בעוד מדינת ישראל ממשיכה במערכה הצבאית בעזה, מצבם הקשה של החטופים – ובהם אביתר דוד ורום ברסלבסקי – הולך ומחדד את הדילמה הקשה העומדת בפני קברניטי המדינה: האם להמשיך בלחימה האינטנסיבית נגד חמאס במרכז הרצועה, גם במחיר סכנה ממשית לחיי החטופים?
במערכת הביטחונית מודעים לכך שחמאס שואב עוצמה מההידרדרות ההומניטרית ברצועה. "קמפיין הרעב", כפי שמבינים זאת בישראל, משמש את חמאס לא רק כקלף מיקוח מדיני אלא גם כאמצעי ליצירת לחץ בינלאומי, אשר מחזק את עמדותיו הנוקשות במשא ומתן. התוצאה: השיחות לשחרור החטופים תקועות, והפולמוס בתוך ישראל מחריף.
צה"ל מבקש לשמור על שליטה בכ־75% משטח הרצועה ולהמשיך בפעולות ממוקדות בעיר עזה ובמחנות המרכזיים – אזורים שבהם, לפי הערכות, מוחזקים רוב החטופים. המטרה: לייצר תחושת נרדפות בקרב הנהגת חמאס מבלי להיכנס למבצע קרקעי רחב שיחשוף את החטופים והכוחות לסיכון.
לפי בכירים בצה"ל, הכוונה היא להשתמש ב"עוצמת אש גבוהה מאוד", שתשדר לחמאס שישראל לא מהססת להיכנס לכל נקודה – אך מבלי להכניס כוחות גדולים לשטח, זאת כדי למנוע פגיעה מיותרת בכוחותינו ובחטופים.
מאחורי הקלעים ישנה הבנה: כוחות צה"ל עייפים. הלחימה המתמשכת גובה מחיר פיזי ונפשי מהלוחמים, ובמקום תמרון רחב מחפשים במטה הכללי דרכי פעולה ממוקדות ויעילות יותר – "כמו מחט ולא פטיש", כדברי קצין בכיר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושר הביטחון ישראל כ"ץ טרם קיבלו החלטה רשמית, אך על פי ההערכות – הנטייה הברורה היא לאמץ את המלצות הדרג הצבאי. גם בצמרת המדינית מבינים: אין פתרונות קסם, הזמן נגדנו, והחטופים נמצאים בסכנת חיים מוחשית.
במקביל, ישראל מנסה להחזיר את השליטה במשא ומתן מול חמאס – אך נכון לעכשיו, המאמצים הדיפלומטיים תקועים כמעט לחלוטין. לא ברור מתי תיחתם עסקה – אם בכלל.
בס"ד.
נתניהו עדיין בקונספציה. את החמס צריך "להשמיד" טוטאלית, לא למוטט ולא לתת להם הרגשת נירדפות וכל מיני שטויות כאלה. די , תתעורר.