1.
עילה סבירה למחשבה:
חלפה שנה וכלום לא השתנה, הפוליטיקה נמשכה כאילו אין מלחמה
בשלהי חודש הרחמים והסליחות אשתקד, הנושא הפוליטי המרכזי שהסעיר את מדינת ישראל היה הכינוס ההיסטורי של בג"ץ, שבפעם הראשונה התכנס בהרכב מלא על כל חמשה עשר שופטיו, כדי לדון בעתירות לפסילת חוק עילת הסבירות.
הימים היו ימי קריסת הרפורמה המשפטית, כשמדינת ישראל ניסתה להתאושש מהמצב החברתי הנורא אליו הידרדרה והנושא שהכי הדאיג את כולם היה לאן הולכת החברה בישראל. יחד עם זאת עלתה אמנם השאלה האם המצב גורם לחולשה שהאויב מבחוץ עלול לזהות, אבל איש לא תיאר לעצמו שהתכניות הסדורות של חמאס כבר מוכנות ומגובשות, המרצחים הארורים כבר היו מוכנים על משמרתם כשמדינת ישראל העסיקה את עצמה בשאלות קיומיות של עילת סבירות.
המכה האיומה שהגיעה אחר כך, היתה אמורה לזעזע אותנו והיא אכן זעזעה, אבל למרבה הפלא, גם בשלהי תשפ"ד אחרי קרוב לשנה של מלחמה, אנחנו עדיין מוצאים את עצמנו יכולים לסכם שנה מלאה בפוליטיקה, בתככים ובדרמות פוליטיות כאילו לא קרה כלום.
הזירה הפוליטית המשיכה להתנהל כסדרה חרף המצב ואולי גם השתמשה במצב כקלף לצורך האינטרס, הפגנות השמאל המוכרות והוותיקות הוסיפו למיתוג שלהן את מצב החטופים כדי לדרוש את הפלתו של איש אחד ויחיד, תוך התעלמות משאר הנושאים באחריות כאילו הם לא קיימים, כך הם העניקו לאותו אדם בדיוק את ההחייאה הפוליטית שהיה זקוק לה והשיבו אותו לתפקוד מלא, רק הם חתומים על ההצלחה הזאת ומפלגות השמאל עוד לא הבינו ולא הפנימו איזה נזק נעשה להן על ידי אלה שנחשבים לבייס הטבעי שלהן.
גם קבינט המלחמה הפך לקלף מיקוח של כמה וכמה מנבחרי הציבור, שהתנו את החברות בו כתנאי לתמיכה, לנאמנות ולבריתות פוליטיות, הכל כמובן רק לשם עזרה לציבור ולא חלילה להנאת גופם. מפלגות הצטרפו לממשלה, מפלגות פרשו, מפלגות חזרו, השיח הפוליטי נמשך ומשחקי הכסאות התנהלו ללא מפריע, תחת הדי האזעקות ורעמי התותחים.
ואולי, אולי אפשר לדון אותם ואף את עצמנו לכף זכות. אולי שגרת החיים היחסית שלנו שנמשכת גם היא לצד שגרת המריבות הפוליטיות שלהם, נובעת מחולשה אנושית מובנית לפיה אנחנו לא באמת יכולים להתמודד עם מצבים יוצאי דופן כאלה.
אחר מצוררי האנושות ורוצחי ההמונים מהגדולים בהיסטוריה, טבע פעם את הקביעה לפיה "כשאדם אחד מת זו טרגדיה. כשמיליון אנשים מתים זו סטטיסטיקה". בכך הוא היטיב לבטא באכזריות איומה את החולשה האנושית מול טרגדיות עצומות הפוקדות את העולם.
הלב האנושי נחרד מטרגדיות מוגבלות, אבל כשמתרחשת שואה המקפלת בתוכה את כל הטרגדיות שהכרנו במכפלות ובחזקות, הלב האנושי לא באמת מסוגל להכיל ולעכל. באופן אבסורדי, יותר קל ואפשרי למוח האנושי להזדעזע, לכאוב ולבכות עם אנשים שחוו טרגדיה כזאת או אחרת, אבל כשמתחוללת מלחמה בסדר גדול ענק, אי אפשר כבר באמת להבין. כשפרצה המלחמה בשמחת תורה, המספרים המופיעים בכותרות נשמעו פשוט כמו סטטיסטיקה מרושעת, המספרים הללו לא באמת חלחלו פנימה ואולי טוב שכך, כי לא בטוח שהיינו מצליחים לעמוד בזה.
וכשהלב לא באמת מעכל את מה שקרה כאן, יש עדיין מקום בדיסק הקשיח האנושי לעסוק בדברים מטופשים כמו פוליטיקה, להיות מוטרדים מטרדות היום יום, משאלות של שגרה, כך נבראנו, זו חולשתנו כבני אנוש ואולי זה אפילו חסד מסוים שעשה עמנו הקב"ה כדי שנצליח לשרוד.
לפני שנה בזמן הזה, חשבנו שהתהייה הקיומית שלנו היא הדיון בבג"ץ על עילת הסבירות, בזה ראינו את עתידה של המדינה. המכה הנוראה שקיבלנו אחר כך החזירה אותנו קצת לפרופורציות, אבל רק קצת. מעבר לזה לא השתנה הרבה, הפוליטיקה שלנו נשארה אותו דבר, זה מצבה וזה מצבנו, לטוב ולמוטב.
קשה לסכם שנה כזאת, בלתי אפשרי לסכם שנה כזאת, אבל אולי בהיבט הפוליטי, למעשה אין צורך לסכם שנה כזאת. הסיכום הוא קצר ופשוט: קרה פה הרבה, היתה הרבה פוליטיקה, אבל בתכל'ס כלום לא השתנה.
2.
פניית פר-סער:
כבר כמה שנים שסער הולך ליד הפוליטיקה ולא נכנס אליה, השבוע הוא כבר ניצל את ההזדמנות
כמו ריטואל קבוע, אחת לתקופה מגיח לחיינו חבר הכנסת גדעון סער, ומושך אליו את אור הזרקורים הפוליטיים כשהוא מרתק אליו את טובי הפרשנים המנסים לפענח מה בכוונתו לעשות הפעם. וכך שוב קיבלנו אותו השבוע בסיומה של שנה, כשהוא מצטרף שוב לממשלת נתניהו, בפעם השניה בתוך שנה אחת.
באופן כללי, סער שומר כל הזמן על נוכחות תקשורתית גבוהה והודעות הדוברות מטעמו זורמות לעיתונאים על בסיס יום יומי. אבל כדי לנסות להבין מה עובר לו בראש, כדאי להביט לא רק לשנה האחרונה אלא לשנים האחרונות. כבר כמה וכמה שנים שגדעון סער סובב כל הזמן סביב הפוליטיקה, אבל לא ממש נכנס אליה. האיש חי מספינים כבר כמה שנים, לא זכור מהלך אחד משמעותי שהוא עשה בזירה הפרלמנטרית או הפוליטית, ועיקר העיסוק סביבו הוא לאן הוא הולך הפעם, למי הוא יצטרף וממי הוא ייפרד.
יחסיהם של סער ונתניהו ידעו במשך השנים עליות ומורדות אבל בעיקר מורדות. נתניהו כדרכו לאורך השנים, מנהל מדיניות מאוד ברורה בליכוד והוא מקרב ומרחיק, משפיל ומרומם את חברי המפלגה בהתאם לאינטרסים שלו. וככל שהח"כ חזק יותר בשטח ונחשב מאיים יותר, כך גוברת כנגדו מגמת החיסולים הממוקדים מצד נתנהו במרכז המפלגה. הליכוד כבר פלט משורותיו דמויות ידועות החל מדן מרידור, סילבן שלום, בוגי יעלון, ואחריהם גם גדעון סער. כל מי שתפס מידי הרבה גובה ולא יישר קו או כופף ראש באופן מוחלט, חוסל.
סער יצא מהליכוד מוכה, חבול אבל בעיקר טראומתי. ההתנהגות שלו בבחירות האחרונות ובהקמת הממשלה הנוכחית שידרה מסר שהוא לא יישב עם נתניהו יותר בשום צורה ובשום קונסטלציה, גם אם הוא יימחק מהמערכת הפוליטית. הוא גם חשש שבליכוד כבר לא יקבלו אותו בחזרה בשום צורה ולכן מיהר לחפש מסגרת אחרת.
אבל עם זאת ולמרות הכל, לסער יש אחיזה חזקה מאוד במרכז הליכוד, יש לו לא מעט אנשים בעלי כח והשפעה, איתם הוא בנה מערכת יחסים ומארג אינטרסים לאורך שנים. מצד אחד זה הביא אותו לצמרת המפלגה בפריימריז אך מצד שני זה נתן לו את הביטחון העצמי לכך שהוא יכול לפרוש מהליכוד ולצאת לדרך עצמאית, אחרי הכל האנשים הללו צריכים אותו והוא יוכל להמשיך ולשרת אותם מהפלטפורמה החדשה שהקים.
בפועל, מה שקרה זה שמצד אחד האנשים הללו נשארו בקשר טוב עם סער והמשיכו את מערך הקשרים, אך מצד שני הם לא הציגו התנהגות שונה מהד.נ.א. הליכודי שמשמעותו נאמנות למנהיג. בשנים האחרונות האנשים הללו נמצאים בדיסוננס כאשר מצד אחד הם מחוברים בעבותות לגדעון סער אך הם לא פרשו ולא עברו איתו למפלגה שלו. את התוצאות זיהה סער היטב היטב בסקרים.
לכן אם נלך עוד קצת אחורה, סער מביא איתו כעת נדוניה לא קלה של למעלה משנתיים בהן הוא עשה כמה מהלכים פוליטיים קשים שנראו כבלתי הפיכים. הוא השמיע התבטאויות רבות שכעת עומדות בעוכריו ונשלפות כנגדו ע" חברי אופוזיציה ואנשי תקשורת. אבל קטעי הארכיון הם הבעיה הקטנה של סער. בשנתיים האחרונות למדו הפוליטיקאים להתמודד עם זה, וזו כבר לא חכמה גדולה לשלוף תיעוד של מועמד כזה או אחר ולהראות כיצד שינה את דעתו. זה הפך אפילו לאופנה, אם אין לך קטעי ארכיון מביכים אולי אתה לא פוליטיקאי מספיק טוב.
הבעיה של סער עמוקה הרבה יותר. מצבו בסקרים לפני הבחירות הקודמות הביא אותו לנקוט בצעדים שבאמת לא עומדים בקנה אחד עם מה שהוא הבטיח לעצמו ולבוחריו בעבר. סער של לפני ארבע שנים לא היה מעלה בדעתו שסער של לפני שנתיים יחבור לגנץ, סער של לפני שנה לא היה מעלה בדעתו שסער של היום יחזור פעמיים לממשלת לנתניהו, אבל כשמדובר בהצלת חיים פוליטית, הכל לגיטימי.
אחרי הפרישה מהליכוד, סער מבחינתו עשה אז צעד נכון, הוא נדבק למפלגה גדולה יותר כדי לשרוד את הגל ואז לנסות להמציא את עצמו מחדש. לצורך כך הוא היה מוכן לבלוע את החיבור עם גנץ שנחשב שמאלני יותר, כשהוא נזהר מלהתייחס לנושא במפורש. כך בנו גנץ וסער מפלגה שהצליחה ללכת יד ביד עם לפיד ועם מפלגות השמאל כדי ליצור גוש מול נתניהו, אבל הם עצמם ניסו כל הזמן ללא הצלחה לכנות אותה שוב מפלגת מרכז. התוצאה היתה שלסער לא ממש היה איך לברוח מהתדמית שנתניהו הדביק לו.
אבל אז פרצה המלחמה שטרפה את הקלפים גם בזירה הפוליטית. וכשגנץ החליט בפרוץ המלחמה לקום ולהצטרף לממשלה, סער ויועצו החריף אלקין זיהו כאן הזדמנות פז להתחיל לחזור לכיוון הימין, להתחיל לזחול בחזרה מהמדבר הפוליטי המביך בו הם מצאו את עצמם.
בהתאם לכך. מיד אחרי כניסתו לממשלה בתחילת המלחמה יחד עם גנץ, כבר אז התחיל סער ליישר קו עם נתניהו עצמו והחל לשלוח רמזים לעבר הרחוב הימני ולהזכיר לכולם שבתפיסת עולמו הוא בעצם ימין, מאז ועד היום הוא מתאמץ כל יום להדגיש עוד יותר את הימניות שלו.
כבר בשבועות הראשונים לשותפותו בממשלה, הוא קיים סדרת פגישות ארוכה בארבע עיניים עם נתניהו ודאג שזה יתועד ויפורסם. כשהחלה ההצבעה על ההפוגה באש בעסקת החטופים הראשונה, הוא אמר מראש שיחליט על ההצבעה שלו רק אחרי שישמע את אנשי המקצוע בדיון הקבינט. בנושא תקציב המדינה הוא שמר על שתיקה ולא הצטרף לגינויים של גנץ אפילו שטכנית הצביע נגד, וכשהתקיים הדיון על הכנסת פועלים מהשטחים ליו"ש הוא הצביע חד משמעית נגד, יחד עם סמוטריץ' ובן גביר.
זה התגבר עוד יותר בשבועות האחרונים, כשבהודעות היומיות שהוא משגר באמצעות דובריו, גיבה סער את כל מהלכי הממשלה והדגיש כמה הם נכונים מבחינה מדינית וכמה הם תואמים להפליא להשקפת עולמו.
כך הגענו למוצאי שבת שעברה, לפני פחות משבועיים, אז הפתיע סער כשפרסם הודעה ארוכה ומנומקת בה הודיע כי החליט לסרב להצעה לקבל את תיק הביטחון משום שזה לא נכון לעשות מהלך כזה בעיצומה של הסלמה דרמטית בצפון. בכך הוא הודה לראשונה כי אכן היו מגעים ובכך הפך את ההכחשה המלאכותית של לשכת ראה"מ לחוכא ואיטלולא. יתכן גם שהוא הניח שהמגעים עם נתניהו הוקפאו בגלל המצב הביטחוני, ולכן ניסה להראות שהוא היה הראשון שסירב ולא זה שסירבו לו.
בשנים האחרונות סער חי רק מחיבורים זמניים ומסכסוכים מתוקשרים, כאילו הוא כל הזמן הולך ליד, מסביב, ולא באמת מצליח לעשות משהו משמעותי. התקווה הגדולה שלו היתה לקבל את תיק הביטחון וכך לשוב לראשונה מזה שנים למקום אמיתי ומשמעותי כלשהו. וכשהתקווה הזאת נגוזה גם כן, הוא חזר שוב ללופ הבלתי פוסק של להיות נוכח כל הזמן בשיח, בלי לעשות שום דבר מהותי מעבר לכך.
וכשזה המצב, היה אך טבעי וצפוי שהצטרפות לממשלה תהיה המהלך הבא שלו. כאן הוא כבר קיבל הזדמנות לחזור סוף סוף לא רק למקום הטבעי אליו הוא התגעגע אלא גם למקום אמיתי ממנו הוא יוכל לספר שהפעם הוא כבר עושה משהו משמעותי, יושב בחדרי הדיונים ובמוקדי השפעה, מה שלא היה לו כבר כמה שנים.
נתניהו מצידו התברר שוב כפוליטיקאי הכי טוב במערכת, הוא קיבל בחינם את מה שעד לפני שבוע היה אמור לעלות לו בתיק הביטחון, הוא מוכן לסלוח לסער על כל מה שעשה העיקר לראות אותו זוחל בחזרה לממשלתו בלי שהשיג שום דבר מההרפתקה אליה יצא.
מבחינת נתניהו, סער כבר קיבל את עונשו בכך שהוא הפך לסמל ולמודל לכך שמי שיוצא נגד המערכת ונגד המנהיג, לא מרוויח כלום. או שהוא ממשיך לחפש את עצמו בחוץ כמו ליברמן, או שהוא חוזר הביתה בלב כנוע ונשבר מבלי שאפילו חצי תאוותו בידו. ולהבדיל אא"ה, בפתחם של הימים הקדושים הבעל"ט, אולי יש בכך גם איזשהו משל ומוסר עבורנו, אולי.
3.
חשבון ונפש:
ביקורת פוליטית מכוונת תמיד לגופו של נושא, ולא לגופו של אדם
לאורך השנה ולאורך השנים, אך טבעי הוא שבבמה העוסקת בפוליטיקה, נשמעת לא פעם ביקורת כלפי אישים כאלה ואחרים, בעיקר נבחרי ציבור, זה דרכו של עולם וזה דרכו של טור פוליטי.
באופן כללי, ההשתדלות הגדולה היא לנתח באופן ענייני את המעלות והחסרונות של מהלכים כאלה ואחרים, למתוח ביקורת על מאפיינים ומגמות, מבלי לרדת חלילה לפסים אישיים, לא למתוח ביקורת על אדם אלא על מהלכיו הציבוריים הנוגעים לכולם.
אבל כמאמר העולם שמי שלא עושה לא טועה, יתכן והיו גם טעויות שנעשו כמובן בתום לב. ולכן בטור האחרון שרואה אור לפני יום הכיפורים הבעל"ט, זה המקום לבקש את מחילתו של מי שאולי ראה עצמו נפגע חלילה. ועל כולם – סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו.
וזה גם המקום להודות לאלו המגיבים לכתבות ולטורים בתיבת הדוא"ל או בדרכים אחרות, גם אלה שבאופן לגיטימי ואף רצוי – תוכן הדברים לא תמיד מקובל עליהם והם רואים לנכון לחלוק עליו, אבל עושים זאת בטוב טעם ובדברי חכמה, ישר כח.
כתיבה וחתימה טובה, תחל שנה וברכותיה!
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
