מדוע ממשלת הגזירות של בנט-לפיד כמעט ולא הצליחה לקדם רפורמה של ממש בנושאי דת ומדינה ופגיעה בציבור החרדי, כפי שעשו הממשלות הקודמות בהם החרדים היו באופוזיציה? הפרשן הפוליטי עמית סגל, מציג השבוע תאוריה מעניינת בטורו ב'ידיעות אחרונות'.
לפי סגל, "הקו היחיד שחיבר בין השותפים, למעט מנסור עבאס, הוא תמיכה ברפורמות מרחיקות לכת. הורוביץ, מיכאלי, ליברמן, לפיד, אפילו בנט וכהנא. מה יצא מזה? כמעט כלום. המס על כלים חד־פעמיים ושתייה ממותקת התייקר. ביום שבו יחזרו החרדים לשלטון תבוטלנה שתי הגזרות".
"די היה לעקוב אחר השידורים החיים מחתונת נכדתו של משה גפני כדי להתרשם שהמערכת הפוליטית כולה מתכיילת בחזרה לעמדת המוצא: חיזור אחר ש"ס ויהדות התורה. נתניהו חייב את החרדים כדי להרכיב ממשלה, גנץ תלוי במוצא פיהם על מנת לקבל את החלק הראשון ברוטציה, לפיד חייב אותם כדי לשכנע את המתלבטים שגם לו יש אפשרות להקים".
בהערה צינית על לפיד וליברמן כותב עמית סגל: "השבוע ביקר בבית הכנסת במשרד ראש הממשלה, נושא תפילה חרישית לקדוש ברוך הוא או לרב יצחק גולדקנופף, לא ברור בדיוק למי. היחיד שמצהיר שלא יישב עם החרדים הוא ליברמן, אבל הקשר בין הצהרותיו למציאות ידוע כרופף למדי".
"הסיבה שבגללה כשלה הממשלה בקידום רפורמות של ממש היא העובדה שפשוט לא ניסתה. משלב מוקדם מאוד, כשנואשה התקווה לפיצול הליכוד, קיוו בנט ולפיד שהחרדים יהוו את מחסן החלפים של הקואליציה. בהמשך, ברגע שקשה להניח עליו את האצבע, התחלף גם הסנטימנט בממשלה. העילה לפרישתה של סילמן, מכתב החמץ המפורסם, העידה על כך".
לסיום הוא מביא הוכחה מהמתרחש בימים אלו: "מתן כהנא, השם החם עד לפני שבוע בעונת ההעברות, מסתובב עכשיו אנה ואנה ודופק על דלתות, בינתיים לשווא. החרדים הטילו וטו, ואיש לא רוצה לריב איתם אם לא מוכרחים".
כי יושב בשמים ה’ ישחק למו