בשאלה הראשונה, האם מכיוון שבסופו של דבר יש כאן השפעה של התא הבשרי הראשון – יהיה לבשר כולו דין של ‘בשרי’? קובע הגר”י רביב כי זה לא נחשב בשרי משום שהתא הבשרי הבודד בסך הכל נותן את הצורה, אבל החומר עצמו שעליו וממנו ‘גדל’ הבשר הוא חומר צמחי. אמנם במצב כזה נכנסים לנושא של תערובת, ואז הכמות הבשרית היא מיקרוסקופית ובטלה במיליארדים.

הגר”י רביב מוסיף כי אפשר לטעון שיש כאן גם דיון של ‘מעמיד’, ולקבוע כי התא הבודד נחשב דבר המעמיד שלא בטל אפילו באלף. אולם הוא שולל את הטענה הזו, משום שכפי שהוסבר, התא הראשוני נלקח משטיפת עובר או שליה והוא נחשב פרש שאינו ראוי לאכילה ועל זה אין דין ‘מעמיד’. מובן מאליו שאם מדובר בתא עוף שנלקח מביצה, אז בוודאי דינו פרווה כדין הביצה עצמה.

בשאלה השנייה, פוסק הגר”י כי גם אם מדובר בתא שנלקח מבשר עצמו ולא מהפרש, אזי לגבי איסור בשר בחלב בוודאי שאין דין מעמיד, כי שם הבעיה היא נתינת טעם וזה לא קיים פה. והוא מוסיף ומחדש כי אפילו אם אותו תא נלקח מבעל חי טמא, אין פה בעיה של מאכלות אסורות וזה נחשב פרווה לכל דבר, מהטעמים שהוזכרו לעיל.

לסיום, בשאלה השלישית, האם יש כאן בעיה של מראית העין, קובע הגר”י רביב כי מכיוון שבשר מתורבת הוא רק דמוי בשר, כמו שניצל או נקניק סויה, אין פה בעיה של מראית עין, וכמו שהרמ”א פוסק לגבי בישול עוף בחלב שקדים. ליתר ביטחון, הוא מציע לצרף לבשר המתורבת את העטיפה שלו וכדומה כל דבר אחר שיבהיר שמדובר בבשר מתורבת, ובכך לא יהיה אפילו צל צלו של מראית העין.