תסיים כמו צ'רצ'יל: דגל התורה מניחה איום ברור על השולחן

גרירת הרגליים של יולי אדלשטיין בקידום חוק הגיוס וחוסר מעורבותו המספקת של ראש הממשלה בנושא מתסכלת מאוד את הסיעות החרדיות. כבר כמה ימים יהדות התורה וש"ס מחרימים את ההצבעות עם הקואליציה במליאה, עד כדי שגם מינויו של ישראל אייכלר לתפקיד שר הבינוי והשיכון נדחה בעקבות כך, ועדיין יו"ר ועדת החוקה דוחה את הצגת חוק הגיוס בפני נציגי החרדים לקראת קידומו.

חברי הכנסת החרדים נמצאים בין הפטיש לגרעין, הם ניסו לקדם חוק פיזור לכנסת ואז הופיעה המערכה באיראן שהעניקה לנתניהו מניות רבות בקרב הציבור והפכה את העניינים למורכבים עוד יותר.

הבוקר מקדיש העיתון המפלגתי של דגל התורה מאמר מערכת בעמוד השער לטובת איום מרומז אך חד ומושחז, כלפי ראש הממשלה שמשלים בשעות בוקר אלו שעות שינה חסרות בבלייר האוס.

במאמר מופיעה סקירה היסטורית על שקיעתו של ווינסטון צ'רצ'יל אחרי הניצחון של בריטניה על גרמניה הנאצית בימי מלחמת העולם השנייה. במאמר נטען כי היותו של צ'רצ'יל גנרל גדול ומדיני מבריק לא העניקו לו הנחות בבית פנימה והזנחת ניהולה השוטף של בריטניה הביא לאיבוד שלטונו חרף הניצחון המזהיר במלחמה.

המסר לנתניהו ברור: אל תתן להצלחה מול איראן, חשובה ככל שתהיה לסנוור אותך. אם לא תטפל בענייני החרדים שסובלים מהיעדר חוק גיוס וחווים סנקציות קשות, אתה עלול לאבד את תמיכת החרדים ולהישאר גנרל נערץ, אבל בבית, בלי ממשלה ובלי קואליציה.

נתניהו שאוהב להתרפק על מורשתו של צ'רצ'יל ומשתדל שלא להסמיק בכל עת שמשווים אותו למנהיג הבריטי הקשוח והרהוט, יאלץ הבוקר לערוך היכרות עם פן פחות מחמיא במורשתו של האיש.

המאמר שנכתב תחת הכותרת: "לקחי העבר", לפניכם במלואו:

"וינסטון צ'רצ'יל היה ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השניה. הוא היה מדינאי דגול, פוליטיקאי נערץ ומצביא מבריק שהוביל את בריטניה לניצחון במלחמה נגד האוייב האכזר שאיים על ארצו ועל העולם. את דרכו למרומי התהילה החל בשירות מדינתו מעבר לים והמשיך בפעילויות פוליטיות רבות. בחכמתו הרבה ובכישרון ונחישות דיפלומטית, גיבש ברית בינלאומית שהביאה לסיום המלחמה העקובה מדם שאיימה על כל אזרחי העולם ועל היהודים בתפוצות בפרט.

יש קונצנזוס רחב בין כל יודעי קורות העיתים באשר לחלקו המכריע של צ'רצ'יל בסיום המלחמה ובהכנעת המפלצת הנאצית. זה החל בהתנגדותו להסכם מינכן שנחתם בין היטלר לראשי ממשלות בריטניה, צרפת ואיטליה, הסכם שאותו ראה כמסוכן והגדירו כ"חרפה". בעקבות נאומים ומסרים שבהם פנה לעם האמריקאי, התהדקו ההבנות בינו לבין נשיא ארה"ב דאז רוזוולט, אותו הצליח לרתום למלחמה לצד ברית המועצות דאז.

לצד היותו מדינאי מבריק ומחונן, היה עוד חלק בפעילותו של צ'רצ'יל באותם ימים: הוא היה מנהיג. רבים רבים מאזרחי בריטניה העידו, כי מה שהחזיק אותם באותם ימים מרים שעברו על האומה הבריטית, היתה מנהיגותו של האיש. נאומיו המפורסמים, היו שזורים משפטי מפתח, המשמשים עד היום סמל והשראה למנהיגים רבים.

וכעת לפוליטיקה:

היה ניתן לחשוב, ובצדק רב, כי בתום המלחמה, מקומו של צ'רצ'יל בראשות הממשלה מובטח ללא עוררין, ושוטה יהיה זה אשר יהין להתמודד מולו. אך לא כך היה. עם סיומה של המלחמה כשהעם הבריטי התעייף ממלחמות והבין כי "עת שלום" לפניו, פג הקסם.

הציבור הבריטי העייף והמותש, ציפה למנהיגות שתיצור שינוי בעיקר בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה והתעסוקה, בשיקום פנימי. אך צ'רצ'יל שהפך לגיבור המלחמה ושיכור הניצחון, לא היה עם האצבע על הדופק של בני עמו ולא זיהה את השינוי. כשיכור ניצחון הוא זלזל בעוצמת התסיסה והבטיח הבטחות סרק על שינויים. הוא לא היטה אוזן לצורכי העם המותש, ובמקום לבצע תיקון בבית, הוא מכר להם נאומי ניצחון. צמא לתהילה הוא השקיע את מיטב זמנו וכישרונותיו הנדירים ליחסי חוץ ואף קיבל בהמשך תואר של אזרח כבוד ממדינת ארה"ב (תואר נחשק למי שאינו אזרח אמריקני).

מהר מאוד התברר, שתפקוד מבריק וכשרוני ככל שיהיה, בעת מלחמה, אין די בו כדי להגדירו כ'מנהיג'. אכן חלק מהעם סבר שצ'רצ'יל היה האדם הנכון בזמן המלחמה – אך גם הם הבינו שלאו דוקא הוא המנהיג המתאים לתקופה שאחריה.

באותו זמן בנתה יריבתו הפוליטית – מפלגת הלייבור, בשקט, אלטרנטיבה שלטונית. ובעוד שהמצביא וראש הממשלה הבריטי הזניח את צרכי מדינתו ואת קהל בוחריו בדאגתו ל"עולם בטוח יותר" וליצירת בריתות חדשות על פני הגלובוס, הודח צ'רצ'יל האהוד והנערץ מכסאו ע"י העם לטובת נציג מפלגת האופוזיציה דאז קלמנט אטלי. באותם ימים נפוצה עוד אימרה מפורסמת של צ'רצ'יל: "מכונית ריקה הגיעה לרחוב דאוניג 10 (מעון ראש הממשלה) וממנה יצא קלמנט אטלי". זאת בנסיון של צ'רצ'יל המובס להדגיש את אפסיותו של אטלי… התברר, כי להבטחות השווא, ולהתנכרות לצורכי העם ובהם אנשים שהיו אוהדיו ותומכיו, היה מחיר כבד. הוא נותר עם האימרה השנונה אך ללא ראשות הממשלה. אמנם לאחר כמה שנים חזר צ'רצ'יל והתמנה שוב לראש ממשלה אך לא חזר עוד לגדולתו ההיסטורית בעיני העם הבריטי.