הידיעות שהופיעו השבוע ב"וושינגטון פוסט" בדבר השימוש שישראל עושה לכאורה בפצצות המכילות זרחן לבן עורר כצפוי מתנומתם העמוקה ארגוני זכויות אדם למיניהם, שהזדרזו להשתמש במנטרה הקבועה של "פשעי מלחמה" בביקורתם הקבועה נגד ישראל. ובכן, הכצעקתה?
ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מסביר כי תחילה נשאל – מהן פצצות המכילות זרחן לבן? הזרחן הלבן הינו אחת משלוש הצורות הכימיות של היסוד הכימי זרחן. הזרחן הלבן, בניגוד לצורות הכימיות האחרות שלו, הוא חומר ההופך דליק במגעו עם החמצן הנמצא באוויר כבר בטמפרטורות נמוכות יחסית ותוך כדי כך מפיק חום רב – מעל 800 מעלות צלזיוס, ועל כן הוא עלול לגרום לכוויות קשות במגע עם עור האדם או לשריפות של צמחיה ועצמים דליקים.
היתרון הכפול של פצצות הזרחן הוא בכך שפגיעתן בשטחים פתוחים גורמת לשריפה שמובילה לדילול הצמחיה שמשמשת כמיסתור למתחמים צבאיים, פירי מינהרות, בונקרים ולאמצעי לחימה מסוגים שונים, ובנוסף, למיסוך שדה הקרב ולהגבלת שדה הראיה של האויב. למיסוך חשיבות בשיבוש אמצעי מעקב והכוונה אופטיים, בהם משתמשים מחבלי החיזבאללה בעת ירי טילי נ"ט רוכבי קרן לייזר לעבר מטרות צבאיות ואזרחיות בישראה
דיני המלחמה אינם אוסרים על שימוש בפצצות זרחן לבן באופן גורף, אלא רק נגד מטרות אזרחיות וכן נגד מטרות צבאיות הנמצאות בתוך ריכוזי אוכלוסיה. עם זאת, החוק מתיר שימוש בחומר זה למיסוך ולחשיפת מטרות צבאיות או אמצעי לחימה שמוסתרים בתוך צמחיה עבותה – כפי שקורה פעמים רבות בלבנון.
פצצות/הזרמת גז זרחן לתוך המנהרות