חג הגאולה של האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זי"ע • הרב נתנאל אביסרור

י"ב וי"ג בתמוז הם ימי "חג הגאולה" שבו שוחרר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל, הרבי השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד, ממאסרו ב"עוון" החזקת והפצת הדת ברחבי ברית המועצות. חסידי חב"ד חוגגים את שחרורו של הרבי, לא רק כחירות אישית שזכה לה הרבי, אלא כנצחון החסידות על ממשלת הרשע הקומוניטסית שביקשה למחוק את האמונה היהודית.
הרבי ניצח את המעצמה הסובייטית
לפני למעלה משמונים וחמש שנה נפל דבר ברוסיה הסובייטית. אלה היו השנים האפלות ביותר של המשטר הקומוניסטי. השלטון החדש, ששאף להשתלט על העולם כולו ולהביא לכל האנושות את 'בשורת' הקומוניזם, היה שיכור ניצחון. קלגסיו ניהלו מסע חסר-פשרות לחיסול 'אויבי המשטר', ובראשם יהודים שומרי תורה ומצוות.
מיליונים הושלכו לבתי-הכלא בלא דין ומשפט. מאות-אלפים שולחו לסיביר, הומתו או פשוט 'נעלמו'. לא היה לפני מי לערער או להתלונן. השלטון הכול-יכול עשה ככל העולה על רוחו ומי יאמר לו מה תעשה.
רק אדם אחד העז להתקומם נגד מזימות המשטר העריץ: רבי יוסף-יצחק שניאורסון, הרבי הקודם מליובאוויטש. הוא הקים רשת מחתרתית של חסידים נחושים ובעלי מסירות-נפש, שהתפזרו על-פני כל המדינה ושימרו את גחלת היהדות. הם פתחו בתי-כנסת, תלמודי-תורה, מקוואות-טהרה. במחתרת דאגו לשחיטה כשרה, לברית-מילה ולאספקת תשמישי-קדושה וספרות יהודית.

סיפור מאסרו וגאולתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, בימי האימים של השלטון הקומוניסטי, הוא מופת לעוז-רוח וללהט החסידי הבלתי-נכנע. הרבי היה המנהיג היהודי היחיד שהעז להתייצב מול המשטר הקומוניסטי ולנהל מערכת ענפה של חיי יהדות מחתרתיים, מתחת לאפו של השלטון.
מאסרו של הרבי קרה בשנת תרפ"ז, לאחר סדרה של איומים ואזהרות. בלנינגרד היה מוסד של ה'יבסקצייה' [=המחלקה היהודית] ושמו 'שול און בוך'. מטרת המוסד הייתה להפיץ ספרות קומוניסטית ואת עיתון היבסקצייה, 'אמת', ולהרבות בהטפה ותעמולה אנטי-דתית. בשנת תרפ"ז נוכחה היבסקצייה, לתדהמתה, שמספר החברים במוסד מתמעט, מספר המנויים של העיתון יורד וגם ההכנסה הצטמצמה.
יו"ר ה'יבסקצייה' כינס אספה, לחקור ולגלות את הסיבה לכך. על שאלתו הראשונה ענו כולם פה אחד: "בעירנו מתגורר לאחרונה הרב שניאורסון. בהשפעתו, החלו מחדש להתווסף מתפללים בכל בתי-הכנסת, והוא יסד 'חברות תהילים', שיעורי גמרא ועוד. קשה לנו ללחום נגדו כי כוחו רב". שמע היו"ר את דבריהם, חמתו בערה בו והוא קרא: "חייבים לסלקו מן הדרך!".

המאסר
דקות מספר לאחר חצות הלילה שבין שלישי לרביעי, אור לט"ו בסיוון תרפ"ז, התפרצה פלוגת שוטרי ג-פ-או (המשטרה הרוסית החשאית) לביתו של האדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש. בראש הפלוגה עמדו שני קומוניסטים יהודים צעירים, נחמנסון ולולב שמם.. "מי כאן שניאורסון?", קרא בכיר השוטרים. "אם באתם לביתו של אדם באמצע הלילה, אתם בוודאי יודעים את מי חיפשתם; הרעש וההפחדה שלכם מיותרים לגמרי", השיב להם הרבי בקור-רוח.
סוכני הג-פ-או ערכו חיפשו בבית הרבי, עצרו אותו והובילוהו למאסר בבית-הכלא הנודע לשמצה בשם 'שפאלרקי', השוכן בטבורה של פטרבורג.
בטרם עזב הרבי את ביתו, ביקש למסור, שהחסידים יאמרו תהילים בבתי-הכנסת ולהודיע לכולם שהמאסר לא יפריע להמשך מלאכת-הקודש. יש להמשיך בעבודה למרות הכול.
את התפילין של הרבי החרימו שלטונות הכלא. הרבי הכריז שהוא שובת רעב עד שיחזירו לו את התפילין. ביום חמישי, בשעה עשר בלילה, נקרא הרבי לחקירתו הראשונה, כשהוא בעיצומה של שביתת-רעב הנמשכת יומיים. ביום שישי אחרי הצהריים קיבל הרבי את התפילין ומיד הניחן.
ברשימותיו מתאר הרבי את תפילתו כאשר מצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהם. אנא ה'!".

גזע אבות קדושים
את התפילין של הרבי החרימו שלטונות הכלא. הרבי הכריז שהוא שובת רעב עד שיחזירו לו את התפילין. ביום חמישי, בשעה עשר בלילה, נקרא הרבי לחקירתו הראשונה, כשהוא בעיצומה של שביתת-רעב הנמשכת יומיים. ביום שישי אחרי הצהריים קיבל הרבי את התפילין ומיד הניחן.
ברשימותיו מתאר הרבי את תפילתו כאשר מצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהן. אנא ה'!".
במשך שמונה-עשר ימים נחקר ועונה. הרבי הואשם בהפעלת רשת שהפעילה תלמודי-תורה, ישיבות, מקוואות, שחיטה כשרה ועוד. הרבי נתפס בעיני השלטון כהתגלמות החושך והרוע. מי שנתפסו מארגנים חיי תורה ומצוות כונו 'שניאורסונים'.

נסיגה אחר נסיגה
השלטון הקומוניסטי, ובמיוחד המחלקה היהודית שלו (ה'יבסקצייה' הידועה לשמצה), הבין את הסכנה. מאמץ מיוחד נעשה להדברת המחתרת החסידית. הפעילים נלכדו זה אחר זה, נאסרו, הוגלו והומתו. אבל במקומם כל פעיל שנתפס, תמיד בא אחר. נחשפה ישיבה בעיר אחת – למחרת היא צצה ונפתחה מחדש בעיר אחרת. החסידים לא ויתרו.
ואז קיבלו השלטונות את ההחלטה לחסל (רח"ל) את הראש, ובכך לשים קץ לפעילותה של המחתרת. באישון לילה, בט"ו בסיוון תרפ"ז (1927), פרצו שוטרי המשטרה החשאית לביתו של הרבי ולקחו אותו עמם. גזר-דינו כבר היה כתוב וחתום – "מוות בירייה".
מכאן ואילך התחוללה פרשה שקשה מאוד להסבירה בדרך הטבע. השלטון הקומוניסטי לא נרתע מפני איש. לחצים בין-לאומיים לא עשו עליו רושם. רבנים, ולהבדיל מנהיגי דת לא-יהודים, נאסרו וחוסלו בהמוניהם. אובייקטיבית לא היה המשטר אמור לחשוב פעמיים לפני ביצוע גזר-הדין.
אבל עובדה היא שגזר-הדין בוטל. בתחילה ניסו להטיל על הרבי עשר שנות גלות לאיים רחוקים. אחר-כך ביטלו גם עונש זה ושילחוהו לשלוש שנות גלות בעיר קוסטרומה. ביום ג' בתמוז תרפ"ז חלף מעל ראשו של גזר דיון המוות. בתחנת הרכבת בלנינגד, ממנה יצא הרבי לגלות בקוטרומה, התאסף קהל עצום, והרבי קרא לכולם להתחזק ביהדות על-אף הכול. לא חלפו עשרה ימים נוספים וביום י"ב בתמוז, הגיע הרבי למשרד הג-פ-או בקוסטרומה, להתייצבותו השבועית. הפקיד אמר לו בנימה ידידותית: "אתה פטור מכל התייצבות נוספת. הגיעה פקודה לתת לך שחרור מלא, ואני מאושר להיות הראשון לבשר לך על גאולתך". אולם יום זה היה יום חג בעיר, ולכן לא ניתנה לרבי תעודת שחרור עד למחרת, יום רביעי י"ג בתמוז. מאז נקבעו ימי י"ב-י"ג בתמוז לחג הגאולה בקרב החסידים. ויהיה הדבר לפלא בעיני העולם כולו.

ממוות לשחרור
במהלך ימי מאסרו החל העולם להתעורר. גל אדיר של מחאות מכל רחבי תבל שטף את השלטון הרוסי. ראשי מדינות ודיפלומטים נכנסו לפעולה. בכל אלה לא היה כדי להבטיח את שחרורו של הרבי. העולם לא ידע כי באותם ימים כבר נקבע גזר-דינו – "מוות בירייה". באותם ימים שאפה רוסיה להוכיח כי היא אינה נכנעת לשום לחץ. הלחץ אף היה עלול לפעול כבומרנג.
אולם בחסדי ה' נסוגו הרוסים מכוונתם. הפעולות וההשתדלויות לשחרור הרבי, הוכתרו בהצלחה. התוצאות הראשונות היו, שניתנה פקודה מהשלטון המרכזי במוסקווה לשלטון בלנינגרד להקל את תנאי מאסרו של הרבי. בעקבות זאת החלו להתייחס אליו יחס נוקשה פחות. בשל הלחץ הגובר לא ביצע הג-פ-או הלנינגרדי את גזר-הדין שגזרו תחילה על הרבי – מוות בירייה. במקום זה הוחלף גזר-הדין לעשר שנות גלות באיי סולובקי.
שוב החלה השתדלות נמרצת, ובעקבותיה הוחלף העונש לשלוש שנות הגליה לקוסטרומה. ביום ראשון, ג' בתמוז, אחרי תשעה-עשר ימי מאסר, עלה הרבי לרכבת שהובילה אותו לקוסטרומה. בתחנת הרכבת התאסף קהל עצום, והרבי קרא לכולם להתחזק ביהדות על-אף הכול.

שני ימי גאולה
הפעולות וההשתדלויות לשחרור הרבי הוכתרו בהצלחה. התוצאות הראשונות היו, שניתנה פקודה מהשלטון המרכזי במוסקווה לשלטון בלנינגרד להקל את תנאי מאסרו של הרבי. בעקבות זאת החלו להתייחס אליו בדרך פחות נוקשה. בשל הלחץ הגובר לא ביצע הג-פ-או הלנינגרדי את גזר-הדין שגזרו תחילה על הרבי – מוות בירייה. במקום זה הוחלף גזר-הדין לעשר שנות גלות באיי סולובקי.
שוב החלה השתדלות נמרצת, ובעקבותיה הוחלף העונש לשלוש שנות הגליה לקוסטרומה. ביום ראשון, ג' בתמוז, אחרי תשעה-עשר ימי מאסר, עלה הרבי לרכבת שהובילה אותו לקוסטרומה. בתחנת הרכבת התאסף קהל עצום, והרבי קרא לכולם להתחזק ביהדות על-אף הכול.
הפעילות לשחרור הרבי נמשכה. כעבור עשרה ימים, בי"ב בתמוז, הגיע הרבי למשרד הג-פ-או בקוסטרומה להתייצבותו השבועית. הפקיד אמר לו בנימה ידידותית: "אתה פטור מכל התייצבות נוספת. הגיעה פקודה לתת לך שחרור מלא, ואני מאושר להיות הראשון לבשר לך על גאולתך". אולם יום זה היה יום חג בעיר, ולכן לא ניתנה לרבי תעודת שחרור עד למחרת, יום רביעי י"ג בתמוז. מאז נקבעו ימי י"ב-י"ג בתמוג לחג הגאולה בקרב החסידים, אשר בו ניצחה היהדות העיקשת והגאה את שונאיה ורודפיה.

גאולה לכלל ישראל
במכתב ששיגר הרבי הריי"צ לחסידיו עם שחרורו כתב: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב בתמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". ואמנם, על-אף שמונים ושמונה השנים שחלפו מאז המאסר והגאולה, מצליחים החסידים לשמר את תחושת הרווח וההצלה שבאה לאחר כל אותם ימים של מתח וחרדה. ימי הגאולה מצויינים מדי שנה בהתוועדויות חסידיות בכל מקום, מתוך מתן תודה להקב"ה על ניסיו וחסדיו.

היהדות עולה ופורחת
שנה לאחר מכן, כשיצא הרבי מרוסיה, שיגר איגרת מיוחדת ובה כתב: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי-אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". הרבי ראה בי"ב תמוז לא חג פרטי שלו ונס אישי שקרה לו, אלא אירוע בעל חשיבות רבה מאוד לכל יהודי ברחבי תבל. ואמנם, חג הגאולה האישי של הרבי הפך מיד לא רק לחגם של החסידים, אלא לכל היהדות הנאמנה וכלל ישראל.
הרדיפה של השלטונות הקומוניסטיים כוונה לא רק כלפי הרבי, אלא גם כלפי חסידיו ושליחיו. רבים מהם נעצרו והוגלו, ורבים הוצאו להורג, רק בשל פעילותם היהודית. השלטונות הקומוניסטיים קיוו לחסל את היהדות בתחומה בדרך של דיכוי הדת. הרבי היווה מבחינתם את החומה האחרונה שביקשו להפיל, ונכשלו. חסידיו נותרו ברחבי בריה"מ אף לאחר שהרבי עזבה. לאחר שחרורו, הם המשיכו לפעול במחתרת ולהחזיק את גחלת היהדות מאחורי מסך הברזל. נאבקו ואף ניצחו.
היום, הדברים מתבהרים. אכן, בי"ב תמוז תרפ"ז ספג שלטון הרשע את המכה הראשונה, שנועדה להבהיר לו ולעולם כולו, שבמאבק בין הקומוניזם לבין היהדות – היהדות תנצח. במאבק בין הכפירה לבין האמונה – האמונה תנצח. במאבק בין הרשע והשחיתות לבין הצדק והיושר – ינצחו ערכי האמת, הצדק והיושר.
בימים ההם נראה היה שהדת היהודית שייכת לעבר. הקומוניזם נראה כעתיד מזהיר, שיסחוף במהרה את האנושות כולה. כיום, אחרי שמונים שנה, הקומוניזם מונח זה כבר בפח האשפה של ההיסטוריה, ואילו ברחבי ברית-המועצות לשעבר פורחת ועולה היהדות האמיתית, זו שבשמה נלחם הרבי, נאסר ושוחרר. שליחיו של הרבי פועלים כיום בגלוי בכל רחבי חבר המדינות, בתמיכה גלויה של השלטונות בכל מקום. המאמינים ניצחו ויד החסידים היתה על העליונה.
זה אפוא יום חגה של האמונה בה' ובתורתו, חגם של כל המאמינים בתורת ישראל ובמצוותיה. וכשם שעברנו את אימי הקומוניזם, כך בע"ה נעמוד נגד כל הקמים עלינו, עד הגאולה האמיתית והשלמה.

פשעים שהוסתרו
לאחר קריסת ברית-המועצות, קיבלו נציגי חב"ד את תיק החקירה של הרבי הריי"צ, שנשתמר בארכיון בית-הסוהר 'שפולרקי'. למרבה הצער והאכזבה התברר כי יד אלמונית 'טיפלה' בתיק קודם מסירתו.
"קיבלנו תיק מדולל, עם כעשרים וחמישה עמודים בלבד, העוסקים ברובם בפרטים הטכניים של המאסר", אומר בצער הרב שלום-בער לווין, מנהל הספרייה המרכזית של חב"ד בניו-יורק, שם נמצא התיק. הוא מעריך כי בתיק המקורי היו לא פחות מאלף עמודים, שבהם תועדו החקירות, לצד החומר ה'מפליל' שנאסף כנגד הרבי. "זה אוצר היסטורי חשוב ביותר, שהיה יכול לשפוך אור על מאורעות רבים בתקופה ההיא", אומר הרב לווין ומוסיף: "נראה שמסירת התיק במלואו הייתה חושפת פשעים חמורים כל-כך של השלטונות, ולכן טרח מישהו לרוקן כמעט לגמרי את התיק".

התוועדויות ואירועים בכל רחבי העולם
חסידי חב"ד בכל רחבי תבל מארגנים לכבוד "חג הגאולה" – התוועדויות ואירועים שונים, בהתאם למכתבו של הרבי כי "יום זה, הינו יום מסוגל להתוועדות והתעוררות לחיזוק התורה בכל אתר ואתר לפי עניינו". בהתוועדויות אלה יספרו את סיפור המאסר והגאולה של הרבי, יפיקו את הלקחים האקטואליים, ויצביעו על הקו המוביל בין הגאולה של הרבי אז, לגאולה הכללית, הקרובה לבוא, של עם ישראל כולו, למענה פועלים היום שליחי הרבי בכל פינה בעולם.
הרבי מליובאוויטש, חתנו של הרבי הריי"צ, הנהיג לערוך מגבית ביום סגולה זה, עבור המוסדות הידועים בשם "אהלי יוסף יצחק". בישראל פועלים כיום עשרות בתי-ספר וגני ילדים שתחת רשת 'אוהלי-יוסף-יצחק' ליובאוויטש, הקרויים על-שמו של בעל הגאולה כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע ומגביות רבות נערכים למענם.
©לזכות ישראל בן רחל שלה
חיה קלרה בת רבקה
יוסף יצחק בן חיה קלרה
מנחם מענדל בן חיה קלרה
שמואל בן חיה קלרה

.