סיפורי הגבורה במלחמה הקשה: הגיבור יונתן אלעזרי הי"ד, בן העשרים, תושב אלון שבות יצא בידיים חשופות להלחם במחבלים ונהרג תוך כדי קרב, הובא אתמול בערב למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון.
יונתן, שהיה בשלב הטירונות בדובדבן, הותיר אחריו הורים, עידן עוזיאל ומרים, וחמישה אחים ואחיות, אחד מהם מאומץ. יונתן גדל במשפחה שכולה חסד, אמנות ואהבה. הוא הותיר סבים וסבתות באלון שבות ובקיבוץ כפר מנחם, דודים ובני דודים.
יונתן התארח בשבת באופקים ויצא לבדו, מיוזמתו ובידיים חשופות עם סכין קומנדו שמצא, ולאחר מכן עם נשק שמצא, להילחם במחבלים שחדרו לאופקים. במשך יממה נחשב נעדר עד שגופתו נמצאה וזוהתה.
אביו כתב עליו: "עלם חמודות, כולו גבורה וכולו עדינות, שמחה מתפרצת ושובבות. מלא ביוזמה ובמקוריות וקונה בקסמו את כל הסובבים אותו להתאהב בו ולרצות בקרבתו. היה חבר נאמן הקופץ לעזרה, וכך גם נחלץ אל הקרב בטבעיות ובגבורה, ומת מות גיבורים בקרב שעצר את חוליית המחבלים באופקים".
אמו, מרים ספדה לו ואמרה: "תלחם שם בשמיים למענינו, תמיס לבבות, תשיר, תרקוד. אני כבר מרגישה שאתה נלחם למענינו".
אביו עידן סיפר על התושיה של בנו, שהשיג מיקרו תבור, סכין קומנדו ואקדח משלושה אנשים שונים רק בכדי להלחם. "מצאו אותך הרוג על הגג עם חיוך על הפנים. אני בטוח שהחיוך הזה לא ירד ממך מהרגע הראשון שנכנסת לזירה. מוטל על גג הבית, נעול בסנדלי השורש האדומות שלך, סכין קומנדו תקועה בחגורה וסביבך כדורים. נראית כל כך עדין. אני מרגיש כמו בעקדת יצחק. שלום לך בני, אהבתי אליך לא תחדל לעולמים".
השם יקום דמו
שאני רואה את התמונות של החיים יש לי דמעות בעיניים, כמו עכשיו…😢😥
אני בוכה איתכם הורים יקרים משפחותתתת כאילו זה אח שלי מדמי
אכן עקדת יצחק. קדוש וטהור. נקרע הלב.
צר לי עליך אחי יונתן
צר לי
הצבי ישראל על במותיך חלל
איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה
ארץ אל תכסי דמו עד יעברו הרשעים ממך .הטהרה של העינים .