הלב מסרב להאמין, ממאן להכיל, מתקשה להתקרב, לחצות את סף הדלת. בפנים נמצאות משפחות החטופים, הורים אחים ילדים, שקרוביהם מוחזקים בידי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה.
החלטתי להיכנס פנימה לא כעיתונאי אלא כיהודי, אני נכנס פנימה לתוך מתחם משרדים מפואר באחד המגדלים בתל אביב, הכל רוחש פעילות, פגישות עבודה ותדרוכים בכל פינה, ותחושה של חיבור והכלה באוויר.
מכאן מתנהלת פעילות המטה להחזרת החטופים, לכאן מגיעות המשפחות לקבל חיבוק תומך ולקחת חלק במאמצי ההסברה בעולם.
טובי המוחות יושבים כאן ועמלים על רעיונות שיובילו בסופו של יום לשחרור כל החטופים המוחזקים בידי חמאס בעזה.
ביקשתי להיפגש עם משפחה שקרוביה חטופים בעזה. ציפיתי לפגוש לבבות שבורים ומיואשים, והפתעתי מאוד. פגשתי אנשים גיבורים. נכון העצב והכאב ניכר על פניהם, אולם כל דיבוריהם דיבורי אמונה ותקווה.
פגשתי זוג מישוב בדרום, אחותה של האשה נמצאת בשבי חמאס, יחד עם בעלה ושתי בנותיהם. בן אחד שלא היה בבית בשמחת תורה ניצל. קשה לשבת שם ולשמוע את רגעי הקשר האחרונים בין האחיות. קשה להכיל איך הסתובבו במשך ימים ארוכים ללא קצה של ידיעה מה עלה בגורל יקיריהם. וגם כעת מנין הם שואבים כוחות להמשיך את החיים בתקווה ואופטימיות.
שאלתי אם הם מרוצים מהתנהלות הממשלה אחרי המשבר, בתגובה הם אמרו שכמעט לא דיברו איתם, בטח שלא עטפו בחום וחיזוקים. אולם הם מתעקשים לא לכעוס. לא לכעוס על המחדל העצום של כל בכירי המדינה, לא לכעוס על חוסר התפקוד כעת של המשרדים השונים, ואפילו לא לכעוס כמעט על חמאס הארור.
כי בזמנים כאלו צריך לשמור על הלב. למלא אותו באמונה ובתקווה. כך מסבירה לי האחות, ומוסיפה שעל אף היותם לא שומרי תורה ומצוות, הם עסוקים מאז האסון הנורא בתפילה ובאמונה.
בסיום פגישתנו הקצרה, שאלתי אותם: מה אתם רוצים מהציבור, איך אפשר לעזור לכם? ובתגובה הגיע בקשה אחת – תפילות. הם זקוקים נואשות לתפילות שלנו. תפילות שהחטופים יחזרו בשלום. תפילות שה' יתן להם כוח לעבור את התקופה הקשה והמייסרת הזו. ותפילות עבור כולנו שנצא מהמלחמה בשלום וללא פגע.
מהפגישה אני יוצא עם תחושה ברורה, לצעוק לעולם: "יהודים נקמה"!
נניח לצבא לטפל בעזה ונקווה להצלחתו. אבל אנחנו ננקום נקמה יהודית. נקמה שתוסיף אור ותגרש את החושך. נקמה שנתפלל לביאת משיח ואז ימלא שחוק פינו. נקמה שנרבה זכויות בתורה ובמצוות. נקמה שנרבה שמחה בלבבות ולא ניתן לפחד לנצח.
נקמה שמחזיקה באמונה ובתקווה, ומסרבת להיכנע לרוע ולחרדה.





















דרך אגב אני חייב לומר-תקראו עד הסוף!
התמונה בראש הכתבה היא משבת שעברה בתל אביב שם החילטו לעשות קידוש עם אנשים שהחליטו להתחזק ולהתקרב לבורא עולם אחרי מה שקרא בשמחת תורה…
באותו מקום לפני שנה עד לפני חודש זה היה המקום הכי בוער לשנאה של ההפגנות על הרפורמה
כמה מרגש שהמקום הזה נהפך לדבר חיובי
וממש כואב שהחיזוק והאחדות מגיעים מאלפי נרצים נעדים שבויים ופצועים
נדע מכאן ולהבא כיצד לנהוג אחד עם השני כדי שלא נגיע לעוד התעוררות שכזאת….
ציטוט מהכתבה :"טובי המוחות יושבים כאן ועמלים על רעיונות שיובילו בסופו של יום לשחרור כל החטופים המוחזקים בידי חמאס בעזה".
תגובה : מה שכל ילד קטן מבין, הם ה"מומחים" האפסים למיניהם לא מבינים. [מ"מומחים" ה"גאונים" שלא צפו את ההתקפה הנוראה הזו.
העיצה להחזיר את החטופים פשוטה ביותר, ליבש אותם לגמרי, לא להכניס "כוס אחד" של מים, ולא "גרגיר קמח" אחד, לכל אזרחי עזה [שהם הצביעו לחמס בבחירות] , עד שיחזירו את כל החטופים ללא יוצא מן הכלל בריאים ושלמים בדיוק באותו מצב כשחטפו אותם. ושיפסיקו לאלתר את שיגורי הרקטות. עזה וחמס חד הוא. כבר בבית הספר מביאים להם קלצ'ניקובים וכו'. מרן הרב מאזוז שליט"א אמר שה"הומניטרי" הזה הוא כולו טעות. זהו הקלף שיש בידינו להחזיר את החטופים , "הומניטרי כנגד הומניטרי". אפילו אם נגיד שאזרחי עזה לא אשמים, אבל גם אנחנו אזרחים וגם אנחנו לא אשמים, והם המנובלים האלה מעזה כל הזמן יורים טילים, מה זה ההפקרות הזו, גם לנו מגיע "הומניטרי" שיפסיקו מיד בירי הטילים, כל טיל שהם יורים הוא בפטנציאל להרוג עשרות ומאותת אנשים חפים מפשע, ורק הקב"ה שומר עלינו בניסים, הכיפת ברזל זה לא שמירה הרמטית, רק השם שומר עלינו.
אבל לצערינו ראשי המדינה הציונית הכופרנית, ה"מומחים" האפסים למינהם, עושים ישיבות קבינט ודנים ודנים ומפקירים אותנו. זהו מדינה שמפקרת אזרחיה, רק הקב"ה שומר עלינו. [כמו שראינו עכשיו שהחמס נכנס לטבח בעם ישראל, וכל "מומחי הצבא למיניהם" אפילו לא הגיבו ולא שלחו נטוסים להגן וכו'.
צריך להתפלל שהקב"ה יתקן את מקבלי ההחלטות בעיצה טובה ושיפסיק להפקיר את עם ישראל.
ב, פליאה בעיני כבר הרבה שנים איך מפלגת ש"ס נשארים בקואליציה של ממשלה שמפקרת את עם ישראל, ומתירה לעזתים לירות על עם ישראל כל הזמן טילים, צע"ג.
ואהוו זה רעיון
תציע את זה לרמטכ"ל ולראש הממשלה…