בפיקוד המרכז ובאוגדת איו"ש "שוברים את הראש" כיצד להתמודד עם איום המטענים במחנות הפליטים ברחבי יהודה ושומרון – כך מפרסם אלישע בן קימון ב'ידיעות אחרונות', וזאת אחרי שאמש (שני) הותר לפרסום כי רס"ל במיל' יהודה גטו, נהג מבצעי (22) מפרדס חנה-כרכור, נהרג מפיצוץ מטען במחנה פליטים ליד טול כרם – ובשבוע שעבר נהרג סרן אלון סקאג'יו (22) מסיירת חרוב בתקרית דומה במחנה הפליטים בג'נין.
יש שוני משמעותי באירועים הקטלניים: באירוע הראשון, שבו נהרג סרן סקאג'יו, הוטמן המטען בעומק של יותר ממטר וחצי, מקום שפעולות החישוף של צה"ל לא מגיעות אליו. מנגד, באירוע אתמול בבוקר במחנה נור א-שמס שליד טול כרם, שבו נהרג רס"ל במיל' גטו, ההערכה היא כי המטען שהתפוצץ על הרכב הממוגן מסוג "פנתר" הוטמן בחלקו העליון של הציר.
רכב הפנתר עמד במרחב שלא היה בו חשש למטענים ולכן גם לא בוצע בו חישוף באמצעות שופל או D9. לאחר הפיצוץ פונו הלוחמים לקבלת טיפול רפואי, הנהג המבצעי נהרג והמפקד נפצע באורח קשה. המטען שהופעל, הוכן ככל הנראה בייצור עצמי, והוא הכיל עשרות קילוגרמים של חומר נפץ.
אלישע בן קימון חושף כי בצה"ל מבינים כי עניין המטענים מאתגר מבחינה מודיעינית. על מנת לייצר מטען חבלה משמעותי, דוחפים המחבלים כמויות גדולות של חומר נפץ, בעשרות קילוגרמים (בין 40 ל-60 ק"ג), לתוך בלוני גז בגדלים שונים כדי לייצר אפקט פגיעה גדול.
בנוסף, המחבלים משלמים מאות שקלים לנערים כדי שידחפו את החומר לבלוני החמצן ויעבירו אותם ממקום למקום, זאת כדי להימנע מפגיעה בהם. הסכומים גבוהים, בטח כשמדובר בילדים שנמצאים במחנות הפליטים, ולכן לא תמיד מצליחים מבחינה מודיעינית לאתר את המטענים מראש.
להשמיד מהאוויר את כל כפרי המחבלים
"לא היה חשש למטענים אז לא הניעו את הדי9" אככככ איזה שיקול דעת מסונוור כך גם ההנהגה מדינית וביטוחנית מוכים בסנוורים
לפנות את העיר לנתק מים וחשמל ולגרש מחבלים – להתחיל לעבוד!