מרדכי דוד כמשל: טוב לא יוצא מהתנהגות פראית | פחות בכוח, יותר במוח

1.
ככה לא משכנעים: אף אחד לא אוהב שחוסמים אותו בכביש. בסופו של דבר הכוחנות הזו פועלת כבומרנג

לא מעט אנשים בימין ובמיוחד בימין הקיצוני, רוו השבוע נחת וזכו לכמה רגעים של שמחה, של תחושת נקם ושל תחושת סיפוק כשראו את מי שמכונה בצדק או שלא בצדק פעיל הימין מרדכי דוד, חוסם את רכבו של אהרן ברק.

באופן כללי, לאורך החודשים האחרונים נחסך מקוראי יתד נאמן הצורך להיחשף למה שעושה הבחור הזה, שהחל לאחרונה לחקות את מעשיהם של אנשי קפלן. הוא נוהג להגיע להפגנות שמאל, לכינוסים של אנשי שמאל, לחסום את רכביהם ולהפריע להם בדרכם כשהוא מבקש להראות את הצביעות, כשהביקורת משמאל נגדו חריפה ונוקבת בעוד שהוא לטענתו בסך הכל מחקה את מה שהם עושים כבר לא מעט שנים ואין פוצה פה.

השבוע הזה הגיע לשיא מבחינתם, כשדוד חסם את רכבו של אהרון ברק בתקרית שהתפתחה לתקרית אלימה, שבהמשך הגיעה לעלבונות אישיים ושימוש בשפה בוטה מאוד. רק בשלב מאוחר יותר התחיל להישמע קולם של פעילי ימין אחרים ומצביעי מפלגות ימין שניסו להתנער מעט מהתנהגותו של אותו מרדכי דוד. מנגד, לא מעט חברי כנסת מהימין ואפילו מהליכוד העניקו חיבוק תקשורתי חם לאותו בחור ועודדו את מעשיו.

ומדוע אנחנו צריכים להטריח את עצמנו לעסוק באותו בחור אלים? משום שההתנהגות שלו מסמנת איזו שהיא מגמה מדאיגה שמשפיעה על הזירה הפוליטית.

במפלגות השמאל החלו מעט להפנים – באיחור ובמידה מועטה – אבל עדיין החלו כבר איכשהו להבין את הנזק העצום שנגרם להם מאי ההתנערות מהפגנות קפלן. אזרחי מדינת ישראל ברובם המוחלט לא אוהבים שחוסמים אותם בכביש, לא אוהבים בלגן ותתפלאו לשמוע – הם גם לא אוהבים אלימות. על אחת כמה וכמה שהם לא אוהבים מחזות ביזאריים וחסרי פשר כמו התפאורות השונות שנראו בהפגנות קפלן והמיצגים המחרידים שכוונו בעיקר נגד נתניהו.

גם מתנגדי נתניהו הגדולים לא אהבו מיצגים כמו חבל תליה ושאר המחזות ההזויים שראינו לאורך השנים, בהפגנות שהתחלפו בכל פעם בכותרת אחרת: פעם נגד שחיתות, פעם נגד רפורמה, פעם בעד המלחמה ופעם נגד מלחמה, פעם נגד חמאס ופעם בעד חמאס, ובלבד שזה יהיה נגד נתניהו.

לאורך השנים, מנהיגי מפלגות השמאל לא הזדהו באופן מובהק עם הפגנות קפלן אבל גם לא התנערו מהן. ולכן נוצר מצב שאנשים אמרו לעצמם: אם מצד אחד יש לי את נתניהו ומצד שני את המפלגות שמזוהות עם הפגנות קפלן, אז כבר עדיף לחזור לנתניהו. את הטעות הזאת מנסים עכשיו הרבה פוליטיקאים לתקן, אם כי מעט מידי ומאוחר מדי.

הצגת רשימת מפלגת הדמוקרטים של יאיר גולן עושה עכשיו חיים קלים לחברי מפלגות האופוזיציה, שיכולים להציג את עצמם כמרכז ולא כשמאל וכרגע יש להם בידול מוחלט בינם לבין הזויי קפלן. הבעיה שלהם עדיין לא נפתרה לחלוטין אבל לפחות הם זיהו מגמה והם מנסים לפתור אותה.

כעת באופן אבסורדי הבעיה עוברת לימין. אולי זה יהיה אירוני לומר זאת, אבל רוב אזרחי מדינת ישראל לא אוהבים אלימות, לא רוצים אלימות ולא רוצים לראות אנרכיה ברחובות מאף כיוון. עם ישראל מחפש שקט, עם ישראל רוצה רוגע במיוחד אחרי שנתיים של מלחמה.

כשאותו מרדכי דוד החל בפעולותיו הפומביות, אותן הוא מתעד כמובן בשידור חי לרשתות החברתיות, הרבה אנשים בימין הרגישו שהם חווים רגעים של נחת ואפילו רגעים של נקמה מתוקה. אותם אנשים אפילו אמרו זאת במפורש: המשוואה משתנית! מעכשיו הצבנו לשמאל מראה מול הפרצוף! עכשיו השמאל צריך להבין שמה שמותר להם מותר גם לנו!.

עכשיו בוא ננסה להתקדם שלב אחד קדימה. גם אותם אלה שרוו נחת ממעשיו של דוד וגם אלה שתמכו בו ממש, לאן הם רוצים שכל זה יוביל אותנו? האם הם חושבים שמהצד השני מישהו יעמוד ויגיד: אוקי, אתם צודקים, מעכשיו כולנו מפסיקים עם האלימות ועוברים לשיח מכבד, כולם בין כולם?. כלומר: הסאב-טקסט של אותם מתלהבים בימין כאילו אומר – אנחנו נציג בפומבי את הבעייתיות של ההתנהגות השמאל וכך נוביל לתיקון, שכולם יבינו כמה זה מכוער וזהו, ולא תהיה פה יותר אלימות. האומנם? האם באמת מישהו חושב שאנשים יעצרו ויעשו חשבון נפש עמוק? יתהו על הראשונות ויקבלו קבלה לעתיד רק בגלל שמישהו הציב להם מראה מול הפנים?

מי שבאמת חושב ככה, יש עוד כמה רעיונות למכור לו כמו שלום עולמי, ניצחון מוחלט בעזה ושליטה בהתחממות הגלובלית. הרי ברור לכולם שהתופעה רק תחריף וכשצד השני עונה באלימות, ברור שזה לא יוביל להפסקת האלימות אלא רק ההפך. וכך אנו נקבל מערכת בחירות קשה ואלימה, שסובבת בעיקר סביב המשך הפגנות הזויות נגד נתניהו, בכל פעם בסיבה אחרת מתחלפת, או מהצד השני עם אנשים שמזוהים כאנשי ימין שרק יגבירו את הפעולות האלימות שלהם כלפי כל מה שלא יבוא להם טוב בעין.

מרדכי דוד אכן מציב מראה מול הפרצוף של כולנו, אבל לצערנו אנחנו לא לומדים מזה את המסר הנכון. המסר האמיתי שצריך ללמד ממעשיו של אותו דוד הוא שהחברה הישראלית עוברת לדבר בשפה אלימה הרבה יותר, שזו בעיה מהותית ואמיתית בפני עצמה אבל נגזרת ממנה בעיה פוליטית לא פחות קשה, כשהאלימות הוכשרה להיות כלי לגיטימי במאבק פוליטי, גם מפלגות לא ממהרות להתנער ממנה ובמידה מסוימת אף מזדהות איתה.

אבל בסופו של דבר, האזרח הרגיל שיושב בבית לא רוצה לראות אלימות ולא רוצה לראות הפגנות הזויות. הוא לא רוצה לראות שטויות מאף צד ולכן הראשונים שיפסידו יהיו המפלגות עצמן. כל מפלגה שלא מתנערת מהתנהגות אלימה או התנהגות הזויה שעושים יחידים כאילו בשמה ובשם אותה מטרה, אותה מפלגה תהיה הראשונה שתפסיד מכך.

עד היום כולם הבינו היטב שמפלגות השמאל סופגות נזק אדיר בגלל הזויי קפלן, אבל עכשיו הכדור הזה עובר למפלגות הימין. עכשיו התור שלהן, בדיוק כמו שהפגנות קפלן גרמו נזק למפלגות השמאל – אנשים כמו מרדכי דוד עלולים לגרום נזק כבד למפלגות הימין. אם מפלגות הימין לא ימהרו להתנער מאנשים כמוהו, אם חברי כנסת מהימין אפילו יזדהו באופן מובהק עם המעשים שלו, הם יהיו הראשונים שיפסידו.

האלימות הזאת היא לא רק נחלה של ימין ושמאל ואנחנו רואים אותה לצערנו גם במקומות נוספים, עם הפגנות חסרות תועלת נוכח המצב הקשה של מעמד לומדי התורה והתנהלות רשויות החוק בעניין זה. למפלגות הימין והשמאל יש מה ללמוד מההנהגה החרדית, בימים אלה כשרבנו מרן הגר"ד לנדו שליט"א אמר באופן מפורש שהפגנות רק מזיקות, כשהוא מביע את דעתו בבירור נגד אותה תופעה בה הולכים בחורים להתפלש באשפתות הכבישים, לא רק שאין בזה שום תועלת אלא זה גם מחנך אותם לאלימות חסרת תוכן. ומי שלא מתנער מהאלימות הזאת הוא יהיה הראשון שיפסיד ממנה.

המפלגות החרדיות מתנערות באופן רשמי מאותה אלימות והשתוללות של צעירים שאנחנו רואים בכבישים וכבר הובילה ל"ע לאבידות בנפש. את הנזקים הרוחניים והחינוכיים של כל זה אנחנו נראה רק בעוד כמה שנים לצערנו, אבל כבר עכשיו ראוי למפלגות הימין והשמאל להקשיב, יש להן דבר או שניים ללמוד מהמפלגות החרדיות.

מפלגה ימנית שלא תתנער ממרדכי דוד תשלם על זה מחיר פוליטי, מפלגות שמאל שלא יתנערו מהזויי קפלן כבר משלמות על כך מחיר פוליטי. בסופו של דבר גם בפוליטיקה – כמו בכל תחום אחר בחיים – האלימות מביאה רק הפסדים, שום דבר טוב לא יוצא מכוחנות, שום דבר טוב לא יוצא מהתנהגות פראית שלא מגובה בשום שיקול דעת או מינימום של היגיון ושכל ישר.

2.
כי לא נחש: אלה התרחישים הצפויים לנו בזירה האיראנית, פחות או יותר

לאחר פניות רבות שקיבלו לא מעט אנשי תקשורת מאזרחים רבים מודאגים, מהציבור המתוח המבקש לדעת מה הולך לקרות עם איראן ומה צפוי לנו, והואיל והדרג המדיני והביטחוני מתקשה לצפות את מה שהולך לקרות, הרי שאנחנו חייבים לקחת אחריות ולספר לציבור בדיוק מה עומד בפנינו מבחינת האיום האיראני ולאן פנינו מועדות בימים מתוחים אלה.

לתועלת הציבור נציג כאן את התרחישים האפשריים וניתן יהיה בעתיד לבדוק ולהיווכח שמשהו מזה בוודאי נכון. התרחיש הראשון הוא שארצות הברית תתקוף בקרוב באיראן, זה יקרה כנראה או מחר או מחרתיים, או בשבוע הבא, או בחודש שאחריו, או בשנה הבאה, או בתוך הזמן מתי שיתרצו שני הצדדים. ואז אחת משתי האפשרויות: או שזה יגרום למלחמה אזורית או שזה לא יגרור למלחמה אזורית.

התרחיש השני הוא שארצות הברית לא תעשה שום דבר, ובמקום זאת היא תחתור להסכם גרעין ולהסכם היסטורי עם איראן על הגב של מדינת ישראל, בדיוק כפי שקורה בעזה כשחמאס מתעצם באין מפריע, מקבל סיוע מעבר למגיע לו ובכל זאת ארצות הברית דוחפת את ישראל לשלב ב' בלי שום הישג, זולת השמחה על החזרת גופתו של החטוף האחרון.

התרחיש השלישי הוא שתהיה פעולה ממוקדת באיראן נגד אנשי משטר בלבד, וגם כאן יש שתי אפשרויות: או שזה יגרור למלחמה – או שלא. התרחיש הרביעי הוא שיקרה משהו שאנחנו עוד לא יודעים לחשוב עליו, שטראמפ עדיין מתכנן אותו ושאנחנו לא יודעים לצפות אותו, שזה יהיה מהלך שיפתיע את כולם.

אלה התרחישים האפשריים לפי שעה, כפוף לשינויים ובכפוף לכל דין, ט.ל.ח. ואם נסכם את הדברים בנימה של רצינות, הרי שמעולם לא היינו במצב כזה של חוסר ודאות, וזה רק מוכיח שגם במקרים בהם אנחנו כביכול יודעים מה הולך לקרות ויודעים לנחש מה יהיה המהלך המדיני או הביטחוני הבא, אנחנו בעצם לא יודעים כלום.

בעיני בשר ודם, אנחנו לא יודעים את השיקולים הביטחוניים והמדיניים ואין לנו מושג מה המידע המודיעיני שנמצא על שולחנם של מקבלי ההחלטות, גם בירושלים גם בוושינגטון. ולכן כל אחד שיודע לנחש או להעריך מוכיח לנו דווקא את האווילות של עצמו, כי אי אפשר לדעת. מי שלא מונח בעניינים לא יודע כלום ומי שיודע לא מדבר.

אבל במבט עמוק יותר, אנחנו גם יודעים את האמת: יש מישהו אחר שמנהל את העניינים. אם גם הצבא לא יודע וגם מערכת הביטחון לא יודעת וגם טראמפ עצמו לא החליט, הרי שבעצם כולם כאילו מודים בפה מלא: לא אנחנו אלה שמחליטים, יש מישהו אחר שמחליט, יש מישהו שמכוון את העניינים ומוביל אותם מלמעלה.

אז במקום להפנות שאלות לעיתונאים, במקום לדאוג ולחפש מי יודע לגלות או מי יודע לנחש, אפשר לפנות ישירות למקור ולבקש את רחמיו ועזרתו, הקידומת שלו מתחילה במילים ד' שפתי תפתח.

3.
אל תבטחו בנשיאים: לפני שמותחים ביקורת מוצדקת על ביידן, כדאי לבדוק מה באמת עושה טראמפ

השבוע הפתיע נתניהו, כשבהצהרה לתקשורת הוא חשף כי מדיניות הממשל האמריקאי הקודם בראשות ביידן, גרמה לאבדות בנפש בקרב חיילי צה"ל בגלל אמברגו הנשק והצרת צעדיה של ישראל.

הדברים גררו ביקורת קשה מצד המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, שהאשימה דווקא את נתניהו במדיניות בעזה. מצד שני, עיתונאים בישראל ביצעו בדיקת עובדות והוכיחו דווקא את דבריו של נתניהו.

יו"ר מפלגת ישר גדי איזנקוט השמיע ביקורת חריפה כלפי נתניהו, כזכור, איזנקוט שכל את בנו הי"ד במלחמה ובהודעה שפרסם השבוע הוא כתב כי אם באמת היה דבר כזה שמדיניות אמריקאית גרמה לאבדות בנפש בקרב חיילי צה"ל הרי שגם הוא וגם שאר המשפחות השכולות דורשות הסבר והבהרה מצד נתניהו, שיגלה להם את האמת ויספר להם מה גרם באמת למות יקיריהם.

אי אפשר להתעלם מהתזמון בו נשמעת ההכרזה הזאת של נתניהו. זה קורה בדיוק בשבוע שבו האמת בעזה הולכת ומתבהרת ומתגלה לעיני כל, והיא לא מעודדת במיוחד. השבוע גם צה"ל הודה על האמת שחמאס קיבל פי ארבעה סיוע ממה שהיה זקוק לו וממה שסוכם, מעבר רפיח היה פרוץ גם לפני שנפתח השבוע רשמית אחרי חזרתו של רן גואילי הי"ד, מעתה ואילך התנועה בין עזה ומצרים תתנהל ללא הפרעה על כל המשתמע מכך.

כל זה קורה אך ורק בגלל הדרישה של הממשל האמריקאי והפעם זה לא ממשל ביידן, הפעם זה ממשל טראמפ, הממשל הידידותי ביותר שהיה למדינת ישראל אי פעם. טראמפ דוחף לשלב ב' בעזה למרות שחמאס נמצא בשיא כוחו, מגייס עשרות אלפי מחבלים חדשים וזוכה להוקרה ולתמיכה כמעט מכל אנשי עזה. אלה שנותרו שם בין ההריסות גרים באוהלים, חיים חיי מחסור, ספגו את מלאו מחיר המלחמה, הם אלה שעדיין תומכים בחמאס. ארגון הטרור שולט ברצועה ללא מיצרים אולי חוץ מהשוליים הקטנות שמוגדרות איכשהו הקו הצהוב, כל זה בזכות הסיוע הנדיב שהוא מקבל בלי הפסקה לאורך כל המלחמה.

אין מילים לתאר את הניתוק שמשתקף מדבריו של טראמפ, כשהוא מדבר על מועצת שלום, על ממשלת טכנוקרטים, על ריביירה בעזה ועל הקמת מלונות בעוד שזו המציאות בשטח, כולם יודעים אותה ואפילו צה"ל מודה בה בפה מלא.

אז לפני שבאים בביקורת לממשל ביידן – צודקת ככל שתהיה – כדאי לחשוב מה הממשל האמריקאי הנוכחי עושה לנו, זה לא יהיה חכם להאשים את ביידן באובדן חיי יהודים רח"ל בעוד שגם הממשל הנוכחי לא מראה רצון חזק מדי להזדהות עם הצורך הישראלי או לעשות מה שבאמת צריך לעשות עם חמאס. ואולי זה בעצם מה שנתניהו התכוון לעורר ולרמוז לעם הישראלי, את מה שהוא לא יכול לומר בפה מלא.

לתגובות: [email protected]