השיעור השבועי: פרשת נח • הרב נתנאל אביסרור

פרשתנו פרשת נח חודש מר חשוון מלשון מרחשין שפוותה שהשפתיים שלנו עדיין מרחשות תפילה ותחנונים מהחודש העמוס ביותר בחגים השבע והמשביע את כל השנה כולה

שהקבה ינחמנו ויגאלנו בחסד עליון וברחמים גדולים בשובה ונחת ויתן לנו ולכל תושבי ארהק ולכל יהודי ויהודי באשר הוא כח חזק לעבור את כל התקופה המעורפלת הזו בשלום ובבטחה ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו שיתקיים בנו ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא יעבור בארציכם אפילו חרב של שלום כמש חזל ארץ אשר תמיד עיני ה אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה

נח איש צדיק תמים היה בדורותיו (ו,ט).
צדיק – צדקתו בקיום רצון ה' יתברך היתה באופן דתמים – בתמימות ובשלמות, במשך כל היום, לא רק בשעה שלמד והתפלל, אלא גם בשעה שאכל ושתה וכו'.
(משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו).

תמים היה (ו,ט).
כל מי שנאמר בו היה – ראה עולם חדש (בראשית-רבה פ"ל,ח).
המבול פעל חידוש ושינוי עיקרי בעולם, כי אז התחיל התהליך של בירור וזיכוך העולם. כידוע, המבול בא לטהר את העולם, דהיינו ביטול היש לאין. והרי ביטול היש לאין הוא חידוש גדול יותר אפילו מבריאת שמים וארץ, שהיא יש מאין. וכפי שאמרו רז"ל (כתובות ה,א) "גדולים מעשה צדיקים (מיש לאין) יותר ממעשה שמים וארץ" (מאין ליש). פעולה זו הראשונה של "מעשה צדיקים" – זיכוך העולם מיש לאין – היתה על-ידי נח שהיה "איש צדיק".
(ספר-השיחות תשמ"ט כרך א עמ' 31).

תמים היה בדרתיו (ו,ט).
בדורותיו: יש מרבותינו דורשים אותו לשבח – כל-שכן שאילו היה בדור צדיקים, היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי – לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (רש"י)
מי שהוא בבחינת 'צדיק' עלול לטעון שאין לו צורך בעשיית 'תיבה' כדי להישמר מה'מים הזידונים' של טרדות העולם-הזה, כי אצלו אין מלכתחילה ה'מים' הללו. לאדם כזה מכוונת ההוראה מהפירוש הראשון: אף נח היה צדיק, ובכל-זאת נצטווה להיכנס לתיבה.
לאידך גיסא, אדם רגיל עלול לשאול: כיצד אוכל להינצל מ'המים הזידונים' על-ידי הכניסה ל'תיבה', כלום אוכל להידמות לנח, שהיה צדיק ותמים? לפיכך באה ההוראה מהפירוש השני: נח היה צדיק בשם המושאל בלבד, ודרגה זו של צדיק היא בהישג ידו של כל אדם.
(ליקוטי-שיחות כרך ה עמ' 280).
* * *
כיצד אפשר לומר "אילו היה בדורו של אברהם", והלוא נח אכן חי בדורו של אברהם חמישים ושמונה שנה?! כסימנו הידוע של האבן-עזרא (כאן): "אברהם אבינו בן נ"ח כאשר מת נח".
ההסבר הוא, שעד יציאת אברהם מחרן, בהיותו בן שבעים וחמש שנה, לא היתה צדקתו של אברהם ידועה לבני דורו (ראה רש"י להלן יב,א). לכן לא שייך לומר שלגבי אברהם לא היה נח נחשב לכלום, כי העולם ידע אז רק מגדולתו של נח ולא מגדולתו של אברהם. רק לאחר מיתתו של נח, כאשר נתפרסם טיבו של אברהם בעולם, אז אפשר לשאול עד כמה היה נחשב לגבי אברהם.
(משיחת מוצאי שבת-קודש פרשת נח תש"מ).
* * *
בני דורו של נח היו רשעים גדולים, כנאמר בסוף פרשת בראשית, ונח לא היה יכול לתקנם ולהעלותם. ולא זו בלבד, אלא שהם מנעו ממנו להתחזק בעבודת ה' ולהתעלות בצדקתו. כדוגמת אדם הנמצא למעלה ומושך בחבל משא כבד מלמטה –ככל שהמשא כבד יותר, נרתע האדם יותר לאחוריו וכמעט שנופל. לכן היה נח זקוק לסעד לתומכו (כפירוש רש"י להלן).
לעומת-זאת, בני דורו של אברהם לא היו רעים כל כך. לכן היה אברהם יכול להעלותם ולהכניסם תחת כנפי השכינה, כנאמר (בראשית יב), "ואת הנפש אשר עשו בחרן". וגם עבודת ה' של אברהם עצמו, מאחר שלא היתה לו מניעה מצד אנשי דורו, היתה בדרגה נעלית, והוא לא נזקק לסעד ותמיכה, אלא התחזק והוסיף בצדקותו, בכוחות עצמו.
לפי האמור יוצא, שגם אם נפרש את תיבת "לדורותיו" לגנאי, היה נח צדיק תמים. וכך היא כוונת הדברים: "לפי דורו היה צדיק" – בהתחשב עם רשעתם הגדולה של בני דורו הגיע נח לשיא יכולתו בצדקות ובתמימות; "ואילו היה בדורו של אברהם" לא היה צדקותו של עכשיו נחשבת לכלום. אבל אם היה בדורו של אברהם היה אף נח מתחזק והולך בצדקותו, לבדו, ממש כמו אברהם אבינו.
(אור-תורה פרשת נח דף ו ע' א).
* * *
אמר רבי יוחנן – בדורותיו, ולא בדורות אחרים. וריש-לקיש אמר – בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים (אילו היה בדורות אחרים היה צדיק יותר, רש"י) (סנהדרין קח).
ריש-לקיש דווקא מהפך בזכותו של נח, כי יש קשר מסויים בין דרגת ריש-לקיש לדרגת נח. וסימנך:
"ריש לקיש" בגימטרייה תתק"ן (950), כמספר שני חיי נח, ככתוב (לקמן ט) "ויהי כל ימי נח תשע מאות שנה וחמישים שנה וימת".
(ליקוטי לוי-יצחק חלק א פרשת נח עמ' כ"ג).

עשה לך תבת עצי גפר . . וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר (ו,יד).
רז"ל אמרו על חטאם של בני עלי (ראש השנה יח) "בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות-חסדים".
זהו "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר": "כופר" – מלשון כפרה. "מבית" – לימוד התורה, "ומחוץ" – גמילות חסדים. על-ידי לימוד התורה וגמילות-חסדים מתכפרים החטאים.
(אור-התורה בראשית כרך ג, דף תריד עמ' א).

עשה לך תבת עצי גפר . . וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר (ו,יד).
גופר מורה על בחינת הגבורות, כי "גפר" בגימטרייה "בינה גבורה" (283) (גם ספירת "בינה" נמצאת בקו השמאל המורה על גבורות. כידוע מחולקות עשרת הספירות לפי קווים, ואז חכמה, חסד נצח – מימין; בינה, גבורה, הוד – משמאל; ודעת, תפארת ויסוד – באמצע).
כופר – הוא בחינת חסדים, כי עניין הכופר הוא לטוח את התיבה כדי להגן על יושביה, והרי זה בחינת חסד.
"וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר" – הגבורות צריכות להיות בין שתי בחינות של חסדים ("מבית ומחוץ"), כדי שיומתקו הדינים. וכפי שמצינו באבותינו: יצחק, אשר מידתו גבורה, היה בין אברהם, שמידתו חסד, ובין יעקב, שמידתו תפארת הנוטה לחסד.
(ליקוטי לוי-יצחק, אגרות- ממכתב ער"ה ה'תרצ"א עמ' ריא).

צוהר תעשה לתיבה (ו,טז).
נהיר תעביד לתיובתא (אונקלוס).
תיבה – היינו תיבות ואותיות התורה והתפילה.
"צוהר תעשה לתיבה" – יש להשתדל שאותיות התורה והתפילה יהיו מוארות ומאירות, על-ידי שמבטאים אותן בהרגש פנימי הבא מתוך התבוננות.
(כתר-שם-טוב – הוספות, סימן ז, דף ו).
* * *
"צהר" – אותיות 'רצה', 'צרה' ו'הצר'.
"תיבה" – מסמלת את אותיות התורה והתפילה. "צהר תעשה לתיבה" משמעותו, שיש לבטא אותיות אלה בחיות, המורה על פנימיות הרצון.
בכוח עבודה זו של 'רצה' (רצון), מהפכים את ה'צרה' של הצר הצורר ל'צהר', המורה על גילוי אור רב (צוהר מלשון צהרים, שאז זורחת השמש בכל תוקפה).
זהו שכתוב (ירמיהו ל), "עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע". כלומר, לא זו בלבד שיינצלו מן הצרה, אלא שמתוך הצרה עצמה יצמחו הישועה וההצלה.
(כתר-שם-טוב – הוספות, סימן ח, דף ו).

בוא אתה וכל ביתך אל התיבה (ז,א).
"בוא אל התיבה" – הידבק באותיות הקדושות של התורה והתפילה.
האדם טרוד בענייני היום-יום ובעול פרנסת ביתו. יש אפוא חשש כי טרדות אלה ישטפוהו כמי המבול. העצה להינצל מזה היא להידבק באותיות התורה והתפילה, ובזכות זה ייוושעו "אתה וכל ביתך" בכל המצטרך.
(כתר-שם-טוב – הוספות, סימן י, עמ' 12).
* * *
הבעל-שם-טוב אומר כי יש 'להיכנס' אל תוך תיבות ואותיות התורה והתפילה. 'כניסה' זו מה טיבה?
על כל אחד ואחד לחקוק בכוח זיכרונו תיבות של תורה (תורה שבכתב ותורה שבעל-פה) ולהיות בקי בהן. בפרט משנה – אותיות 'נשמה', ותניא – אותיות 'איתן'.
צריך לחזור ולשנן אותיות ותיבות אלה תמיד, בכל רגע פנוי: בעלי עסק – בעת עבודתם; יושבי אוהל – בזמן שהם נחים מלימוד עיוני. אלו ואלו – בעת הילוכם ברחוב לצורך ענייניהם. ומשנה חשיבות לזה לפני השינה – כדי להירדם מתוך דברי תורה.
אותיות התורה והתפילה הן מגן והצלה גם מפני שטף ה'מים רבים' של המחשבות-הזרות, ובכוחן לטהר את הנפש ולפוטרה מעונשים של חיבוט-הקבר וכף-הקלע.
(ספר-המאמרים קונטרסים, חלק ב, עמ' 686).

בוא אתה וכל ביתך אל התיבה (ז,א).
הפירוש ב'לבוא' אל תיבות התורה והתפילה הוא – ידיעה ברורה ומוחלטת שהעיקר הוא תורה ותפילה, ואילו כל שאר ענייני האדם הגשמיים (כדוגמת פרנסה) טפלים ומשניים.
בשעה שהכרה זו קבועה בנפש האדם – גם העיסוק עצמו נהפך להיות חלק מעבודת הבורא (או לפחות אמצעי למענה), ואין חשש שה'מים רבים' של עסקי הפרנסה ישטפו אותו.
(לקוטי שיחות, כרך א, עמ' 7-8).

ויבא נח ובניו ואשתו… אל התיבה (ז,ז).
'תיבה' רומזת לתיבות התורה והתפילה. אין אדם יכול להסתפק בכך שהוא עצמו נכנס לתיבות התורה והתפילה, כלומר, שנמצא במצב של קדושה ועילוי. מחובתו 'להכניס' גם את בני ביתו – "בניו ואשתו" – אל התיבה.
יתרה מזו: חז"ל אמרו (רש"י דברים ו) "בניך – אלו התלמידים", ו'אשה' רומזת למקבל. 'בן' ו'אשה' כוללים אפוא את כל בני-ישראל, כי כל בני-ישראל, שהם קומה אחת שלמה, מקבלים זה מזה.
כשאדם מכניס ל'תיבה' עוד יהודי, הוא זוכה לעזר ולסיוע מלמעלה בעבודתו הפרטית, ככתוב (פסוק טז), "ויסגור ה' בעדו". וכפי שאמרו חז"ל (תמורה טז) שכאשר העשיר משפיע לעני, מתברכים שניהם, הן הנותן והן המקבל.
(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 10-8).

שניים שניים באו… אל התיבה זכר ונקבה (ז,ט).
בכל תיבה ותיבה בתורה שני פירושים – "זכר" ו"נקבה". "זכר" – בחינת רחמים וחסד; "נקבה" – בחינת דין וגבורה.
(כתר-שם-טוב, סימן כא, עמ' 8).

נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו (ז,יא).
שני סוגי טרדות מונעות את האדם מעבודת ה':
"מעיינות תהום רבה" – טרדות הבאות מדברים פחותים וגשמיים, טרדות ודאגות הפרנסה וכיוצא בזה.
"ארובות השמים" – טרדות הנובעות מעניינים נעלים ורוחניים, כמו הטרדות של עסקנות ציבורית וכיוצא בזה.
העצה לשני סוגי הטרדה היא (כנ"ל) – "בוא אל התיבה", להיכנס אל תוך תיבות ואותיות התורה והתפילה.
(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 5).

ויהי הגשם על הארץ (ז,יב).
גם עניין בתורה שהוא בעל תוכן שלילי, כגון עונש המבול, הנה לפי הפירוש הרוחני – כפי שהתורה נלמדת בעולמות העליונים – כולו קודש. זהו שנאמר במדרש (בראשית-רבה פ"ה,א): "מתחילת ברייתו של עולם לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים… עמד דור המבול ומרד בו… אמר הקב"ה יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם. הדא הוא דכתיב ויהי הגשם על הארץ" ("הגשם, כלומר, אותו הגשם שהיה מששת ימי בראשית", רש"י). היינו, שמצב העולם במשך המבול דומה למצבו הנעלה בתחילת בריאתו – עולם המקלס את הקב"ה.
(לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 16).

ויהי הגשם על הארץ (ז,יב).
כשהורידן, הורידן ברחמים, שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה (רש"י).
בוא וראה גודל מעלת התשובה. מאה ועשרים שנה האריך הקב"ה את אפו, אולי יחזרו אנשי הדור בתשובה, אך הם לא חזרו, דבר המעיד על עוצם ירידתם ושפלותם. ואף-על-פי-כן, גם לאחרי שכבר התחיל המבול, היה הדבר תלוי באנשי דור המבול, ואילו חזרו אז בתשובה (ואפילו הרהור של תשובה), הרי בשעתא חדא וברגעא חדא, היו מי המבול נהפכים לגשמי ברכה.
(ספר השיחות תשמ"ח כרך א, עמ' 26).

ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה (ז,יב).
ולהלן (פסוק יז) הוא אומר ויהי המבול. אלא כשהורידן – הורידן ברחמים, שאם יחזרו, יהיו גשמי ברכה; כשלא חזרו, היו למבול (רש"י).
יש לתמוה, הרי בפסוקנו נאמר שהגשם ירד "ארבעים יום וארבעים לילה", ואיך היה יכול להיות גשמי ברכה?! ויש לומר על-פי המבואר בחסידות, שהמבול בא לטהר את הארץ מטומאתה, ולכן נמשך ארבעים יום, כדוגמת המקווה ששיעורו ארבעים סאה. והיינו, שהמבול הוא עונש רק עבור אנשי דור המבול, אך כשלעצמו הוא עניין חיובי, טהרת הארץ. לפי זה מובן, שהגשם – גשמי ברכה – נמשך ארבעים יום, שהרי פנימיות המבול היא גשמי ברכה, טהרת העולם.
(לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 26).

חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים (ז,כ).
מצוות-עשה תלויות באותיות ו-ה של שם הוי', ומצוות לא-תעשה – באותיות י-ה. בני דור המבול חטאו במצוות לא-תעשה – זנות, גזל וכו' – ופגמו באותיות י-ה. לכן "חמש-עשרה (בגיטרייה י-ה) אמה מלמעלה גברו המים".
(אור התורה בראשית כרך ג, עמ' 1252).

וישאר אך נח (ז,כג).
אך נוח: לבד נוח, זהו פשוטו. ומדרש אגדה: …גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם (רש"י)
מניין לו לרש"י, בפשטות הכתובים, שזה היה ארי שהכיש את נוח?
אלא לרש"י היה קשה: ודאי עזרו בניו של נוח לאביהם בטיפול בחיות ובבהמות, ואם-כן, מדוע רק נוח גנח וכהה דם, ולא בניו?
כדי לתרץ שאלה זו הביא רש"י פירוש נוסף, שנח איחר מזונות לארי והכישו: הארי הוא המלך שבחיות, ונוח עצמו זן אותו. לכן כשהתאחרו מזונותיו של הארי, נשך את נוח.
רמז לכך: תיבת אך. תיבה זו נדרשת נוטריקון: אריה הכישו (אות "ה" שבראש התיבה אינה מאותיות ה'פעל').
(ליקוטי-שיחות, כרך ה, עמ' 51).
* * *
ביאור הדברים על-פי רוחניות:
נוח, אף שהיה "איש צדיק", בכל-זאת עסק וטרח בפרנסת כל ברואי העולם, כולל גם הבהמות והחיות. ואף שהדבר היה קשור בסבל אישי ("ארי הכישו", "גונח וכוהה דם"), לא חדל מעבודתו זו.
מכאן הוראה לכל אדם, גם מי שהוא בדרגת "צדיק תמים", שעליו לעסוק ב'פרנסת' יהודים במזון רוחני. כולל גם יהודים שהם בבחינת 'חיות' או 'בהמות' בעיניו. ואף אם הדבר קשור בסבל אישי, עליו להמשיך בעבודה קדושה זו.
(ליקוטי-שיחות, כרך ה, עמ' 53).

ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר (ט,טו).
המבול, שנמשך ארבעים יום, היה בבחינת טבילת העולם במקווה, ששיעורו ארבעים סאה. טבילה זו נועדה "לשחת כל בשר", "לשחת הארץ", היינו לבטל את ה'בשריות' ואת ה'ארציות' של העולם. לפי זה יש לשאול: מהו התוכן הפנימי של שבועת הקב"ה שלא להביא עוד מבול לשחת את הארץ?
ויש לומר, שתכלית הכוונה היא שיהיה עולם, ובאופן ד"לא ישבותו", ועולם זה, כפי שהוא במציאותו, יהיה כלי לגילויי אור הנעלים ביותר. והיות שהכוח לכך כבר ניתן על-ידי הטבילה במי המבול, שוב אין צורך נוסף בביטול העולם.
(לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 20).

ותהי שרי עקרה אין לה ולד (יא,ל).
בכל מקום שנאמר אין לה – הווה לה (היתה לה לאחר מכן). ותהי שרי עקרה אין לה ולד, הווה לה – וה' פקד את שרה… (מדרש רבה).
בתורת החסידות מוסבר מאמר רז"ל (שבת קנו) "אין מזל לישראל", שהבחינה הנקראת 'אין' (ספירת הכתר, הנקראת 'אין' על שם שאינה מושגת ומובנת), היא המזל לישראל.
וזהו: "אין לה ולד" – הולד שלה נמשך מבחינת 'אין', שהיא דרגה נעלית ביותר, שאינה מתגלה בקלות, כי אם כעבור זמן רב. ולכן נולד יצחק כעבור זמן רב, כאשר מבחינת 'אין' נעשה 'אני'. ככתוב (תהילים ב): "אני – היום ילידתיך".
(אור התורה כרך ד, עמ' א).

וימת תרח בחרן (יא,לב).
הנון הפוכה. לומר לך, עד אברם חרון אף של מקום בעולם (רש"י).
נו"ן סופית רומזת על המשכת אור מקיף שלמעלה מהשתלשלות, "מעלה עד אין קץ", בפנימיות, "למטה עד אין תכלית". שהרי המספר נו"ן רומז על שער החמישים דבינה, שהוא למעלה מהשתלשלות, אור מקיף; וציור האות מורה על המשכה למטה. לכן נרמזה התחלת תקופת אברהם באות זו דווקא, שכן עד לתקופה זו ניזונו הבריות מחסד עליון שלמעלה מהשתלשלות, אור מקיף; אך עם התחלת תקופת אברהם, התקופה של "שני אלפים תורה" (ע"ז ט,א). נמשך אור זה בפנימיות.
(לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 67).

***

ערב טוב ומבורך ושבת שלום וברכה רבה קשה מאוד מאוד בימים אלו להתעורר מהחלום הגרוע שהפתיע אפילו את אומות העולם מכל המדינות…

אבל אחר המחילה הרבה אני הקטן מאיר ומעיר ולא חייבים להסכים איתי בסופו של דבר אין לנו הרבה מה לדאוג בכלל צריכים להיות בטוחים ורגועים ולהרגיע את כולם עם ישראל הקדושים תמיד עבר מלחמות קשות בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו … וה מצילנו מידם שאפילו בתוך הזוועות הנוראות האלו היה גם ניסי ניסים לאנשים שניצלו באופן שלא יאומן כמה הקבה אוהב את עמו ישראל באהבה גדולה ובחר בנו מכל העמים בהיותינו עם סגולה…

בזמן מלחמת המפרץ והמלחמות הקודמות שעוד לא היה את כל השכלולים שיש היום (שכמובן אין לנו הרבה מה לסמוך על זה כמו כיפת ברזל וכו' )
אז הרבי מליובאוויטש נשיא הדור הכריז בגאון מעל כל במה אפשרית שאין מה לפחד ולהפחיד ולהיכנס ללחץ לפאניקה (שזה מה שהאויבים רוצים בעיקר רק לזרוע פחד) וגם לגבי השואה האיומה שאין לזה הסבר וזה כמו שרופא עושה ניתוח לחולה והעומד מן הצד חושב שיש כאן התעללות אבל זה רפואה בסופו של דבר…

והכלל החשוב לדעת ולהודיע שארץ ישראל הכי הכי בטוחה מכל העולם בשמירה חזקה במיוחד מאת אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא ואפילו מסיכות הרבי אמר שאין מה לשים והיה ניסי ניסים באותו זמן מעל הטבע

ומה שנראה שיש הרוגים ופצועים אין לנו הסבר לזה ולא להיכנס לדיונים כאלה יותר מידי על זה אמר כק האדמור הגדול מצאנז רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זיעא שרצחו את 11 ילדיו ואישתו לעיניו ולא היה לו שום הרהור במחשבה לרגע על הקבה למה עשית ככה כי הוא הרחמן הגדול ביותר והוא הכי טוב טוב יודע מה שהוא עשה עושה ויעשה

וגם זה לא הזמן המתאים רק צריך לעשות מה שאפשר בדרך הטבע אבל לא לסמוך רק על זה כי ראינו מה שקרה רח'"ל ולזועק כמובן לבורא עולם שיסיר את המכת אויב הזה מעלינו ונקום נקמת דם עבדיך השפוך ונראה רק מעכשיו דם והזאות של קרבנות בבית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש

וכן יהיה לנו ולכל ישראל בכל מקומות מושבותם יד ישראל תהיה על העליונה בכל מכל כל בגשמיות וברוחניות ולגאולה פרטית וכללית והקיצו ורננו שוכני עפר וכל הנרצחים בתוכם ורק בשורות טובות ומשמחות ישועות ונחמות אמן ואמן