כשוך השוק. השווער הסתובב, הניח שקית, ומלמל בגמגום "איממא בקשה שאביא ללככם ארוחת צהריים". ונעלם כלעומת שבא. התלבשתי בזריזות על כל צרה שלא תבוא… נאנחתי. פתחתי את השקית. הייתה שם קופסת קציצות ארוזה 'לא מי יודע מה'… טעמתי ביס אחד כדי להבין שמדובר באחד המוצרים המגעילים ביותר שטעמתי בחיי. שוויגער זה שוויגער ואני חייב להתקשר להודות (היא בטח כבר עודכנה שאני בבית… קיוויתי שלא עם תיאור המראה…) התוצאה: "איזה קציצות? הכנתי היום בכלל עוף בתנור! אה… גאון משה הזה! הקציצות היו מלפני שבועיים שמתי את הסיר על השיש כדי לזכור לזרוק לפח כי הן התקלקלו… 'הטעם המושלם והמוכר של הקציצות שלך' אתה אומר לי? טוב לדעת שזה מה שאתה חושב על הקציצות שלי תמיד!" אמרה וניתקה.
"דייי!" שאגתי. "אין לי כח לכל הפדיחות הללו!" הייתי חייב לפרוק על מישהו את זעמי. נזכרתי בכך שאשתי עודכנה, למרות שלא האמינה, מאשתו של האברך שראה אותי. 'הוא בטח לא בכולל, נשפוך עליו קצת'… "הלו" הקול היה מחוספס. 'בטח מתבייש ממני נוראות'. "תגיד לי מה הסיפור שאשתי הייתה צריכה לשמוע על הקרחת? אתה נורמלי? כאילו שלא הספיקו לי הבושות מהנודניק שמשום מה מכונה ראש כולל"! התוצאה: זה לא שקולו נהיה מחוספס. מתברר שהוא כן היה בכולל, והפלאפון של הראש כולל עדיין בחיפוש. "אתה לא חייב לבוא יותר לכולל שלי, ר' חיים!" לחש לי הנודניק בזעם.
"אויש!!! מי התיר לו לענות לי?" אמרתי לעצמי בכעס. "אני לא צריך היתר מאף אחד, תתבייש!" הוא צווח וניתק. 'לא ניתקתי?' שאלתי את עצמי במחשבתי, באימה. דפיקות בדלת. מסתכל בקוקר. שני שוטרים! 'מה הם רוצים? ד' ישמור!' פתחתי את הדלת. "אתה חיים, בעל הבית?" שאלו. "כן!" עניתי. "תעודה, אפשר?" הבאתי להם. "חחח… אתה צוחק עלינו? לא דומה לך! תתלווה אלינו לניידת בבקשה". "לא! אתם לא מבינים! שימו לב! זה פשוט הקרחת… זה בין כמויות הפשלות שקרו לי היום, אני לא יודע מה לעשות, נראה לי קללה רובצת עליי!" אמרתי, כמעט בדמעות. התוצאה: הם כנראה הבינו את הטעות של השכן שהזמין אותם בטענה שאיש זר נכנס לדירתי. אך כעבור פחות משעה, שוב דפיקות על הדלת. פתחתי. אישה עמדה שם. "אשמח להיכנס. אני רינה ממחלקת הרווחה, ואני אשמח לדבר איתך לגבי הקללה שאתה חושב שרובצת עליך"…
'הנודניק מהכולל': יום שכולו פשלה פרק ב' / משה לוי עם סיפור בהמשכים
יום שכולו פשלה פרק ג'. והפעם: פגישה שמובילה לכמעט התקף לב ל… / משה לוי





















מצחיק ומרתק! תודה רבה.
נמאס לי לקרוא איך אתה סובל
אבל אתה חתיכת חזק
טובבבבבבבבבב