קורה לכן לפעמים בשעת בוקר הכי לחוצה ביממה, בין "אמא איפה הנעל השניה שלי??" לבין "אמא אני לא אוהבת חומוס היום" ובין "אמא אני צריך פלסטר, קיבלתי שריטה מהרוכסן של השכפץ" לבין "אמאאאא נשפך לי הקפה על התלבושת!!!", שאחת הבקשות בתוך המבול הזה היא: "אמא תכתבי לי פתק לגננת!"?
קורה לכן??
אז זהו שלי זה קורה:) והשבוע בפעם האחרונה שזה קרה לי, עלתה בי הבנה מדהימה וממש בירכתי בליבי את הגננות ואת הוגי הרעיון הנפלא הזה של פתקי מעשים טובים לגננת.
ולמה?
כי זה גורם לי לאורך כל הזמן לחפש מעשים טובים אצל הילדות שלי! לחפש את הטוב וגם למצוא, המון! זה כמו בונוסים קטנים וחמודים שאני אוספת, שמחה על כל אחד כי הוא שווה עוד פתק לגננת!! והרי גם הגננת אומרת שכל פתק-נחת כזה הוא בעל ערך רב עבור הילדות הרכות, משמח אותן ומעלה את קרנן לפחות לאותה שעה… ואני אמא שרוצה להשקיע בילדות הרכות שלה ולהרים את קרנן!
אז כל השבוע אנחנו עם עיניים פקוחות לצוד יהלומים שכאלה, ובשבת או כשאין פתק זמין אני אומרת להן: "תמר, המעשה הזה חייב פתק לגננת, תזכירי לי אחרי שבת מה זה היה…" או "ריקי, כל הכבוד!!! את צריכה לקבל על זה פתק! שנזכור מה זה היה…"
וגם אם הרבה פעמים הן לא באמת מזכירות לי אח"כ, וגם אני לא זוכרת בעצמי או לא מגיעה לזה (ועל זה נדבר אולי בפעם אחרת…), הרי שהמילים הטובות בזמן המעשה, והלב המתמלא חום וחדווה בכל הזדמנות שכזו, בהחלט פועלים את פעולתם ומשפיעים עליהן לא פחות מהפתק עצמו, אולי אף יותר…!
אולי חבל שפתקים כאלה מקובלים רק בגילאי הגן, גם לגדולים יותר מגיע שאחפש ואתלהב מכל מעשה קטן שלהם, תסכימו איתי?
אבל בואו נתבונן לרגע על איך זה משפיע עלינו – כאמהות?
אנחנו טרודות, עסוקות, ממהרות, מטפלות בבעיות שצצות כפטריות לאחר הגשם – אם זה בבית ואם בחוץ, מה אנחנו רואות בעיקר אצל ילדינו?
או יותר מדויק – איזה מהמעשים שלהם זוכים ליותר יחס שלנו ביום יום? המעשים הטובים והנעלים שלהם או שמא אלו שקצת פחות…? כמו מריבה בין שני אחים, הצקה של אחד לשני, פגיעות, העלבות, חטיפות ושאר ירקות מהסוג הזה??
ואז באותו בוקר הבנתי, כמה אני שמחה בזרקור המכוון על המעשים הטובים, הויתורים הקטנים, העזרה אחד לשני, העזרה לאמא, הפרגון, הנדיבות…. וכמה אני מודה עליו!
לא אסכים לוותר על התענוג הזה! הוא מביא רק ברכה לכולם בבית!
גם אם הוא דורש ממני עוד שתי דקות בשעת בוקר לחוצה ועמוסה, הוא לגמרי שווה את זה.
החלטה נוספת שבאה לי בעקבות התובנה הזו – אשתדל ואנסה "לצוד" ולציין לשבח גם את הגדולים יותר בשעת מעשה, ולפעמים גם אגדיל לעשות ואכתוב עבורם "פתק נחת" שיחמם את ליבם.
אז מה אם הם גדלו וכבר אין להם גננת המעודדת להרים את קרנם? מכל הלב, מגיע להם!
חודש אדר, חודש שאנו מצווים בו לשמוח יותר מתמיד. חשבתי, שאחת הדרכים לשמח את עצמנו ולהרבות שמחה באופן כללי, היא להרבות את ראיית הטוב – בילדים, בבעל, בכל הסביבה שלנו, ואפילו – כן, כן! גם בעצמנו!
ניסיתי לדמיין מה יקרה אם בתוך היום יום מלא האשמות פנימיות על מליוני דברים כמו: שוב כעסתי מדי על הילדה, שוב לא הייתי קשובה וסבלנית, שוב נשאר לי כל הבאלגן ליום שישי, שוב התחמקתי ממטלה חשובה שאין לי חשק לבצע וכו וכו כיד המציאות המגוונת…
חשבתי מה יקרה אם פתאום אטיל אלומת אור מכוונת ומדוייקת גם על ההצלחות ומעשים טובים הקטנים שלי, ממש כמו לחפש יהלומים בשביל פתק נחת? מה יקרה אם אציין לעצמי אפילו דברים פשוטים כמו: הצלחתי לשלוח את הילדים בחיוך הבוקר (טוב, אולי זה לא נכנס בקטגוריית "הדברים הפשוטים"…), או: שיחקתי עם הילדה כשלא היתה לי טיפת סבלנות למשחק כזה עכשיו, או: חיממתי את הארוחה לבעלי החוזר מיום עמוס, או אולי: התעניינתי בילד בקשב רב למרות שלא היה לי קל באותו זמן, ואפילו: הסכמתי להוציא חומרי יצירה מעניינים יותר ולהתפרע על כנפי הדמיון…
גם דברים מובנים מאליהם, מותר ורצוי שיזכו להכרה: הכנתי ארוחת צהריים טובה למשפחה היקרה שלי, היטבתי שמיכה לילד בלילה, החמאתי מכל הלב על היצירות מהגן, פיזרתי חיוכים חמים בלי סיבה מיוחדת…
ומצאתי שזו בהחלט דרך לשמח את עצמי, לתת ערך לכל מעשה אפילו מובן מאליו, להעצים ולהאיר אותו באור יקרות מבין שלל המעשים הרגילים והפחות רצויים (לעצמי כמובן), וכדאי שאנסה ליישם את הדרך הזו.
כי כשאני, בתור רעיה, אם ועקרת הבית, שמחה – מתרבה השמחה בבית. תמיד בע"ה.
*
במדור 'עזרת נשים', הפונה אל נשות החיל היקרות והמסורות, נעסוק בעז"ה ב"ענייני דיומא" שלנו – הנשים. מאפייני הדור הזה שאנו חיים בו, נסיונות המיוחדים לו, ענייני חינוך ומשפחה ותובנות העולות מתוך העיסוק המהותי שלנו – כנשים ואמהות המבקשות להיטיב, לצמוח ולהתקדם.
קוראות יקרות! נשמח לקבל תגובות / בקשות / הערות / הארות וכן מי שיש בידה חומרים אישיים – מאמר / שיר / דעה / סיפורי אמונה או כל רעיון אחר שתרצו לעלות על במה זו (בהתאם לשיקול דעת הצוות מקצועי) – אני מזמינה אותך לשלוח למייל [email protected]





















מלי!!!
את כותבת בחסד עליון ..
כל כך נכון וחשוב תודה שהארת את עיני בנושא.
עלי והצליחי