היום מלאו 20 שנה לפיגוע הנורא ב"'קפה הלל" בירושלים.
הימים ימי האינתיפאדה השניה. פיגוע רודף פיגוע, וכל יום מביא איתו בשורות איוב נוראות אחת מקודמתה.
ביום י"ג אלול תשס"ג נכנס מחבל מתאבד לקפה הלל במושבה הגרמנית בירושלים ופוצץ את עצמו. שבעה יהודים נרצחו בפיגוע ו-57 נפצעו.
שעות ספורות קודם לכן ארע פיגוע התאבדות בתחנת אוטובוס סמוכה למחנה צריפין, ובו נרצחו תשעה חיילים ונפצעו 18.
בין ההרוגים בפיגוע בקפה הלל, היו ד"ר דוד אפלבוים הי"ד מנהל חדר המיון בביה"ח שערי צדק ומקים מרפאות טר"ם. איתו נרצחה בתו נאווה הי"ד שהיתה ערב חופתה. האב יצא לשוחח עם בתו לקראת חתונתה, בדרכם נכנסו לקנות לעצמם שתיה ואז נרצחו בפיגוע.
בבית החולים המתינו לד"ר האהוב שיעזור בקליטת הפצועים מהפיגוע בקפה הלל אך הוא בושש מלבוא.
הטרגדיה המצמררת וההלוייה המחרידה של כלה שבמקום ללוותה לחופתה, ליוו אותה לקבורתה, זעזעה כל לב.
משמלת הכלולות של נאוה הי"ד נתפרה הפרוכת הלבנה המכסה את קבר רחל אמנו, לעורר את זכותה של רחל אמנו שויתרה על נישואיה ליעקב אבינו ובזכות כך כאשר בכתה על בניה לאחר החורבן, זכתה לבשורת "ושבו בנים לגבולם".
פיגוע בלתי נשכח!
זוכרים היטב את המקרה הנורא הזה. מהילדות ועד עכשיו
"ומקים מרפאות טר"ם."
והיום 20 שנה אחרי כל מרפאות טרם נשלטות בידי ערבים שלמדו על חשבוננו רפואה בשקל
כמה עצוב ומזעזע